ישינובסקי היה גם מדריך טניס, ובמועדון הטניס שבו התאמן ספדו לו: "מתן היה חלק ממשפחת המועדון שלנו – נער עם לב ענק, מוסר עבודה יוצא דופן וחיוך שתמיד האיר את המגרש. ‏מי שהכיר אותו יודע כמה אהב להתאמן, כמה כבוד נתן לכל אחד ואחת, וכמה שקט ועוצמה היו בו. בגיל 16 הפך מתן למדריך טניס, אחרי הכשרה בוינגיט, והיה חלק מצוות המועדון, עד הגיוס. היה מדריך מדהים, אישיות יוצאת דופן בהשקעה שלו, וברצינות שלו, שהילדים ממש אהבו אותו".

הלווייתו תתקיים מחר בבית העלמין בכפר יונה בשעה 11:00.

"לא הבנו בכלל כמה הוא משמעותי לנו, מה עושים עכשיו?"

רונאל בן-משה ז"ל, בן 20 מרחובות, בן למשה ורויטל, היה הבכור מבין ששת ילדי המשפחה.

בן דודו, דביר סאסי, סיפר עליו: "רונאל הוא כמו אח שלי. אחרי שנת מכינה הוא התגייס, וישר אחרי טירונות קצרה הוא כבר נכנס לעזה. הוא מעולם לא הוריד את החיוך, והיה חכם מידי מלחשוב על פחד וחשש. רונאל היה גאון בלימודים וגאון בחיים החברתיים. ילד חנון שלומד ומוציא מאיות במבחנים, אבל תמיד יש סביבו חברים וחברה. ניסינו להפחיד אותו שלא ילך לעזה, די מספיק הוא כמעט שנתיים בעזה, אבל הוא אמר: 'אין דבר כזה שאני לא חוזר לעזה, עוד רגע מחסלים את חמאס."

בן-משה למד בישיבת הדרום ברחובות, והיה מדריך בתנועת הנוער "עזרא". יניב דוד, שהיה חניך שלו בתנועה, שיתף ברשתות החברתיות: "הכאב הזה הוא בלתי נתפס. איך זה הגיוני שאתה לא פה? ילד, פשוט ילד. המדריך שישב אתנו בצוהרי שבת לשחק פוקר. ילד שידע איך לדבר אלינו בלי להרגיש מבוגר או מפקד, אלא חבר, שווה בין שווים – אחד משלנו. ואנחנו שיחקנו, צחקנו, לא הבנו בכלל כמה הוא משמעותי לנו, עד שכבר לא היה. "אז מה עושים עכשיו? העולם ממשיך, ממשיך ללכת, לנסוע, לפעול. השמש שוקעת בכל ערב. אנשים חוזרים לשגרה. אבל אתה? אתה לא תחזור. והלב פשוט מסרב להבין את זה. זה פשוט לא פייר. אין הסבר, אין תשובה, אין צדק. רק כאב. ילד שהקריב את חייו באומץ. ילד עם חלומות, עם נשמה גדולה, עם חיוך

הלווייתו תתקיים היום (רביעי) בבית העלמין הצבאי ברחובות בשעה 16:00. תושבי רחובות מוזמנים להגיע היום עם דגלי ישראל ללוות אותו בדרכו האחרונה מצומת הרחובות מנחם בגין-גורודיסקי ועד לבית העלמין בעיר.

"השקיע את כל מרצו באימונים לקראת הגיוס"

ניב רדיע ז"ל, בן 20 מאליכין, בן לאייל ואלכסנדרה, אח בכור לאלין ויובל ובוגר התיכון האזורי רופין, חלם בימי נערותו על שירות צבאי משמעותי. משפחתו שכלה במלחמת חרבות ברזל את בן דודו, סמ"ר עומרי פרץ ז"ל, לוחם הצנחנים שנפל בקרב ב-7 באוקטובר.

ראש המועצה המקומית אליכין, עזורי שרוני ספד: "ניב השקיע את כל מרצו באימוני כושר קרבי לקראת הגיוס. נזכור כולנו את ניב בזכות החיוך, בזכות הצחוק וכיצד הצחיק את כולם. ליבנו עם המשפחה בשעתה הקשה".

הלווייתו תתקיים היום בשעה 17:30 בחלקה הצבאית של בית העלמין ביישוב אליכין.

"עיניים טובות, תמיד רוצה לעשות צחוקים"

רונן שפירו ז"ל, בן 19 ממזכרת בתיה, בן לאיליה ומרינה, אח לגרגורי, מריה ואביטל ובוגר תיכון 'רבין' במזכרת בתיה, הצטרף לפני הגיוס ל'אחריי', קבוצת כושר קרבי והכנה לצבא, ונערך לשירות משמעותי.

"רונן היה מלא רצון להיות לוחם ביחידה קרבית. הוא אהב את מה שעשה בצבא", סיפר אחיו הבכור גרגורי. לדבריו, "הוא היה מקלען ב'פומ"ה'. הוא לא היה מספר לנו הרבה על הלחימה בעזה, כי לא רצה להלחיץ את אמא. ידענו מתי הוא נכנס לעזה ומתי הוא יוצא. ביום רביעי האחרון הוא נכנס חזרה לעזה ומאז לא דיברנו איתו. בשלישי לפני שהגיע לאפטר אני בדיוק חזרתי ממילואים ועשינו ארוחה משפחתית. רונן ענד שרשרת עם תליון שבר של מטאוריט שסימל את אהבתו לחלל ואסטרונומיה. בטירונות כשחזר סיפר בהתלהבות על השירות בהנדסה קרבית, ותמיד הוא היה עם חיוך".

שפירו היה חניך בקן מזכרת בתיה של תנועת הנוער העובד והלומד, בקבוצת קופנגן. רכזת הקן שלו, נטע ברלינר סיפרה שהיה חניך אהוב בקן מזכרת בתיה: ״אני זוכרת שהוא פשוט היה נוכח על מי שהוא – עיניים טובות, נער חמוד, משתתף בפעולות, יש לו הרבה מה להגיד, תמיד רוצה לעשות צחוקים".

הלווייתו תתקיים היום בחלקה הצבאית בבית העלמין מזכרת בתיה בשעה 17:00.

"היו לו תוכניות גדולות, הפסד גדול לנו ולעולם"

מעיין ברוך פרלשטיין ז"ל, בן 20 מאשחר, בן לאסנת ועמית, אח לנעמה, יעל ותמר ובוגר תיכון 'אסיף' במשגב ומכינת 'בית ישראל' בירושלים.

אסנת פרלשטיין, אימו, סיפרה עליו: "מעיין היה בעזה רוב השירות והשתחרר הביתה רק לעתים רחוקות. ביום שני הקרוב הוא היה אמור לחגוג יום הולדת 21. קיווינו שהוא ייצא שבת הביתה ונוכל לחגוג לו. למעיין היו תכניות גדולות לחיים, הוא רצה להיות יזם וללמוד פסיכולוגיה או מדעי המוח. הוא ילד מאוד חכם ורחב אופקים, זה הפסד גדול לנו ולעולם שהוא נלקח מאיתנו".

הלווייתו תתקיים היום בבית העלמין במשגב בשעה 17:00. תושבי משגב מוזמנים לכבד את מעיין בעמידה בצידי הכביש מאשחר לבית העלמין עם דגל.

"רק החיוך שלו המיס אותנו"

אלון דוידוב ז"ל, בן 21 מקריית ים, בן יחיד לאימו יקטרינה ואביו שמתגורר במוסקבה ועושה כעת דרכו לישראל. "אלון היה ילד טוב, ילד עם נשמה גדולה", סיפרה אימו יקטרינה. "תמיד הוא צחק ועשה שמח סביבו. הוא היה השמש של החיים שלי, האור".

דוידוב שובץ בהתחלה להיות נהג תומך לחימה, אך התעקש להתגייס לקרבי. "הוא לא הסתפק בזה", אמרה אימו. "מתפקיד נהג תומך לחימה אלון החליט להיות קרבי. התקדם להנדסה קרבית, סיים קורס חובש קרבי. מלך העולם". היא שיתפה כי חששה מאוד משירות קרבי, כי הוא בנה היחיד, והוסיפה: "לא אישרתי לו מיד, לא רציתי את זה. היו לי הרבה שיחות איתו על זה. היה לו חשוב להיות עם כל החברים שלו ולהיות בקרבי. למרות הפחד שלי, אמרתי לו שאני איתו עד הסוף".

וולנטינה פסקו, דודתו של אלון, סיפרה: "זה כאב בלתי נתפס. אלון היה הלב של המשפחה, רק החיוך שלו המיס אותנו. כשהוא קם בוקר, כאילו השמש הגיעה. תמיד כשיצא לחופשה הביתה, הוא היה מגיע לבקר את סבא וסבתא שלו, ההורים של אימו. חיבק ונישק אותם. אמא שלו פחדה עליו. לפני כמה חודשים היא אמרה לי: 'מה את אומרת? אלון כל הזמן בעזה', אמרתי לה, 'הוא בחר בשירות הזה. את גידלת אותו, כל הכבוד לך. גידלת גבר אמיתי. הוא יהיה איפה שהוא מחליט להיות'".

מועד הלווייתו יימסר בהמשך.

"לא הסכימו להתחיל אף פעילות בלעדיך"

סמל שחר מנואב ז"ל, בן 21 מאשקלון, הותיר אחריו הורים, שני אחים ואחות. הוא בוגר מקיף ב׳ באשקלון וכפר הנוער רמת הדסה סאלד.

אחיו, השחקן והראפר שלמה מנואב, סיפר: "אין בן אדם אחד שלא אהב אותו והתחבר אליו. הוא תמיד רצה להמשיך קדימה בכל מה שתכנן. אהבתי את אחי הקטן ואמשיך לאהוב. הצוות שלו גם אמר לי איך זה קרה ומה קרה, וסיפרו עליו שגם ברגעים הקשים הוא לא הפסיק לשמור על אווירה ולהרים את המורל לכולם, גם בשעות הקשות". ברשתות כתב שלמה: "אוהב אותך אהבת נפש, תודה שנפלה בחלקי הזכות להיות אחיך. שמור עלינו מלמעלה.״

שחר היה חניך בקן עתיקות של השומר הצעיר. חבריו ומדריכיו מספרים שהיה חניך מתוק וחייכן וחלק משמעותי מהקבוצה בקן. רון מרכס, רכזת אזור מנשה, הייתה רכזת קן עתיקות בזמן ששחר ז"ל היה חניך בקן: "את שחר הכרתי כשהיה בכיתה ט', הוא היה חלק מקבוצת 2pac, קשה לספר עליו במילים וקשה לדבר עליו בלשון עבר כי הוא באמת היה החבר הכי טוב לקבוצה שלו, החניך הכי מתוק, ילד עם אישיות חזקה שקשה לפספס. תמיד היית רואה את האחר, דואג לכולם. אני זוכרת שהייתה תקופה ששמנו דגש על גיבוש הקבוצה ועשינו לכם פעילויות שקשורות לחברות ולשיחה וליכולת לדבר ולהגיד מה מפריע לכם, אתה פרחת בפעילויות האלה, זה היה המקום שלך להביא את הצד הזה שלך שאולי לא היה לו מקום במקומות אחרים. תמיד היית נרתם לעזור לי במה שצריך, תמיד התנדבת, לקחת חלק במה שיכולת, אהבת לבוא לקן ולפגוש את המדריכים ואת הקבוצה. בנות הקבוצה שלך אהבו אותך כל כך ולא הסכימו להתחיל אף פעילות בלעדיך, כל מדריך שפגש אותך התאהב".

מחנכיו בכפר הנוער רמת הדסה מתארים נער כישרוני, סוחף, אהוב כל כך ומנהיג אמיתי. "שחר היה מהחניכים שמשאירים חותם ונכנסים ללב של כל מי שפוגש בהם. הוא לא רק עבר בכפר – הוא גרם לכפר לעבור דרכו. נער של מוזיקה ושל נשמה, ספר מוכשר שסיפר את חבריו ביד אמן ודאג לטפח את הדור שבא אחריו. כדורגלן מצטיין, חבר אמיתי, דמות שכל אחד רצה בקרבתו. גם בצבא, שחר היה משמעותי, מוערך, מנהיג אמיתי."

הלווייתו תתקיים היום (רביעי) בשעה 15:00 בחלקה הצבאית בבית העלמין באשקלון.