לאחר כהונה של 4 וחצי שנים, יפרוש היום (שני) נשיא בית הדין הארצי לעבודה, השופט יגאל פליטמן, לגמלאות. פסק דינו האחרון צפוי לעסוק בהסדרת מעמדם של הטיפים המשולמים למלצרים, והזכויות הנגזרות ממנו. פליטמן מונה לשופט בבית הדין הארצי לעבודה בשנת 1999, לאחר 11 שנים בהן שפט בבית הדין האזורי בתל אביב. במרץ 2011 מונה לסגן נשיא בית הדין הארצי, ובדצמבר 2013 לנשיא. את פליטמן תחליף השופטת ורדה וירט לבנה.
כמקובל בטקסי פרישתם של שופטים – צפוי פליטמן להקריא מחר בטקס חגיגי, ובהשתתפות כלל שופטי בית הדין הארצי לעבודה, את פסק דינו האחרון. פסק דין זה, צפוי לעסוק במעמדם של הטיפים המשולמים למלצרים, ועל הזכויות הסוציאליות הנגזרות ממנו. גורמים הקרובים לנושא, מעריכים כי פליטמן צפוי לקבוע הלכה מחייבת חדשה אשר תסדיר את התחום ההופך את שוק העבודה במסעדנות לאחד משוקי העבודה הפרוצים ביותר והחשופים לניצול. בתיק אחר שדן בנושא הטיפים (אסתר כהן נגד הביטוח הלאומי) , שבו ישב פליטמן בהרכב, סבר בדעת יחיד כי ראוי לקבוע שהטיפ הינו חלק מהכנסת המלצר מעבודתו – וכי הדבר אינו תלוי השאלה האם נרשמה הכנסתו זו בספרי המסעדה או שלא. עמדתו זו, על אף שלא נתקבלה בשעתה, עשויה לרמז על רוח פסיקתו הקרובה.
משפטנים מתחום יחסי העבודה מעידים עליו כאדם עשיר ורחב יריעה, מומחה גדול לשירת אלתרמן אותה הוא גם נוהג לשלב בחלק מפסקי דינו. כמי שצמח במוסד לביטוח לאומי הוא נחשב למומחה בתחום דיני הזכויות הסוציאליות. עם זאת בתחום יחסי העבודה הקיבוציים הוא נחשב לנשיא פורמליסט מקודמיו – הנשיאים בדימוס נילי ארד וסטיב אדלר.
אדלר שהיה נשיא בית הדין הארצי לעבודה במשך למעלה מ-13 שנה, נקט גישה לא שיגרתית במסגרתה נהג ללוות את המשאים והמתנים הגדולים במשק, בייחוד אלו שבין המדינה לועדי העובדים הגדולים, באופן צמוד ולפנים משורת הדין. "אדלר המציא את זה ועשה את זה טוב. היה חשש כשנילי ארד, שהגיעה מפרקליטות המדינה והחליפה אותו – האם תדע לעשות את זה גם – בפועל היא עשתה את זה והביאה גם תוצאות", אמר לנו אחד המשפטנים שהיה מעורב בליווי סכסוכי עבודה גדולים. "גם פליטמן ניסה מידי פעם לעשות זאת, אבל פחות הצליח מנילי ואדלר מבחינת התוצאה. זה גם עניין של איך אתה תופס את התפקיד, ויכול להיות שפליטמן חשב שזה חלק פחות משמעותי בתפקיד שלו".
בין פסקי הדין הידועים שלו, רבים הנוגעים לזכאותם או לאי זכאותם של עובדים להכרה כנפגעי תאונות עבודה, או זכאותן של משפחותיהם לקצבת שארים, בהתאם לנסיבות בהן נפגעו – תוך כדי עבודה מהבית, בדרכם מהעבודה לביתם, וקביעת ההקשרים בין משלחי יד למחלות בהן לקו. בפסק דין מאוגוסט 2012 אישרר את הסעיף בחוק הביטוח הלאומי המגביל את התשלום הרטרואקטיבי של קצבת שארים לתקופה של שנה טרם הגשת התביעה לביטוח לאומי.
בתחום דיני העבודה הקיבוציים, ידוע פליטמן במספר פסקי דין בולטים הנוגעים בסוגיית 'יחידת המיקוח' – הזכאית להקים ועד עובדים ולהיכנס למשא ומתן קיבוצי על תנאי העסקתה. במרץ 2014 קבע כי עובדי המדינה המועסקים בחוזים אישיים אינם מהווים יחידת מיקוח, וכי ההסתדרות הכללית מייצגת את כלל עובדי המדינה, ועובדי החוזים האישיים בכללם. עם זאת באוקטובר אותה שנה, הכיר בעובדי חברת המעליות בקבוצת אלקטרה כיחידת מיקוח נפרדת מכלל עובדי הקבוצה, וזאת על רקע התארגנותם בהסתדרות וניסיונם להקים ועד עובדים. "במקרה שלפנינו, שבו כאמור אין יחסי עבודה קיבוציים בין עובדי חברת אלקטרה לחברה, ומדובר בהתארגנות ראשונית, הכלל המנחה הוא שיחידת המיקוח היא היחידה הגדולה ביותר המאפשרת התארגנות עובדים בעלי אינטרס משותף באותו מקום עבודה, במסגרת ארגון יציג. במקרה זה, מימוש, ולו חלקי, של זכות ההתארגנות והקמת ארגון יציג, עדיף על אי מימוש זכות ההתארגנות" קבע אז.
בשנים האחרונות נדרש פליטמן להכריע בסוגיית זכות השביתה של עובדי החברות הממשלתיות על רקע תהליכי ההפרטה והרפורמות המבניות שהובילה הממשלה, לעיתים באופן חד צדדי. פסק דינו המתיר לעובדי חברת החשמל את זכות השביתה על רקע השפעת הרפורמה על בטחונם התעסוקתי וזכויותיהם – עומדת כעת במרכז מחלוקת בין ראש הממשלה המבקש לקדם בג"צ עקרוני כנגדה שיכריע את גבולות זכות השביתה בישראל, לבין שר האוצר המעוניין להמשיך ולקדם את הרפורמה במתווה המוסכם עם ההסתדרות. גם בתיק הנוגע להקמת הנמלים הפרטיים החדשים, קבע פליטמן כבר ב-2013 כי לעובדי הנמלים עומדת הזכות העקרונית לשבות. עם זאת לאורך למעלה משלוש שנים דחה את מימוש זכות זו בצווים ארעיים, כשהוא שולח את הצדדים שוב ושוב למשא ומתן – עד שלבסוף גובש מתווה מוסכם של ביטחון תעסוקתי לעובדי הנמלים הקיימים לעשור מהקמתם של הנמלים החדשים.
פליטמן נולד בשנת 1948 בישראל, למד בבית הספר תיכון חדש בתל אביב, וב-1973 סיים את לימודיו המשפטיים באוניברסיטה העברית בירושלים. שנה לאחר מכן הוסמך כעורך דין, ובשנת 1980 הוענק לו תואר 'מוסמך למשפטים'. ב-1975 החל לעבוד במוסד לביטוח לאומי, ובין השנים 1983-1988 כיהן כמנהל הלשכה המשפטית של המוסד במחוז הדרום וירושלים.
