עיראק, המדינה שלא מפסיקה להפתיע, עשתה זאת שוב. במערכת הבחירות הרביעית מאז נפילתו של משטר סדאם חוסיין, והראשונה מאז הכריזה המדינה ניצחון על כוחות דאע"ש בשטחה, ניצחה מפלגתו של המנהיג השיעי מוקתדא א-סאדר. ניצחונו של א-סאדר, המתנגד למעורבותן של ארה"ב, איראן וטורקיה בענייניה של עיראק, הפתיע את מרבית הפרשנים, שצפו ניצחון מוחץ לראש הממשלה המכהן חיידר אל-עבאדי.

"א-סאדר הוא מנהיג דתי צעיר, המפורסם בעיקר מגלל מעמדו העליון של אביו ושל בני משפחה נוספים", כך אמר ל'דבר ראשון" עידן בריר, חוקר בפורום לחשיבה אזורית. "מקור משפחתו הוא בג'אבל עאמל שבלבנון. הוא בן דודו של מוסא א-סאדר, מייסד התנועה הלבנונית 'אמל' (כיום המפלגה השיעית הגדולה ביותר בלבנון ובת ברית של חיזבאללה – א.ל). אביו של א-סאדר היה מנהיג של השיעים בבגדד. אביו ושני אחיו נרצחו על ידי שלטון הבעת' של סדאם חוסיין, מה שהעלה את קרנו אפילו עוד יותר. הרובע הגדול בבגדד, בו מתגוררת האוכלוסיה השיעית קרוי 'מדינת א-סאדר' על שמו של אביו."

עידן בריר (צילום: אוריאל לוי).

בריר מוסיף כי אחרי הפלישה האמריקאית לעיראק, הקים א-סאדר הצעיר מיליציה שיעית שפעלה מחד נגד הכוחות האמריקאים במדינה, ומאידך נגד זרוע אל-קאעידה העיראקית – שלימים תקרא דאע"ש.

המיליציה השיעית שהקים א-סדר דומה למיליציות אחרות שאיראן מפעילה בעיראק ובסוריה?

"לא בדיוק. איראן לא הפעילה את המיליציה של א-סאדר. היא אמנם שמחה שיש מי שעושה את העבודה בשבילה נגד אל-קאעידה ונגד ארה"ב במקביל, אך היא לא זו שהקימה אותה."

"בעזרת המיליציה הפך א-סאדר  מ'מנהיג הבריונים בשכונה' לדמות פוליטית בעלת השפעה. נוצרו לו קשרים, בין היתר עם אנשי השלטונות באיראן. ב-2008 המיליציה שלו נלחמה במיליציה הפרטית של ראש הממשלה אל-מאליכי בעיר בצרה, והוא נמלט לגלות באיראן"

אני מבין שמאז הוא קשור בשלטון האיראני.

"כאן מגיע הטוויסט בעלילה. בניגוד למצופה, א-סאדר חזר מאיראן כפטריוט עיראקי שאין שני לו. מאז שחזר ב-2011 הוא שינה את פניו: החל לדבר על עיראק אחת מאוחדת, הבליט את הזהות העיראקית על פני הזהות הדתית והשבטית, והשיא של זה היה כשהוא קרא לפירוקן של המיליציות השיעיות ולהטמעתן בצבא עיראק.

חזר מאיראן כפטריוט עיראקי שאין שני לו. מוקדתא א-סאדר נואם בפני תומכיו בבגדד, יולי 2016. (צילום: AP Photo/Hadi Mizban)

"לפני כחצי שנה, אחרי תבוסת דאע"ש במוסול, הצטרפה מיליציית 'גדודי השלום' בהנהגתו לצבא עיראק, ובעקבות זאת הודיע קייס אל-ח׳זעלי, מייסדה ומפקדה של המיליציה 'עסאיבּ אהל אל-חק' ('אנשי האמת' – א.ל.) הנחשבת לאחת המיליציות הנאמנות ביותר לאיראן, כי יפרק את המיליציה וחייליה ישתלבו גם הם בצבא. זה שינוי גדול, כי עד כה לא היו מנהיגים שיעים הפועלים באופן חד כל כך נגד השבטיות של החברה העיראקית. אפילו ראשי ממשלה נהגו להחזיק מיליציה פרטית. אז פתאום מגיע מנהיג דתי מיוחס, שתפס את מקומו בעזרת מיליציה חזקה, ומשנה את הכיוון".

אז עכשיו שהוא תופס את השלטון, מה לדעתך הוא יעשה?

"המערכת השלטונית של עיראק דמה לזו הישראלית. הנשיא פונה לראש המפלגה שזכה בהכי הרבה קולות ומבקש ממנו להקים ממשלה. עכשיו, בגלל השותפות של א-סאדר עם עבאדי, ובגלל ההסכמה העקרונית ביניהם, לא מן הנמנע לראות מצב בו א-סאדר ממליץ לנשיא על חיידר אל-עבאדי בתור מועמדו לראשות הממשלה והרכבת הקואליציה, כשברור לעבאדי שהממשלה שתוקם אחרי המשא ומתן הקואליציוני תהיה ממשלת טכנוקרטים לפי חזונו של א-סאדר".

למה הכוונה ב"ממשלת טכנוקרטים"? 

"א-סאדר רוצה ליצור מחדש את עיראק כמדינה שאוכלוסייתה היא קודם כל עיראקית, ורק אחרי זה כורדית, סונית, שיעית או נוצרית. זו הסיבה שהוא מוביל קו של פירוק המיליציות.

"החזון השלטוני שלו, עליו הוא הצהיר בעקביות בשנה האחרונה, הוא ממשלת טכנוקרטים שתשבור את העדתיות המשסעת את המדינה. מישהו שהתקדם לאורך השנים במערכת הביטחון יהיה שר ההגנה. דיפלומט בכיר ימונה להיות שר החוץ. רופא יהיה שר הבריאות וכו'. זו שיטה שתחליף את המינויים הפוליטיים-עדתיים שמנציחים את הפילוג במדינה. פוליטיקאים מהסוג הישן ימצאו את עצמם מחוץ לממשלה".

נשמע כמו תעמולת בחירות, אתה באמת מאמין שהוא יעשה שינוי כזה?

"תראה, א-סאדר ועבאדי מנסים בשנה האחרונה לשרטט מחדש את המפה הפוליטית העיראקית. הם מנסים ליצור קווי תיחום שאינם דתיים או אתניים. במקום שהמאבקים יהיו בין סונים לשיעים או בין ערבים לכורדים, המאבק מבחינתם הוא בין צנטרליסטים לדה-צנטרליסטים. בין מי שפועל לכך שהמדינה תנוהל מבגדד, לבין מי שמעדיף את ביזור הכוח המותיר את השלטון לבריתות שבטיות, דתיות או אתניות.

מיליציות שיעיות צועדות בבגדד עם דגלי שיעים ותמונות של השיח נימר אל נימר במחאה על הוצאתו להורג בערב הסעודית. 6 בינואר 2016 (צילום: AP Photo/Khalid Mohammed)

"לא-סאדר ולעבאדי יש שותפים מהקהילות הסוניות והכורדיות, שמעדיפים עיראק צנטרליסטית אחת, ויש להם אויבים מהקהילות שלהם ממש שמעדיפים לבזר את הכוח לפי קבוצות במדינה. זה אך טבעי שמי שמעדיף בריתות דתיות או אתניות נעזר גם בכוחות מחוץ לעיראק, ולכן א-סאדר מתנגד לכל מעורבות של מדינה זרה בפוליטיקה העיראקית. הוא מנגד למעורבות האיראנית כמו שהוא מתנגד למעורבות האמריקאית".

אז מדובר בעצם גם במפלה של המיליציות השיעיות?

"ללא ספק מצבם הורע. המחנה הפרו-איראני בעיראק הצליח להביא את מפלגתו למקום השני, אבל אני חושב שאין להם כמעט סיכוי להרכיב קואליציה כי שתי המפלגות הגדולות האחרות (של א-סאדר ושל עבאדי – א.ל) לא יסכימו להקים איתה קואליציה.

"גם לפני הבחירות המחנה הפרו-איראני לא היה חבר בממשלה, אך כעת מצבם אפילו רע יותר בגלל פריצתו של א-סאדר. עד כדי כך שאחרי שפורסמו התוצאות הראשוניות יצאו המוני מפגינים לרחובות בגדד וצעקו: 'בגדד חופשית חופשית, איראן החוצה, החוצה'. זה מדבר בעד עצמו.

תומכיו של מוקדתא א-סאדר חוגגים את פרסום התוצאות הראשוניות של הבחירות הכלליות בעיראק, 14 במאי 2018. (צילום: AP Photo/Karim Kadim)

"א-סאדר הודיע גם על התנגדותו לפעילות הצבאית הטורקית נגד הכורדים בצפון עיראק כחלק מהקו הכללי שלו נגד כל כוח זר."

אז א-סאדר יקים ממשלה, כנראה עם עבאדי, ומי עוד?

"א-סאדר פרסם בטוויטר את רשימת המפלגות אליהן הוא מתכוון לפנות להרכבת הקואליציה. מדובר ברשימה ארוכה של מפלגות קטנות, ביניהן כורדים, סונים, קומוניסטים ועוד".

חצאי הכוסות של טהראן

באיראן עדיין לא הגיבו באופן רשמי לתוצאות הבחירות, שעשויות כאמור להחליש את השפעתה בעיראק. לדברי ד"ר רז צימט, מומחה לאיראן מהמכון למחקרי ביטחון לאומי, "מאחר שתוצאות הבחירות אינן חד-משמעיות, האיראנים יכולים לראות את חצי הכוס הריקה ומנגד את חצי הכוס המלאה".

רז צימט (תמונה באדיבות המצולם)

מה היא חצי הכוס הריקה?

"חצי הכוס הריקה היא ההישג המשמעותי של א-סאדר. גם אם האיראנים לא אומרים את זה, ברור שהם מתייחסים אליו בחשש מפני שהוא זה שהוביל את הקו המסתייג מהמעורבות שלהם בעיראק, והוא נתפס כמקורב יותר לסעודיה ולציר הסוני. אז הפרשנים האיראנים אומרים דברים בסגנון של 'צריך עדיין להיזהר ממסקנות מרחיקות לכת'. אבל בסך הכל, התוצאות מטרידות את האיראנים."

וחצי הכוס המלאה?

"חצי הכוס המלאה היא ההישג הלא מבוטל של הרשימה שמייצגת את המיליציות השיעיות שהגיע למקום השני בבחירות. בסופו של דבר, האיראנים ממתינים לראות איזו ממשלה תוקם. ברור שהתרחיש שמטריד אותם במיוחד הוא התרחיש בו עבאדי נשאר ראש הממשלה ומרכיב קואליציה עם א-סאדר, והמיליציות השיעיות נשארות בחוץ".

כיצד תגיב טהראן אם הרשימה הפרו-איראנית תישאר באופוזיציה?

"גם אם המיליציות יישארו בחוץ זה לא אומר שעיראק תנתק קשרים עם איראן, ובטח שלא תפסיק את שיתופי הפעולה בין המדינות. התכנית להקמת כביש מהיר בין טהראן לדמשק, שאמור לעבור בבגדד, לא תבוטל כל כך מהר.

"מדובר בשתי מדינות שימשיכו לקיים קשרים כלכליים משמעותיים בכל תרחיש. א-סאדר לא מתנגד לקשרים כלכליים בין איראן לעיראק, הוא מתנגד למעורבות איראנית בפוליטיקה הפנימית של עיראק, ובכלל זה החזקת המיליציות השיעיות".

אז מה באמת יקרה עם המיליציות הללו? 

"המיליציות המזוהות עם איראן לא מתכוונות לוותר על הכוח שלהן. האיראנים ירצו לשמר את השפעתם בעיראק, והמיליציות האלה הן הכוח ששומר על האינטרסים האיראניים במדינה.

"עלול להיווצר ניגוד חזק בין המיליציות לבין הממשלה. אבל האיראנים לא יוותרו כל כך מהר על המיליציות, והמיליציות לא יוותרו על השפעתן הפוליטית ועל יכולותיהן הצבאיות.

כוחות של מיליציה שיעית בתמיכה איראנית מאבטחים אזור ממנו התפנו כוחות כורדיים בעיראק, 16 באוקטובר 2017. (צילום: AP Photo).

"בעיראק מתבסס שלטון מרכזי יציב יותר ממה שהיה בעבר. מטבע הדברים זה ישפיע על היכולת של איראן לשחק תפקיד בעיראק. כשהייתה מלחמת אזרחים בתוך עיראק, או לחלופין מלחמה בדאע"ש, זה סיפק לאיראן קרקע נוח להתערב בענייני הפנים של עיראק. בשעה שהשלטון המרכזי בבגדד מתחזק, כמובן שזה מקשה על איראן להשפיע. אבל צריך לזכור שהאינטרס האיראני איננו להחליש יותר מדי את השלטון המרכזי בעיראק, אלא לשמור על שלטון חזק מספיק שיוכל לשמור על יציבות במדינה השכנה אך לא חזק מדי כדי לשמר את השפעתה עליו. אני חושב שגם בעתיד נראה יחסים סבירים ואפילו טובים בין עיראק לאיראן".

גם בעיראק תחת הנהגתו של א-סאדר?

"תראה, א-סאדר מתנגד לכל נוכחות זרה בעיראק, ובתוך זה גם האמריקאים. יכול להיות תרחיש בו איראן מוצאת מכנה משותף, גם עם ממשלה שא-סאדר חלק ממנה, כנגד הנוכחות האמריקאית – שאיראן גם מתנגדת לה באופן נחרץ".