הן נראות שונות מאוד זו מזו. הראשונה היא עורכת דין בעלת שם עולמי, השנייה הייתה עד לא מזמן סטודנטית בכפר קטן בצפון עיראק; הראשונה דוברת אנגלית במבטא אוקספורדי, השנייה דוברת ערבית וכורדית; הראשונה תמירה, צועדת בביטחון ובחיוך רחב במסדרונות האו"ם, לבושה חליפות מעצבים ומצויידת באקססוריז הנדרשים; כשהיא מושיטה ידה קדימה בביטחון לראשי מדינות הם נראים מעט נרגשים מהמפגש עם הסלבריטי; השנייה, צנומה, צמתה על בגדים שחורים צנועים, מבטה מכונס; אף שנפגשה כבר עם כל שועי עולם בשנה וחצי האחרונות, מאז יצאה למסעה, היא עדיין נראית זרה למעמד, לא בטוחה שיקשיבו לה, נואשת.

ובכל זאת, החוטים המחברים יחד את אמל קלוני ונדיה מוראד בשיא-טהה הם איתנים ועמידים. ייתכן וזהו הרכבו של החוט המשולש שלא במהרה יינתק, השוזר יחד גורל, בחירה ואופי של שתי נשים אמיצות, אשר בחרו להילחם כנגד כוחות הרוע, עד לניצחון.

בתחילת השבוע הגיעו קלוני ומוראד לבניין האומות המאוחדות בניו-יורק. נדיה מוראד בת ה-23 הוזמנה על מנת לקבל מינוי כשגרירה של רצון טוב מטעם האו"ם למען כבודן של ניצולות סחר בבני אדם. זו לא הייתה הפעם הראשונה שבה הוזמנה לאו"ם. גם הפעם, בשתי הזדמנויות שונות השבוע – בטקס מינוייה כשגרירת האו"ם, ובדברים שנשאה באולם העצרת מול נציגי המדינות – סיפרה את סיפורה האישי.

נדיה מוראד

מוראד התגוררה בכפר היזידי קוצ'ו שבאזור סינג'אר אשר במישור נינווה בצפון עיראק, עד אשר ב-3 לאוגוסט 2014 כוחות דאע"ש פשטו על האזור ופתחו במתקפה רצחנית שמטרתה השמדת המיעוט היזידי, אשר מונה כמיליון נפש ומרוכז רובו ככולו בצפון עיראק. על פי עדויות כ-600 יזידים נרצחו בסינג'אר במתקפה הראשונית, בהם גם אחיה ואחיותיה של מוראד, ונשים רבות נחטפו ושועבדו. מוראד הייתה אחת מכ-6,700 נשים חטופות יזידיות, והוחזקה בתנאי שיעבוד על ידי לוחם דאע"ש ש"רכש" אותה בעיר מוסול שבעיראק. תנאי שבייה הנוראים, שכללו התעללויות ואונס, הן מנת חלקן של נשים יזידיות ואחרות תחת שלטון דאע"ש.

בנובמבר 2014 הצליחה מוראד להימלט מהבית בו הוחזקה, דרך הדלת שהושארה לא נעולה. שפר עליה גורלה והיא מצאה חסידים מבין אומות העולם שהבריחו אותה אל מחוץ למוסול, והיא הצליחה להגיע למחנה פליטים יזידיים בדוהוק שבכורדיסטאן העיראקית, ומשם לגרמניה. ב-16 לדצמבר 2014 הביאה את דברן של הנשים היזידיות ואת עדותה המצמררת על זוועות דאע"ש לתודעת העולם, כאשר נשאה דברים מול מועצת הביטחון של האו"ם. מאז הפכה מוראד לסמל למאבקן של הנשים היזידיות המוחזקות עדיין בשבי של לוחמי דאע"ש ומספרן מוערך בין 3,500 ל-5,000 במרחב שבשליטת דאע"ש בשטחים שהיו בעבר עיראק וסוריה. את תפקיד הסמל ממלאת מוראד במסירות, נוסעת ברחבי העולם ומשתדלת להביא את זעקתה לתודעה הציבורית העולמית.

כאשר דיברה מוראד, בערבית, בכינוס האו"ם, נסדק קולה. קלוני, אשר ליוותה אותה כל העת במבט מודאג, הושיטה אליה את ידה וחיזקה אותה. מחווה אנושית פשוטה – במסדרונות האו"ם הצוננים גם זו חדשה הראויה לדיווח.

אמל קלוני

אמל קלוני (38) היא עורכת דין אשר התמחתה במשפט בינלאומי. קלוני נולדה בלבנון תחת השם אמל אלמודין, לאב דרוזי ואם סונית. במהלך מלחמת האזרחים בלבנון נמלטה המשפחה והתיישבה בבריטניה. קלוני למדה באוניברסיטת אוקספורד היוקרתית ובין לקוחותיה המפורסמים ניתן למנות את ראש ממשלת אוקראינה לשעבר יוליה טימושנקו, וג'וליאן אסאנג', מייסד ויקיליקס השנוי במחלוקת. להיותה עורכת דין מבריקה נוספה הילה של כוכבת הוליוודית, כאשר בשנת 2014 נישאה לשחקן, הבמאי והפעיל החברתי ג'ורג' קלוני.

בישראל זכתה קלוני לפירסום נוסף כאשר מועצת זכויות האדם של האו"ם מינתה אותה לוועדה שמטרתה בירור פשעי מלחמה שהתבצעו על ידי הצדדים במהלך מבצע 'צוק איתן' בעזה. לראשות אותה וועדה מונה המשפטן הקנדי ויליאם שייבס, אשר נודע בעמדותיו האנטי-ישראליות המקדמיות. קלוני הייתה אחת הגורמים להתפרקותה של אותה וועדה, כאשר הודיעה שבשל "מחוייבויות קודמות" לא תוכל לקחת חלק בוועדה. הימנעותה מהשתתפות בוועדה מיוחסת להסתייגותה מזהותו של היו"ר, ובסופו של דבר אותה וועדה לא פעלה (תוספת: עם זאת, אין לטעות בקלוני ולזהותה כחובבת ציון – היא התבטאה בעבר בחריפות ביחס ל"פשעים" כהגדרתה שישראל מבצעת בעזה).

בחודש האחרון הודיעה קלוני כי היא לוקחת על עצמה את ייצוגן של הנשים היזידיות הכלואות בידי לוחמי דאע"ש אל מול מערכת המשפט הבינלאומית והחלה לפעול לצורך העמדתם לדין של פושעי דאע"ש. בשבועיים האחרונים חברו קלוני ומוראד יחד. קלוני הודיעה כי תייצג את מוראד במאבק הבינלאומי, ויחד יצאו למסע בן עשרה ימים שהחל במחנות פליטים ביוון והסתיים בניו-יורק, באו"ם.

בראיון ל-NBC אמרה קלוני כי כאשר פגשה את מוראד לא היססה. "לקחתי אותה הביתה. ישבנו על הרצפה והיא סיפרה לי במשך שעות את כל מה שעברה. בכינו יחד ולא היה לי ספק מה עלי לעשות".

"על כולנו להתבייש"

אף שפעולות דאע"ש, אשר כוללות פשעים כנגד האנושות, רצח-עם, וזוועות נוספות, מתועדות היטב, ואינן מוכחשות על ידי האירגון הרצחני, המערכת הבינלאומית כשלה עד כה בהתמודדות עם האתגר הדאע"שי. לא רק שהמעצמות הבינלאומיות לא הצליחו עדיין ליצור חזית אחידה במלחמה כנגד השליטה של דאע"ש בשטחי עיראק וסוריה לשעבר, גם המערכת המשפטית הבינלאומית טרם מצאה את הנתיב המשפטי להעמדה לדין של פושעי המלחמה הרצחניים.

בדבריה הרהוטים והחדים באו"ם השבוע התייחסה קלוני לעובדה זו. "הלוואי ויכולתי להגיד שאני גאה להתייצב כאן היום בפניכם", אמרה קלוני לנציגי האומות המאוחדות, "אך יהיה זה שקר. אם איננו יכולים להביא עצמנו לפעול לנוכח רצח-עם, מה יהיה הדבר אשר יגרום לנו לעשות דבר-מה? אם איננו תובעים את דאע"ש אז את מי כן נהיה מוכנים לתבוע לקחת אחריות על מעשיהם?"
"בכל הכנות" אמרה קלוני, "אם כנגד הקבוצה הזו, אשר מבצעת זוועות שכאלה, איננו יכולים לפעול באופן משפטי אפקטיבי, אז על כל מי שנמצא כאן ומשמש כעורך דין, או דיפלומט, או פקיד רשמי כלשהו, על כולנו להתבייש."

בדבריה ציינה קלוני כי ישנם 55 קברי אחים בשטחי עיראק שלא נבדקו ולא נחקרו, וקראה לאו"ם על סוכנויותיו השונות לאסוף עדויות לצורך העמדתם לדין של האחראים.

גם מוראד התייצבה מול נציגי האומות המאוחדות. על רקע השיש הירוק, המוכר לנו מנאומי מנהיגי המדינות, עמדה הצעירה הזו, בסנטר קפוץ ובעיניים יוקדות הטיחה: "אם כריתת ראשים, שיעבוד מיני, אונס ילדים ורצח-עם לא גורמים לכם לפעול, אז מה כן? הזכות לחיים אינה שמורה רק לכם ולמשפחתכם. גם אנו היזידים ראויים לחיים, ויש לנו הזכות לחיים".