חברת חיפה כימיקלים היפכה את עמדתה. בשבוע שעבר הודיעה כי "תכבד את החלטת בית המשפט" אשר מחייבת אותה לרוקן את מיכל האמוניה במפרץ חיפה תוך שבוע, אלא שבינתיים היא ביקשה וקיבלה צו עיכוב ביצוע מבית המשפט המחוזי עד ה-26 בפברואר, במקביל לשמירת מלאי האמוניה לצרכיה בלבד, ומניעת האספקה מעשרות מפעלים במשק. מהלכים אלו מבהירים כי כוח ההכרעה המרכזי בסוגיה זו איננו נמצא במגרש המשפטי, אלא במגרש הכלכלי והפוליטי.

הפעלת לחצים פסולה או אינטרס מסחרי לגיטימי

מהלכי חיפה כימיקלים לא התקבלו בהפתעה בקרב פעילי המאבק לסגירת מיכל האמוניה, ולא בקרב עיריית חיפה. לטענתם החברה כבר שנים גוררת רגלים במטרה לעכב עד כמה שניתן מהלך שנדמה כהכרחי, לאחר פרסום דוח קינן, המציג את המיכל ואת האניה הממלאת אותו כסכנה מידית לחייהם של עשרות אלפי בני אדם ולפגיעה במאות אלפים נוספים. לטענת החברה, "מיכל האמוניה עומד בתקנים הבינלאומיים המחמירים ביותר של בטיחות וכוללים בין השאר מעטפת פלדה מיוחדת, קירות מגן מבטון, קירות חיצוניים ועוד שורה של מעגלי אבטחה גלויים וסמויים. המיכל נבדק מספר פעמים על-ידי מומחים בינלאומיים ונמצא תקין". דוח קינן תוקף ומפרק את כל הטענות הללו באופן ענייני.

מבחינת החברה מדובר באינטרס כלכלי מובהק – יבוא אמוניה הינו זול לעומת ייצור מקומי של אמוניה לפי הצורך, ללא מיכל אחסון ענק, אשר מהווה סכנה בטיחותית חמורה. בטיעוניה בבית המשפט החברה חלקה על תקפות הדוח, כמו גם על מניעיה של עיריית חיפה בבקשת הסגירה למיכל – ש"מפריחה נתונים מופרכים ודמגוגיים שתכליתם לזרוע בהלה בקרב הציבור, שעה שלא רק שאין להם כל תימוכין מדעיים או עובדתיים הרי שהם גובלים בהטעיה – לא פחות".

דוח קינן שהוזמן על ידי העירייה דווקא עשיר בתימוכין מהסוג שחיפה כימיקלים טוענת שאין בו ואף טורח להפריך באופן יסודי דוחות קודמים שהפחיתו בחומרת הסכנה הנובעת מהמיכל. גם מבחינת המדינה, מפעלי הדשנים הם עסקים רווחיים המניבים זרם הכנסות נאה ממיסים, שלא בקלות יבחרו לסכן אותם, תוך הטלת מאות עובדים כנטל על שירותי הרווחה, במקרה והמפעלים ייאלצו להיסגר. בסופו של דבר, חיפה כימיקלים היא תאגיד קפיטליסטי שלא יפעל מיוזמתו בניגוד לאינטרס הכלכלי שלו. גם מדינת ישראל, בהסתמכה על חברה פרטית לצורך אספקת אמוניה למשק, יוצרת משוואה בעייתית, המכפיפה את צרכי המשק החיוניים לצרכים של תאגיד פרטי שהוא גם הצרכן המרכזי וגם מונופול האספקה.

מפעל חיפה כימיקלים (צילום: עופר ארנון, המשרד להגנת הסביבה).

מאבק כלכלי ופוליטי

למרות שמדובר בסוגייה שמהותה היא מתחום ביטחון הציבור, השיקולים המרכזיים לגביה יוכרעו בספירה הכלכלית והפוליטית. במרץ הקרוב אמורה להתקבל החלטה על הארכת היתר הרעלים של המפעל, ועד כה נראה שבמשרד להגנת הסביבה מתכוונים שלא לאשר את המשך השימוש במיכל. עם זאת, מדובר בהחלטה שאינה חפה מלחצים פוליטיים. בהתאחדות התעשיינים בחרו שלא להגיב לכתבה, אך מעמדתם בבית המשפט הם למעשה משתפים פעולה עם עמדת חיפה כימיקלים, בהתריעם כי המחסור באמוניה פוגע במפעלים רבים במשק, מצב שתוך מספר שבועות יכול להכניס את התעשיה הישראלית לכאוס גמור, כולל הקריה למחקר גרעיני בדימונה, רפא"ל, מפעלי מזון וגם בתי חולים.

לחילופין, היו יכולים לעסוק בהתאחדות בצורה קדחתנית בחיפוש אלטרנטיבות למיכל האמוניה במפרץ חיפה, לאחר שכבר שנים רבות מזכירים דוחות רבים את הסכנה הטמונה בו. ברגע שתהיה חלופה זמינה ובטיחותית לאספקת אמוניה למשק, מנוף הכוח העיקרי של חיפה כימיקלים בנושא זה פשוט יתאדה, בין השאר מפני שרק 3-4% מצריכת האמוניה במשק דרושה לתעשיה המקומית וכל השאר נצרך על ידי שני מפעלים – חיפה כימיכלים ומפעל דשנים, המייצאים את רוב תוצרתם והמשק הישראלי לא תלוי בהם.

הערכות גופי הביטחון שהמיכל מוגן כראוי מפני התקפת טילים, ותמיכה מהתאחדות התעשיינים אינם גורמים שאפשר להתעלם מהם בנושא מהותי. עושה רושם שחברת חיפה כימיקלים בוחרת להחזיק את החבל משני קצותיו – גם לשמר את היותה מונופול באספקת אמוניה לצרכי כלל המשק הישראלי, וכעת להשתמש בכוחה המונופוליסטי כדי למנוע אספקה מכלל המשק, וגם לטעון שהיא נושאת בתפקיד בעל משמעות לאומית – החזקת מלאי החירום של המשק הישראלי.

מי ישלוט על האמוניה?

עמותת צלול פנתה הבוקר במכתב דחוף לשר הכלכלה, התעסוקה והמסחר, ח"כ אלי כהן, וקראה לו להפקיע את ניהול מלאי החירום של האמוניה מידיה של חיפה כימיקלים, כדי להבטיח אספקה סדירה של אמוניה לצרכני המשק השונים.

במכתב מציינת מנכ"ל צלול, מאיה יעקבס, כי בפסיקת בית המשפט מיום 12.2 נאמר במפורש כי "המשיבה תדאג להבטיח את קיומו של מלאי האמוניה לשעת חירום כפי מחויבותה". מכתב זה מבטא דרישה מעט אבסורדית. באופן תיאורטי, אם תתקבל דרישת העמותה, קיומה של הסכנה לציבור דווקא תונצח, באמצעות שימוש באותו מיכל מסוכן, הפעם ישירות על ידי המדינה ולא על ידי חברה פרטית. ייתכן שגם הצו המקורי שהוציא בית המשפט לעניינים מקומיים בחיפה היה צעד לא נבון. לו המיכל אכן היה מתרוקן תוך 10 ימים, ללא חלופות אספקה אחרות, הרי שהבעיה של עשרות מפעלים במשק לא הייתה תוצאה של הפגנת שרירים של חיפה כימיקלים, אלא של מחסור פיזי בחומר עצמו.

מחבר דוח האמוניה, הפרופסור אהוד קינן הזכיר מספר חלופות לאספקת אמוניה ממיכל ענק, בהן ייצור אמוניה בכמויות קטנות מגז טבעי, או הפקת אמוניה מהחומר הכימי המוצק אוריאה, שאחסנתו איננה מסוכנת כמו אחסנת אמוניה, הגם שמדובר בתהליכים יקרים יותר.

שרי הכלכלה, הגנת הסביבה, הביטחון ואף ראש הממשלה עלולים רק לבחור צד בויכוח בין התושבים והעיריים לחיפה כימיקלים. הדבר הדרוש באמת, הוא לשנות את המגרש, ולהביא במהירות האפשרית חלופה לאספקת אמוניה ממיכל ענק, קודם כל בעבור הצרכים החיוניים של המשק הישראלי, ובעדיפות שנייה גם בעבור ייצור הדשנים לייצוא. לאחר כשלון המכרז של המשרד להגנת הסביבה להקמת מפעל אמוניה במישור רותם, על המדינה להזדרז ולסלול נתיבי אספקה אחרים, או שסאגת המיכל במפרץ תמשיך להיגרר תוך סיכון חמור במיוחד של חיי התושבים.

מעיריית חיפה נמסר כי "תושבי העיר, הנהלתה וראש העיר מצביעים בדאגה  על העובדה לפיה הנהלת חיפה  כימיקלים מתעלמת מהחלטת בית המשפט וטרם החלה בפינוי מיכל האמוניה כפי שהונחתה בפסק הדין האמיץ של השופטת. במקביל נוקטת חיפה כימיקלים במסע הפחדה בתקשורת על 'השבתת המשק וקריסתו' במקרה של פינוי המיכל".

חיפה כימיקלים והתאחדות התעשיינים בחרו שלא להגיב לכתבה.