דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום שלישי כ"ט באייר תשפ"א 11.05.21
24°תל אביב
  • 23°ירושלים
  • 24°תל אביב
  • 21°חיפה
  • 23°אשדוד
  • 22°באר שבע
  • 29°אילת
  • 24°טבריה
  • 21°צפת
  • 25°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל
מיכל האמוניה

אימת האמוניה / "לא נכס - איום אסטרטגי"

מיכל האמוניה בחיפה (צילום: חיים נתיב).
לפני כשבוע הוצג דו"ח עב-כרס שהוזמן על ידי עירית חיפה בנוגע למתקן האמוניה במפרץ | הכותרות של הדו"ח מהדהדות ומפוצצות, אך החלטנו להעמיק בממצאים | כתבנו בדק ומצא: אימת האמוניה - כתבה ראשונה בסדרה
ארז רביב

דוח הוועדה המקצועית לבחינת נושא האמוניה במפרץ חיפה, שחיברו 10 אקדמאים ומומחים ישראלים, מוסיף גילויים חדשים וחשובים, שסותרים חלק מההערכות הקודמות והמקלות יותר, הן לגבי הסכנות הנובעות ממיכל האמוניה במפרץ והן לגבי הנחיצות שלו. לכן, בחרנו להביא את טענות הדו"ח בצורה יותר מפורטת, כדי לאפשר התרשמות לא שטחית מהגילויים. כל מה שמוצג כאן כעובדה מבוסס על הערכות המומחים בדו"ח.

החוקרים הם הפרופסורים אהוד קינן (כימאי), נעם אליעז (כימאי), ידידיה בנטור (רופא המתמחה בהרעלות), עמוס נוטע (פיזיקאי גרעיני, בעברו אחראי בטיחות קרינה), אשר טישלר (מומחה ניהול), אמנון שטנגר (כימאי, שירת כאחראי חומרים מסוכנים בפיקוד העורף), דן שכטמן (זוכה פרס נובל לכימיה, מהנדס חומרים), ישראל שכטר (כימיה אנליטית), יואל ששון (כימאי ויועץ לתעשיות כימיות) וד"ר אליק גרויסמן (מהנדס כימיה, מומחה לנושא קורוזיה).

מיכל האמוניה (צילום: דבר ראשון).

מיכל האמוניה (צילום: דבר ראשון).

הסיכון

הפרק הראשון בדוח מתאר את ההשפעות הקשות של חשיפת בני אדם לאמוניה, במגע דרך העור או בנשימה. הסכנה החמורה ביותר היא בכך שבכל איברי מערכת הנשימה עלולות להתפתח בצקות, עד אי ספיקה נשימתית הגורמת למוות, אבדן הכרה, עיוורון זמני או קבוע, גירוי עור עד רמת נמק. ריכוז של 0.5% באוויר צפוי לגרום למוות תוך 5-10 דקות.

"אלו שייחשפו לריכוזים נמוכים יותר, אולי לא ימותו מייד, אבל יהיו משותקים ולכן לא יוכלו לחלץ את עצמם", לשון הדו"ח. החוקרים מניחים כי ילדים וקשישים פגיעים יותר אפילו מעובדי מתקני אחסון שנפגעו בתאונות אמוניה בעבר. תרחיש של התבקעות המיכל, או פגיעה באוניה הממלאת אותו, יכולים ליצור "אנדרלמוסיה בסדר גודל שלא הייתה בהיסטוריה של מדינת שיראל, עם מאות אלפי נפגעים". בתסריט כזה, כוחות החילוץ יתקשו לפעול, הכבישים יהיו חסומים, והאסון עלול להימשך שמונה שעות, עם רדיוס פגיעה מסכנת חיים של כ-30 ק"מ, ורעילות קטנה גם מעבר לכך. לטענת המומחים, בתרחיש נורא שכזה, שהייה בתוך הבית, גם תוך נסיון לאטמו, צפויה להאט את השפעת ההרעלה, אך לא למנוע אותה. אגב, גם אם תחבשו מסכת אב"כ, זה לא ממש יעזור לכם, תזדקקו לבלוני חמצן בכדי לשרוד.

כיצד זכה המיכל למעמד של נכס אסטרטגי ?

הדוח מצטט את הרצל שפיר, המפכ"ל ה-7 של משטרת ישראל, שעמד בראש ועדת שפיר שהוקמה לבחינת חומרים מסוכנים לאחר מלחמת לבנון השניה. שפיר אמר בדיון בוועדה: "אמוניה היא חומר גלם חיוני למדינת ישראל. אם כעבור חודש ומשהו למדינת ישראל לא יהיה את המתקן הזה, חוזים רבים בכל התעשייה ברחבי המדינה לא יוכלו להתממש והמכונות יעמדו מלכת, שלא יהיה ספק בכך. האמוניה היא חומר גלם חיוני למדינת ישראל". מומחי הדוח דוחים את כל הקביעות של שפיר.

נוף המפרץ מחיפה (צילום: חן ליאופולד / פלאש 90).

נוף המפרץ מחיפה (צילום: חן ליאופולד / פלאש 90).

לטענתם, 97% מצריכת האמוניה מהמיכל מיועדת לייצור דשנים לייצוא, בשני מפעלים – הרוב ע"י חיפה כימיקלים ומיעוטם ע"י מפעל דשנים. צריכה זו חיונית לשורת הרווח של החברות, הנמצאות בבעלות זרה, וכן לפרנסת מאות עובדיהם, אבל אין לה חיוניות לתפקוד המשק. 3% הנוספים אכן חיוניים למשק הישראלי במגוון של מתקני ייצור וכן בבתי חולים, אך ברובם מדובר במתקנים של סירקולציה של אמוניה, שנדרשת למילוי כל תקופה ארוכה, ולא כחומר גלם בצריכה קבועה. לכן, פוסלים המומחים את קביעתה של ועדת שפיר לפיה נדרש מלאי של 11,000 טון אמוניה במשק. לטענת החוקרים, הכמות השנתית החיונית למשק (לא מלאי) היא 2,250 טון בשנה בלבד, וניתן לספק אותה באמצעות מיכלים קטנים ובטוחים לשימוש, כולל מכולות, או כפי שעושה חברת החשמל בתחנת הכח בחדרה בהיקפים גדולים – ייצור מקומי של אמוניה באמצעות הדשן "אוריאה", שאחסונו אינו מסוכן, לצריכה מיידית ללא אחסון של אמוניה.

"אינו נכס אסטרטגי כי אם איום אסטרטגי"

חוקרים הוסיפו כי המיכלים הקטנים של אמוניה, הקיימים בישראל, מהווים כבר היום את כל המלאי שישראל זקוקה לו בשעת חירום, וכי ניתן לסגור באופן מיידי את המיכל הענקי במפרץ חיפה. לדבריהם, אחסון האמוניה במיכל הענקי "אינו נכס אסטרטגי כי אם איום אסטרטגי". בדוח מבקרים את נסיון הממשלה (שכשל) לסבסד במאות מליוני שקלים את מי שיקים מפעל לייצור אמוניה בנגב מגז טבעי, שמבוסס כולו על ההנחה שהחומר חיוני לתעשיה הישראלית.

למיכל עצמו יש סדרה של אמצעי מיגון, אשר ועדת שפיר דרשה להוסיף עליהם אמצעים נוספים. לפי החוקרים, ההערכות הבטחוניות לסבירות נמוכה לפגיעה במיכל באמצעות טילים, מתעלמות מתרחישים מסוכנים אחרים. תקדימים של תאונות במיכלים דומים בעולם, והסבירות לרעידת אדמה גדולה המתרחשת בישראל אחת ל-100 שנים, או תרחיש של פגיעה באניית המילוי של המיכל, כמו גם התבקעות המיכל מעצמו, בגלל גילו המתקדם, יוצרים סכנה שאמצעי המיגון לא יוכלו להתמודד איתה.

יונה יהב משוחח עם מפגיני סביבה (צילום: דבר ראשון).

יונה יהב משוחח עם מפגיני סביבה (צילום: דבר ראשון).

מפעל שיש לו מדינה

לפי החוקרים ישנו אבסורד, לפיו מפעל חיפה כימיקלים זכה לאישור 'מפעל חיוני' ממשרד הכלכלה, בשל יכולתו לרוקן את המיכל בזמן חירום, באמצעות ייצור מוגבר. החוקרים טוענים כי המפעל יכול לצרוך לכל היותר 300 טון אמוניה בשבוע, כאשר מלאי האמוניה נע בין 2,000 במינימום ל-12,000 טון אמוניה במקסימום. כלומר, המפעל זקוק למיכל ומשרד הכלכלה קבע קביעה מוטעית שהמיכל זקוק למפעל, אבל המשק הישראלי לא זקוק לשניהם, ויכול להסתדר בלעדיהם. "החלק האירוני בסיפור הזה הוא, שחיפה כימיקלים בע"מ קיבלה מעמד של מפעל חיוני בעת מלחמת לבנון השניה, לא מכיוון שמדובר בייצור חיוני למשק, אלא בדיוק הפוך, מכיוון שמדובר באיום אסטרטגי שיש צורך דחוף לסלקו."

לטענת החוקרים, ההצהרות בזמן המלחמה על ריקון המיכל למינימום, מתארות מצב בלתי אפשרי בטווחי הזמן ההם, והן נועדו, כנראה, למטרות הרגעת הציבור ואולי דיסאינפורמציה כלפי חיזבאללה, וכן להסוואת הבעיה האסטרטגית הנובעת מקיום המיכל.

חיפה כימיקלים עצמה, כתבה למבקר המדינה, כשעסק בנושא, "מיכל האמוניה הינו מיכל ייחודי וחסר תחליף המשרת את צרכי המשק הישראלי בכללותו, כאשר על פי הוראות המשק לשעת חירום מוחזק בו מלאי החירום של האמוניה במדינת ישראל והוא מהוות תשתית לאומית חיונית". קביעה זו, ששכנעה את המשרד להגנת הסביבה כמו גם רשויות אחרות, הובילה לתהליך בו ניסה המשרד להקים מפעל לייצור אמוניה בנגב (שלא הצליח), כתחליף למיכל, על בסיס האשליה שהוא מהווה צורך חיוני.

מיכל האמוניה בחיפה (צילום: ליאורה אמיתי).

מיכל האמוניה בחיפה (צילום: ליאורה אמיתי).

דוח 2011

המשרד להגנת הסביבה קיבל לידיו בדצמבר 2011 דוח שהזמין מחברות חיצוניות ל "בחינת חלופות למערך היבוא, האחסון, הניפוק והשינוע של אמוניה במפרץ חיפה". את הדוח הפיקו 'אתוס אדריכלות תכנון וסביבה בע"מ' ביחד עם 'י.ל. ניתוח מערכות בע"מ'. לטענת החוקרים, הדוח רצוף שגיאות עובדתיות מביכות. למשל, בעמ' 89 המספרים מעידים על 96% מצריכת האמוניה לטובת ייצור דשנים, בעוד הגרף הנלווה מציג מצג שווא כאילו 20% מהתצרוכת חיונית למשק, בעוד שלמעשה מדובר ב 3-4% בלבד. עוד נטען שם כי גידול האוכלוסייה בישראל יביא לגידול בצריכת האמוניה. החוקרים מקעקעים טענה זו מהסיבה הפשוטה שכאמור, 96% מהאמוניה מיוצא. עוד נטען כי סקירת המיכלים המקבילים בעולם רצופה שגיאות, כמו תיאור שלושה מיכלי 30,000 טון בהולנד, שהם בעצם אתר אחסון בודד ולא 3, המורכב משני מיכלים בני 15,000 טון.

בניית מיכלים בזוגות היא חיונית כדי לאפשר ריקון מלא של אחד מהם לצורך בדיקת העמידות שלו מבפנים – בדיקה שלא התרחשה במיכל הישראל, הפועל כבר 31 שנה, והיה צריך להיבדק לכל המאוחר לאחר 25 שנים. לדברי החוקרים, "הדוח אומץ ללא כל ביקורת ע"י ממשלת ישראל והוביל להחלטתה מספר 766 (הקמת מפעל אמוניה בנגב), החלטה שהובילה לאבדן זמן יקר, משאבים ציבוריים וסיכון חיים מתמשך לאוכלוסיה של כמיליון מתושבי מפרץ חיפה וסביבותיו."

החוקרים מציינים לטובה את דוח רח"ל (רשות החירום הלאומי) משנת 2010 שקבע כי אין צורך במלאי אסטרטגי של אמוניה המאוחסן במיכל אחד, ושפיזור המיכלים הקטנים ברחבי המדינה, מהווה מענה מספק.

בכתבה הבאה בסדרה נתייחס לפרקים בדוח העוסקים בלקחים ממיכלים אחרים בעולם, אסונות שהתרחשו והערכת הההחלטות שקיבלה מדינת ישראל עד כה, לצד ההחלטות המומלצות של החוקרים.

בתגובה להזמנת הדוח על ידי ראש עיריית חיפה יונה יהב, מסרה חברת חיפה כימיקלים כי "ראש עירית חיפה, יונה יהב, מטעה במכוון את הציבור ועושה שימוש ציני בדוח שמסקנותיו כבר נדחו ונפסלו כליל על ידי גורמי הביטחון האמונים על הטיפול במיכל האמוניה. יהב יודע היטב שפרופ' קינן, העוסק בכימיה, מעולם לא ערך בדיקת סיכונים משמעותית והוא נשען על בדיקה שנעשה לפני למעלה מ-40 שנה ושאינה רלוונטית למצב כיום".

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר
תגובות