לאחר שבימים האחרונים נרשמה עליה חריגה בכמות הספינים בנושא המשבר בחיפה כימיקלים, ההצגה נמשכה גם אתמול (ראשון) בדיון חסר חשיבות בוועדת הכספים בכנסת, ובהודעת החברה על נסיגתה מכוונתה לפטר עובדים. היום (שני) יתקיים דיון במשרד הכלכלה בהשתתפות ראש העיר חיפה יונה יהב, שדווקא עשוי להיות בעל משמעות לקידום החזרת המפעל הדרומי של החברה לפעולה. זאת, כאשר מאות העובדים במפעל הצפוני והדרומי של החברה מושבתים מאונס מאז חודש מרץ, אך ממשיכים להתייצב לעבודה. ארבעה חודשים בהם המשרד להגנת הסביבה, הנהלת חיפה כימיקלים ועיריית חיפה לא השכילו למצוא פתרון מוסכם ובטוח לייבוא אמוניה לישראל, במקום מיכל האמוניה שבית המשפט קבע שייסגר.

כשאין החלטות לקבל, הספינים גואים

הדיון בוועדת הכספים לא נסוב סביב שום הצעת החלטה ממשית, והיה כמעט כולו הצגה שהמשתתפים מעלים בעבור התקשורת, ואולי גם בעבור עצמם. כך למשל, להכרזתו של יו"ר הוועדה גפני כי במידה והחברה לא תקפיא את הפיטורים "יהיה לכם עסק איתי", לא תהיה שום משמעות אם המפעל ייסגר.

הערה אחת של מנכ"ל חיפה כימיקלים נדב שחר, שעשויה להיות רלבנטית למציאות, נוגעת לנמלי חיפה ואשדוד. לדבריו, באשדוד אין כיום שטח ייעודי לקליטת מיכלי אמוניה קטנים, ואילו בנמל חיפה יש שטח כזה. שחר סיפר שכושר הקליטה של נמל חיפה מוגבל ל-90 מיכלים בלבד, ושמגבלה זו לא תאפשר חזרה לכושר הייצור המלא שהיה קיים טרם השבתת מיכל האמוניה. עם זאת, הודעת החברה לפיה "אם נקבל אישורים לייבוא אמוניה לדרום נבטל את הכוונה לפטר עובדים" היא בעלת לוגיקה דומה למשפט "אם נדליק מנורה אז יהיה יותר אור". הרי כל הדיון הוא על מה יהיה הפתרון לייבוא האמוניה, ומהר.

ההתבטאות נוספת של שחר חשפה חלק מהתנהלות הממשלה והחברה שהובילה למשבר הנוכחי. "ב-2009, בניגוד למה שאומרים, אני והבעלים החדשים עלינו לממשלה והעברנו נתונים, וטענו שצריך לפתור את סוגיית מיכל האמוניה, והובלנו בעצם לכך שהממשלה קיבלה את החלטה 766 – שיקימו מפעל לייצור מפעל אמוניה בנגב. כבר אז חשבנו שזה לא יתממש, והצענו מקשר ימי". מחיפה כימיקלים מסרו כי "שחר התכוון לטעון שהחברה פנתה מיוזמתה לממשלה כדי לבקש ממנה לטפל בבעיה לפני מספר שנים". ניתן לכנות זאת היתממות, שכן המדינה לא חייבת לפתור למפעל את הבעיה. בפועל המדינה אכן ניסתה, נכשלה, ונסוגה תוך האשמת החברה בכישלון, ודחיפתה ל'הלם החלם'. העובדים בצפון ומספר חברי כנסת אמרו בצדק, שאם ההנהלה כושלת, מוטב להלאים את המפעל.

עוד אמר שחר כי "אחרי החלטה 766, רק בנובמבר 2016 הודיעה הממשלה לבית המשפט שהיא הגיעה לשלב האחרון של המכרז, ושהמיכל יעבוד עד 2021-2022, עד שהמפעל יתחיל לעבוד". בקשת "דבר ראשון" למסמך שהוגש לבית המשפט לא נענתה.

בעיריית חיפה מסבירים שלחיפה כימיקלים יש סגנון מיוחד – לירות חיצים לכל הכיוונים, אבל את חלקם לירות באופן שיחטיאו בוודאות. הבקשות שהגישה החברה לחידוש רשיון העסק לא היו מפורטות מספיק, ולכן לא אושרו. כך גם לגבי בקשות היתר הבנייה למיגון האיזוטנקים – המיכלים הקטנים לאחסון והובלת אמוניה שאמורים להחליף את המיכל הגדול – שלא אושרו אף הן, אך מאפשרות לחברה לזעוק "הרי ביקשנו". אותו דבר נאמר על החברה גם ע"י המשרד להגנת הסביבה, ביחס לבקשה לאיזוטנקים לדרום.

למעשה, רק האפשרות שפסיקת בית המשפט תכפה על החברה הפסקת פעילות טוטאלית הובילה אותה להתייחס ביתר רצינות וזריזות לנושא האיזוטנקים, ולבעיות המעשיות שקשורות בכך – מיגון, כושר קליטה בנמלים, מלאי האיזוטנקים בעולם והזמן שיידרש לייצר חדשים. על פי נתוני החברה עצמה, שהובאו בדו"ח שהוגש לבית המשפט ונכתב ע"י בכיר לשעבר באוצר, ירום אריאב, פתרון זה ייקר את עלות ההפעלה השנתית של המפעל ב-7-10 מליון דולר בסך הכל. לא דמי כיס, אבל כאשר המפעל מרוויח סביב 200 מליון דולר בשנה, לא מדובר באסון. הדבר העצוב הוא, שאם החברה הייתה מאמצת פתרון זה מספיק זמן מראש, גם לא הייתה נאלצת להשבית את מפעליה, ולהפסיד את הכספים שהיא מפסידה כעת.

הודעות 'דרמטיות' שלא אומרות דבר

לדיון אתמול קדמו מספר הודעות 'דרמטיות' בנושא האמוניה, שלמעשה אינן אומרות דבר. בחמישי האחרון התקיים דיון בעקבותיו הכריז ראש עיריית דימונה בני ביטון כי "הופסקה שביתת העובדים", הכרזה ריקה שלא חידשה דבר, שכן העובדים מושבתים מאונס מעל ארבעה חודשים – החל מסוף מרץ – והם ימשיכו להיות מושבתים ללא קשר לשאלה האם הכריזו שביתה או לא. ההבדל היחיד הוא ששביתה מתירה לבעלים לנכות משכר העובדים. ייתכן כי בטרם נסיעה קרובה לחו"ל הזדרז ראש העיר לקחת קרדיט על פתרון שלא קיים, ואם קיים, אינו קשור אליו.

גם ההודעה של חיפה כימיקלים מהשבוע שעבר על כוונתה לסגור את המפעלים ולפטר את כלל העובדים היא עדיין בחזקת ספין. מבחינת ההיגיון העסקי, סגירה בתזמון הנוכחי היא הדבר הכי פחות משתלם לחיפה כימיקלים. הספין הזה הפך לספין כפול עם ההודעה על ביטול השימועים לקראת פיטורים לעובדי חיפה כימיקלים צפון. בארגון 'כח לעובדים' המייצג את עובדי המפעל הצפוני של החברה טענו שההנהלה חזרה בה בזכות כוחם הארגוני וההסכם הקיבוצי. אבל עם כל הכבוד להסכם, לו הייתה להנהלה כוונה ממשית לסגור את המפעל, ההסכם הקיבוצי לא היה מה שעוצר אותה.

ספין נוסף הגיע מחבר הכנסת איתן ברושי (המחנה הציוני) שהודיע כי הדיון בוועדת הכספים יכוון להחזרה מיידית של המפעלים לפעולה, במקביל להשבתת המפעל בדרום כל עוד העובדים בצפון מושבתים. לא רק שהדברים סותרים זה את זה, הם גם מנוגדים לחוק ולפסיקת בית המשפט העליון, לפיה לא תותר כל חלופה לייבוא אמוניה עד לריקון מוחלט וסופי של מיכל האמוניה הקיים.

בישיבת הגישור היום: כיצד מחזירים לפעולה את המפעל הדרומי?

היום (שני) ייפגשו נציגי החברה והעירייה במשרד הכלכלה, לישיבת גישור בה ישתתפו גם עיריית דימונה, משרד המשפטים והמשרד להגנת הסביבה. הדיון יתמקד ככל הנראה באופן המהיר ביותר להשיב את המפעל הדרומי לפעילות. במפעל הצפוני המצב סבוך יותר: עקב פסק הדין של בית המשפט העליון, אין שום אפשרות להחזיר את המפעל הצפוני לפעולה לפני שירוקן מיכל האמוניה. בכל מקרה, גם השבת המפעל הדרומי לפעילות תארך בין מספר שבועות למספר חודשים, בהם ייאלצו בעלי המפעל להמשיך ולהפסיד כסף, אם ברצונם להמשיך להרוויח כסף בעתיד. גם אם נוסיף על ההפסד בסך 100 מיליון ש"ח עליו הודיעה החברה את הפסדי המוניטין והלקוחות, הרי שבשנה אחת החברה תוכל להרוויח לפחות 600 מליון ₪. אם בעלי המפעל אינם רוצים להושיט יד לכיס ולהחזיר לחברה כספים ששאבו ממנה כדיבידנדים, הם יכולים להלוות לה כספים או לקחת הלוואות ארוכות טווח מגורם חיצוני.

הוויכוח המרכזי יתרחש כנראה לגבי כוונות עיריית חיפה לטרפד כל פתרון הכולל עגינת אניית אמוניה במפרץ. לעומתם, במשרד להגנת הסביבה מציגים חוות דעת מקצועיות המורות על כך שבמקרה של דליפה, הסיכון מאניית אמוניה מוגבל לסביבה הקרובה, וטווח הפגיעה לא יגיע לריכוזי אוכלוסיה. בעירייה דוחים הערכות אלו, ואף סבורים שפסק הדין של בית המשפט העליון מונע באופן גורף כניסת אניית אמוניה למפרץ, בלי קשר לוויכוח על מידת הבטיחות שלה.