בשבעה עשר לאוגוסט 2016, הצטרף של סטיב באנון למטה של המועמד, דאז, לנשיאות ארה"ב, דונלד טראמפ. בשמונה עשר באוגוסט 2017, שנה ויום מאוחר יותר, באנון פוטר מתפקיד האסרטג הראשי של הנשיא דונלד טראמפ.

באנון וטראמפ (AP Photo/Evan Vucci)

באנון, ביחד עם חבורה של קמפיינרים מוכשרים שהביא, הפך את מסע הבחירות של טראמפ, שהיה עד אז כושל למדי ומלא שערוריות, למכונה משומנת היטב. המשימה של באנון הושלמה באופן סופי בשמיני לנובמבר, עם ניצחונו של טראמפ בבחירות. מאז באנון הוא אחד מהיועצים הקרובים ביותר לטראמפ, ועד השבוע היה אחד מנושאי התפקידים הבכירים בבית הלבן.

אבל מאיפה הגיע באנון? מהן מטרותיו? לאן הוא מתכוון להמשיך? ואיך הוא קשור לאירועים בשארלוטסוויל בסוף השבוע שעבר?

אחרי שסיים את שירותו הצבאי כקצין בחיל הים האמריקאי, החל באנון לעבוד בבנק ההשקעות הידוע "גולדמן סאקס", והתפתח ממנו להשקעות בתקשורת, בדגש על קולנוע וטלוויזיה. ההצלחה הגדולה הראשונה שלו הייתה הסדרה הקומית "סיינפלד", ממנה הוא מרוויח בכל פעם שהיא משודרת עד היום.

ההצלחה הכלכלית אפשרה לו יותר עצמאות, והוא החל לפעול על מנת לקדם את תפיסת עולמו. באנון גדל בבית קתולי והתחנך בפרספקטיבה שמאלית. במהלך לימודיו, עבר תהליך של שינוי פוליטי, והחל לאחוז בדעות שונות באופן קיצוני לסביבת ילדותו. כיום, הוא ניחן באמונה דתית חזקה, אמונה בעליונותו של הגזע הלבן, לאומנות ואנטישמיות. הוא מפיק סרטים דוקומנטריים, ימניים באופיים, ואף כונה "לני רפינשטאהל" (במאית קולנוע וצלמת גרמנייה, הידועה בעיקר בסרטי התעמולה הדוקומנטריים שיצרה למען המפלגה הנאצית) של תנועת "מסיבת התה" האמריקאית (תנועת ימין שמרני חוץ-פרלמנטרית). לימים, יהפוך מזוהה יותר עם תנועת הימין קיצונית ה"אלט-רייט" (הימין האלטרנטיבי – Alt-Right).

העיתונאי ג'ושוע גרין, מתאר בספרו החדש "עסקת השטן" (Devil’s Bargain), העוסק בקשר בין באנון וטראמפ, רגע מכריע בקריירה של באנון. ב-2007 שיכנע באנון את "גולדמן זאקס" להשקיע בחברה שנקראת IGE, שמאוחר יותר אף עמד בראשה. מדובר היה בחברה ששכרה את שירותיהם של פועלים סינים, כדי שיתחברו למשחק האינטרנטי “World of Warcraft” (שהיה אז בשיא הפופולריות שלו) כדי לכרות בו זהב וירטואלי ולמכור אותו, בדולרים אמיתיים, לשחקנים עשירים במערב. בגלל עלויות התפעול הזולות, ומשום שפעולת כריית הזהב לקחה זמן רב, ונחשבה משעממת, מודל זה נחל הצלחה רבה.

אך אז קרה דבר מעניין. מודל התשלום עבור מנוי למשחק הוא אחיד, אין אפליה בין שחקנים, ואי אפשר לשלם כדי לקבל חשבון משחק טוב יותר. למרות זאת, השחקנים העשירים נהנו מיתרון לא הוגן על פני שאר מיליוני השחקנים במשחק. השחקנים העניים יותר התארגנו בקבוצות מגויסות דרך פורומים שונים באינטרנט ומחו נגד Blizzard, החברה שמפעילה את המשחק, ואחרי מאבק מוצלח הם גרמו לחברה להפוך את המסחר של זהב וירטואלי תמורת דולרים ללא חוקי. כתוצאה מכך, החברה של באנון פשטה את הרגל. זהו רגע חשוב מאוד. באנון הבין משהו. הוא אמנם הפסיד את החברה שלו, אבל הרוויח ידע יקר ערך.

חשוב לומר, השחקנים העניים יותר ב"World of Warcaft" הם לא עניים של ממש. יש להם חיבור לאינטרנט, מחשב עם תשתית חזקה מספיק להתמודד עם משחק מחשב תובעני לזמנו, ואת ההכנסה הפנויה למנוי חודשי יקר למשחק המחשב הפופולרי. אך מה שבאנון הבין זה שהם הרגישו מקופחים ביחס לעשירים מהם, ושהם הצליחו להתארגן פוליטית, בקלות ויעילות, דרך האינטרנט. הם הרי גרמו לחברה שלו לפשוט רגל.

באנון פרש מתפקיד מנכ"ל IGE ב-2011, ואת הידע יקר הערך שרכש שם יישם, שנה מאוחר יותר, כשנהיה מנכ"ל של חדשות "ברייטבארט". אתר חדשות בקצה הימני של הקשת הפוליטית. עם כניסתו לתפקיד החל לקחת את האתר למחוזות יותר ויותר קיצוניים, במטרה ברורה להגיע אל אותם צעירים לבנים, שחשו פגועים מהגזרות הכלכליות של העידן הניאו ליברלי, אך עדיין לא היה להם בית פוליטי מובהק דרכו יוכלו להביע את מחאתם. אותם צעירים לבנים, שמביטים לרוב בחשש בהתארגנויות של בני מיעוטים. למרות שבני המיעוטים נפגעים אף יותר מן המשטר הניאו ליברלי, הצעירים הלבנים נותרו בתחושה אבודה של חוסר בבית פוליטי. תחושה שבאנון ידע לנצל היטב.

אחד מהשיאים הגיע ב-2014, במהומה האנטי פמינסטית האינטרנטית שכונתה “GamerGate”. סנסציה מלאכותית, במהלכה הופצו שמועות מומצאות על מפתחת משחקים (אישה, כמובן), וזעם רב שולהב במכוון בקהילות האינטרנטיות השונות. אין להמעיט ערך בפרשה זו ככלי גיוס בידי הימין הקיצוני והרדיקילי בקרב צעירים לבנים. אותו קהל שהרגיש ש"הפמניסטיות לוקחות את משחקי המחשב", עבר במהירות ובייעילות את אותו תהליך רדיקליזציה שבאנון עבר בלימודיו.

במהומות בשארלוטסוויל, באחד ממצעדי הניאו-נאצים הגדולים ביותר בהיסטוריה של ארצות הברית, צעקו הצועדים "לא יחליפו אותנו!" ו-"יהודים לא יחליפו אותנו!". מקור הקריאות הללו היא התיאוריה האנטישמית והאיסלמופובית "ההחלפה הגדולה", שצברה פופולריות רבה בחוגי האלט-רייט – השם המכובס לתנועה הניאו-נאצית האמריקאית, דרך מערך האינטרנט המתוחזק היטב שלהם. התנועה הזו נהנית מפופולאריות חסרת תקדים בארצות הברית ואישור שקט מהבית הלבן, שאחד מהאבות המייסדים שלה היה עד לפני ימים בודדים בכיר בו.

כוחות משטרה מפרידים בין מפגינים מהקו-קלוקס-קלאן להפגנת הנגד שהתקיימה בשארוסוויל (צילום: AP Photo/Steve Helber).

המהומות בשארלוטסוויל אגב, היו סביב מצעד מחאה של הימין האלטרנטיבי על ההחלטה להרוס את פסלו של רוברט לי, גנרל בצבא הקונפדרציה, שנלחם כנגד ביטול העבדות בארצות הברית, בזמן מלחמת האזרחים. הפסל, שהוצב בעיר בשנת 1924, עשרות שנים לאחר סיום המלחמה, עורר מאז ומעולם מחלוקת, משום שרובה המוחלט אוכלוסיית העיר היו עבדים, וצבא ארצות הברית למעשה שחרר אותם מעבדות. הצבת הפסל, למעשה, לא שונה במהותה מהצבת פסל של הרמן גרינג אל מול מרכז אוכלוסייה יהודי במקום שבו ניצב בעבר גטו ורשה.

לאן באנון ימשיך מכאן? כמו בתקופות אפלות אחרות של ההיסטוריה, גם לימין הקיצוני הזה יש תומכים בקרב בעלי ההון. באנון נפגש כבר עם רוברט מרסר, בעל ההון שמחזיק בתפיסת עולם זהה לבאנון. בנוסף, חזר לנהל את אתר החדשות ברייטבארט, והוא מתכנן להמשיך לפעול בזירה הפוליטית הרפובליקנית. כל המערך האינטרנטי עודו עומד על כנו. אם הגל העכור של הימין הקיצוני בכל המערב לא ייעצר, התרחיש שבו באנון בעצמו רץ לנשיאות במורד הדרך אינו בלתי אפשרי.

צריך להבין: אין אנו חיים בעידן של פייק ניוז או פוסט אמת. אמנם שקרים והפצת שמועות היו קיימים לאורך כל ההיסטוריה האנושית, אך מה שקרה הוא שבזירת הניו מדיה, הימין הרדיקלי והקיצוני הוא זה שהשכיל לבנות תשתיות ולהתארגן. זרוע הפרופגנדה שלו משומנת ופועלת היטב ובמרץ.

אמנם הידיעה שאותו בחור היושב בביתו בתחתונים וצועק אמירות גזעניות ביו-טיוב מגובה למעשה בכסף של בעלי הון עשויה להיות מפחידה ומרפה ידיים, אבל עדיף לקחת את הידיעה הזו לכיוון אחר. לכיוון קריאה לפעולה, שאפילו ללייקים וטוויטים שנראו מטופשים יש משמעות ואדוות שמכות במרחב, שהוא כבר לא כל כך וירטואלי. יעידו הקורבנות בשארלוטסוויל.

ישכיל השמאל בישראל להתארגן כנגד, לפעול באופן מתוחכם ומאורגן יותר. הימין בישראל כבר השכיל לאמץ את השיטות חסרות העכבות של באנון עם סרטון "הערבים נוהרים בהמוניהם" הידוע לשמצה, שהופץ ברשתות החברתיות. הזמן הוא עכשיו.


שחר חורב הוא חבר התנועה הבוגרת של המחנות העולים