כנראה שזה אך הולם כי הגילוי המשמעותי ביותר, עד כה, לגבי האופי שילבש ממשלו של הנשיא הנבחר דונלד טראמפ, הופיע באתר אינטרנט המוקדש לחדשות הבידור – אם תרצו, מעין פנאי פלוס ישראלי – בשם The Hollywood Reporter, חדשות הוליווד.

סטיב בנון הוא האדם, מעורר המחלוקת יש לאמר, אשר טראמפ העמיד כמנהל קמפיין הבחירות שלו, וכעת בתפקיד האסטרטג הראשי של הבית הלבן ויועץ בכיר לנשיא. אך בנון אינו זר להוליווד ולעסקי השואו-ביזנס. לאחר לימודיו האקדמיים, ולאחר תקופה בה עבד בגולדמן-זאקס, בנק ההשקעות העצום, החל לפעול כיזם ואיש עסקים בהוליווד. עסקה מקרית ומוצלחת, כך על פי הראיון שפורסם עמו בחדשות הוליווד, זיכתה אותו באחוזים מהתמלוגים על הסדרה המצליחה "סיינפלד", מה שהפך אותו לאדם אמיד.

"אני מי שדוחף ליצירתה של תכנית השקעות של 1,000 מיליארד דולר בתשתיות", אומר בנון. "עם הריביות השליליות בעולם, זוהי ההזדמנות הכי טובה שתהיה לבנות את הכל מחדש. אנחנו פשוט הולכים לזרוק את הכל על הקיר, ולראות מה נדבק"

בנון היה, עד לכניסתו לתפקיד בקמפיין טראמפ, העורך הראשי של רשת החדשות ברייטברט, רשת חדשות שקמה ב-2007 ומזוהה עם התנועה הימנית Alt-Right, או "הימין האלטרנטיבי". מדובר בתנועה רופפת למדי הכוללת מספר לא ידוע של הוגים ובעלי דעה (חלקם מבטא דעותיהם ב"ממים" באינטרנט, פחות במאמרי דעה מנומקים) בעלי עמדה ביקורתית על הממסד הפוליטי, דמוקרטי כרפובליקני. אתר ברייטברט הפופוליסטי מבקר בעיקר את מדיניות ההגירה של ארה"ב ושם דגש על ההתנגדות ל"תקינות הפוליטית" אשר הפכה, לטענתם, למצנזרת מחשבה עצמאית. בנון, בתפקידו כעורך האתר ברייטברט, הפך לקול חד ובולט בקרב זרם רעיוני זה. לא מיותר לציין כי ברייטברט פרסם אמירות שניתן לפרשן כבעלות הקשר גזעני כנגד שחורים ואנטישמי (בעלי האתר הוא יהודי, עם זאת).

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

אך בראיון של בנון לכתב מייקל וולף הסביר בנון בבהירות כי הוא איננו "לאומן לבן" כפי שנטען נגדו. בנון מגדיר עצמו פשוט כ"לאומן", ולמעלה מזאת, כ"לאומן כלכלי". "תומכי הגלובליזציה שחטו את מעמד העובדים האמריקאי, ויצרו מעמד ביניים באסיה. מה שקורה עכשיו זה שהאמריקאים לא רוצים שידפקו אותם יותר".

התכנית שבנון מכין לממשל טראמפ צפויה לדעתו לזכות לתמיכה רחבה. "אם נצליח, אז תהיה לנו תמיכה של 60% מהלבנים ו-40% מהשחורים וההיספנים, ונמשול ל-50 שנים. כי זה בדיוק מה שהדמוקרטים פספסו. הם כל הזמן דיברו עם אנשים שיושבים בראש תאגיד עם מחזור של 9 מיליארד דולר, ומעסיקים 9 אנשים. זה לא מציאותי. הם פשוט איבדו קשר עם המציאות".

בעוד שבמהלך הקמפיין קשה היה להעריך לאיזו מדיניות טראמפ מכוון, בהינתן העובדה שסיפק הצהרות שונות וסותרות חדשות לבקרים, בנון אינו נראה כמי ששולף מהמותן. יש לו תורה סדורה.

"אנחנו הולכים לבנות תנועה פוליטית חדשה לגמרי, בדומה לתנועה העממית (הפופוליסטית) של אנדרו ג'קסון (הנשיא השביעי של ארה"ב, מייסד המפלגה הדמוקרטית – י. כ.). הכל סובב סביב תעסוקה. השמרנים הולכים להשתגע" אומר בנון, ומבהיר שחצי המהפכה המתוכננת על ידו מכוונים גם לעבר הממסד הרפובליקאי.

"אני מי שדוחף ליצירתה של תכנית השקעות של 1,000 מיליארד דולר בתשתיות", אומר בנון ומדגיש את הצעד המעשי המרכזי עליו הוא מדבר. זוהי גם הבטחת הבחירות היחידה שטראמפ חזר עליה בנאום הנצחון המפויס שלו בליל הבחירות, לצד ההבטחה לעזור ליוצאי צבא. "עם הריביות השליליות בעולם, זוהי ההזדמנות הכי טובה שתהיה לבנות את הכל מחדש. מספנות, עבודות ברזל, נעשה את הכל. אנחנו פשוט הולכים לזרוק את הכל על הקיר, ולראות מה נדבק".

"האפילה היא טובה. דיק צ'ייני, דארת' ויידר, השטן. ככה נראית עצמה. זה רק עוזר לנו שהם (ככל הנראה הכוונה לתקשורת ולליברלים, מציין הכתב) לא מבינים, שהם נשארים עיוורים למי אנחנו ומה אנחנו עושים"

ההרחבה האדירה של התקציב הנדרשת לצורך מימון תכנית כל כך שאפתנית כבר נותחה כבר במהלך המירוץ לנשיאות. אם טראמפ יבצע תוכנית זו יחד עם תכנית הורדת המיסים שהוזכרה בעבר כיעד מדיניות, ובעצם גם ללא הורדת מיסים, הדרך היחידה לממן את התכנית הזו היא על ידי הגדלת החוב הלאומי של ארה"ב והגרעון בתקציבה. הרפובליקנים, אשר שולטים בקונגרס, ידועים כמתנגדים כמעט להגדלת החוב, וקשה לראות כיצד התכנית תצא לפועל.

חשש נוסף העולה מהתכנית, בקוי המתאר הכלליים שבהם הגיעה עד כה לציבור, הוא מהרעיון לשלב השקעה ציבורית אדירה עם הפרטה והעברת הנכסים הציבוריים להפעלה בידיים פרטיות. זוהי המתכונת שטראמפ הזכיר בעבר, אך ספק אם היא ישימה ואם יהיו כלל אנשי עסקים שיראו הזדמנויות עסקיות בתשתיות לאומיות. גם התוצאות של העברה מסיבית של נכסי ציבור לידיים פרטיות עלולות להיות בעייתיות, וקשה לדעת אם בנון וטראמפ ינסו לקדם תכנית זו גם ללא מרכיב ההפרטה.

דונלד טראמפ (צילום: Gage Skidmore \ flickr)

דונלד טראמפ (צילום: Gage Skidmore \ flickr)

כאיש תקשורת בנון היווה עבור רוב כלי התקשורת האחרים בארה"ב סדין אדום. הניו יורק טיימס תיאר את בנון כמעורר תיעוב. מהראיון עמו עולה כי בנון נהנה מהעימות הזה עם התקשורת, ונהנה לחגוג את כשלונה בהבנת מערכת הבחירות הנוכחית. הוא מבקר את התקשורת על קוצר הרואי שלקתה בו ותולה בה את מי שהזין את מטה קלינטון במידע מוטעה, תוך הזנה ממקורות מידע שחוברו במעגל סגור (ניו-יורק טיימס להאפינגטון פוסט וחזרה). אך נראה שאת ההנאה הגדולה ביותר מפיק בנון מהביקורת כנגד פוקס ניוז, רשת התקשורת הימנית שהתגייסה – לפחות במהלך המרוץ למועמדות במפלגה הרפובליקאית –  כנגד טראמפ.

כזכור, המגישה הפופולרית של פוקס, מייגן קלי, "זכתה" למטח של השמצות מטראמפ בעקבות השאלות שהפנתה אליו בעימות הרפובליקאי הראשון על יחסו לנשים. בנון ביקר בחריפות את קלי, ובראיון המדובר טען כי הזהיר את המנכ"ל של פוקס ניוז שייזהר מקלי. מדובר באמירה נבזית במיוחד – קלי התלוננה לפני מספר חודשים כי המנכ"ל הטריד אותה מינית, דבר שהוביל להדחתו. בנון באמירתו רמז לכך שמדובר היה בקנוניה מצדה של קלי.

אך כאמור, בנון נהנה להיות האיש שמשמיע את האמירות השערורייתיות. כאשר המראיין אמר לו שלדעתו מבחינת התקשורת הממסדית הוא עצמו, בנון, הוא  נעלם, בלתי ניתן להבנה "כמעט כמו חור שחור", מנפיק המרואיין משפט קריפי למדי: "האפילה היא טובה. דיק צ'ייני, דארת' ויידר, השטן. ככה נראית עצמה. זה רק עוזר לנו שהם (ככל הנראה הכוונה לתקשורת ולליברלים, מציין הכתב) לא מבינים, שהם נשארים עיוורים למי אנחנו ומה אנחנו עושים".

הדוגמא שנותן בנון לעיוורון של התקשורת ושל קמפיין קלינטון קשורה בהופעות הציבוריות של המועמדים. קלינטון לשיטתו הייתה עסוקה מדי בהופעות בפני מי שהוא מכנה מעמד התורמים, וכאשר התפנתה לדבר עם בוחרים פגשה קהלים קטנים. טראמפ לעומת זאת, אותו הוא מגדיר בתור האורטור הגדול ביותר שהיה לארה"ב מאז וויליאם בריאן (פוליטיקאי אמריקאי, מהמפלגה הדמוקרטית, שפעל בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, ונודע בהתנגדותו לסטנדרט הזהב ושליטת בעלי ההון בחיי העם), "הגיע באיחור של שלוש וחצי שעות לעצרת בחירות וב-1 בלילה חיכו לו בקור 35,000 איש".

התכונה המרכזית שבנון מציין אצל טראמפ היא ההבנה האינטואיטיבית שלו לסיכוי שיש להקמתה של תנועה חדשה. "זה הולך להיות מלהיב כמו בשנות ה-30, וגדול יותר מהמהפכה של רייגן. אנחנו בונים תנועה: שמרנים ופופוליסטים בתנועה לאומית כלכלית חדשה".