מי שהזדמן בתחילת החודש לאולמו של השופט אלכס קוגן בחיפה צפה במחזה יוצא דופן. כבוד השופט דן בנושא פיטוריהם של עובדי חיפה כימיקלים באתר הייצור הצפוני, לאחר שייצור הדשנים נמנע כבר למעלה משבעה חודשים, בשל חוסר האפשרות לייבא אמוניה לישראל. על דוכן העדים ישב מי שהוזמן מטעם התביעה על מנת לתמוך בעמדת עובדי המפעל ולחזק את טענתם בגנות ההנהלה, המבקשת לכאורה לפטרם ללא סיבה מוצדקת.

כשנשאל העד האם נפגש בחשאי עם בעלי החברה והמליץ לו להעתיק את פעילות החברה לדרום, נאלם העד דום והתפתל במבוכה בכיסאו, וטען כי הוא חתום בנושא זה על הסכם סודיות. השופט שחרר את העד מהסכם הסודיות לאלתר בתביעה לקבלת תשובה, בו במקום. בצר לו, נאלץ העד להודות באמת הנכוחה, שאכן מאחורי הקלעים הוא פועל נגד העובדים, שאת פיטוריהם הוא למראית עין מבקש למנוע. בשפה הערבית, המשופעת בשלל פתגמים לכל סיטואציה, יש גם אחד המתאר מצב כזה בדיוק: "איג'ה יכחילהא – ו'אמהא". ובשפתנו: "ביקש לאפר אותה – אך עיוור אותה!". מובנת לכן התרעומת שהושמעה כלפי העד ההפכפך בקרב קהל העובדים שנכחו באולם.

מיכל האמוניה ליד חיפה (צילום: ארז רביב)

העד הוא לא אחר מפרופ'-אמריטוס אהוד קינן, מי שנשא רק ימים ספורים לפני הופעתו המביכה בבית המשפט בחיפה, הרצאה בפני קהל של עשרות תושבים מהישוב תמרת. אוהב במה הוא קינן, ובכך כמובן אין כל פסול, אלא שאולי בהשפעתה של נוחות הקהל הביתי בתמרת, הכשילה אותו לשונו, לא פעם ולא פעמיים. הרצאתו הארוכה חשפה את היקף ואת חומרת מעשיו, אשר עליהם ועל רבים אחרים בוודאי עוד ייתבע לדין בבוא העת. קשה להעלות על הדעת כיצד אדם הנושא משרה אקדמית וציבורית בכירה, מתעמר באופן כה משולח-רסן בראשי ממשלות עבר, ראש ממשלה מכהן, רשויות המדינה, שרי הממשלה, מערכת החינוך, בראשי מערכות הביטחון וברבים אחרים. לא בשיחת סלון פרטית, ולא בשיחת מסדרון עם עמיתים במקום העבודה, אלא מעל במה ציבורית ולאוזניהם של אנשים רבים מהישוב. גם בשפה העברית יש ביטויים נפלאים – אחד מהם, שרק ברמיזה אזכיר אותו כאן, מספר על מעשהו של גאוותן מעל מקפצת הבריכה.

מעל הבמה בתמרת ציטט קינן שורה של גדולי עבר כברנרד שואו, מארק טווין, חיים ויצמן, אפילו איינשטיין היה שם, כרוצה לומר – על כתפי ענקים הנני עומד. רק אחד נפקד מהבמה של קינן, ודווקא המנטור שלו, אם לשפוט לפי שלל הגוזמאות והדמיון הפורה – הברון מינכהאוזן. אולם הנוסח הפומפוזי, שביעות הרצון העצמית והסגנון המתנשא, כל אלו בטלים בשישים מול התוכן שבדבריו, וקשה מאוד ההתלבטות בשאלה היכן להתחיל. האם בטענתו "כי חיפה כימיקלים היא למעשה עסק פרטי של אריק שרון שהוא נתן במתנה תמורת החווה", או אולי מהטענה כי "לאריק שרון יש ילדים וצריך לדאוג להם, ולכן בית המשפט ריחם עליהם". אולי בטענה בה אמר כי "עורכי הדין של חיפה כימיקלים המרוויחים 1,700 דולר לשעה" וכן כי "החברה הוציאה 82 מיליון דולר על יחסי ציבור". או שמא נתחיל דווקא באמירה החמורה כי הדוח החובבני עליו הוא חתום הוא "פוליסת הביטוח" שלו, משום שהוא "עשוי להידרס על ידי הרכבת המרוויחה מיליון דולר ביום ומשלמת על כך שני אחוזי מס בלבד".

יותר מכל הטיעונים עזי המצח של קינן באותו ערב בתמרת, בלטה התייחסותו לאופן בו גייס את פרופ' דניאל שכטמן, חתן פרס נובל בכימיה, כדי שהאחרון יצרף חתימתו על הדוח שחיבר. לדבריו, הוא פנה אל שכטמן זמן קצר ביותר לפני פרסום הדוח וביקש ממנו לצרף את חתימתו, אלא שהאחרון סרב, ובמייל ארוך ומנומק טען כי אינו יכול לעשות זאת משום שזוהי איננה אתיקה מדעית ראויה. קינן תיאר את הלחץ שהפעיל בתגובה וכיצד גייס את שכטמן "בצו 8", אותו ואחרים, כדי שיוסיפו את שמם, עד שנכנעו לו וחתמו. "דני תקשיב", מתאר קינן את תגובתו כלפי שכטמן, "קח את כל האתיקה שלך עכשיו, תזרוק אותה לפח" ועוד.

צריך לקרוא שוב ושוב, לשפשף את העיניים כדי להאמין שכך, ללא כל בושה, מתרברב קינן באופן בו גייס מדענים לחתום על המסמך. זוכה הפרס היוקרתי ביותר שהקהילה המדעית העולמית יודעת להעניק לחבריה, נכנע ללחציו של קולגה אגרסיבי ומניפולטיבי, עד שסמך את ידו על מסמך שגדולי המומחים בארץ ובעולם, סיכמו אותו באיפוק כמסמך חובבני, מגמתי ומופרז.

אמנם זהו איננו מסמך מדעי ואינו מיועד לפרסום בספרות המדעית, או להיות נתון לביקורתם של מדענים-עמיתים, אולם קשה להעלות על הדעת התנהגות שעומדת בסתירה כה חדה לפרקטיקה מדעית הגונה וישרת דרך. חמור מכך, מסמך מופרך זה הוגש לבית המשפט על ידי עיריית חיפה, ועמד לנגד השופטים בעת ההכרעה המשפטית בנושא המכל, ולא מן הנמנע שעצם חתימתו של פרופ' שכטמן על המסמך השפיעה (ולו חלקית) על החלטת השופטים.

כאילו לא די בכך, מלין עתה קינן כלפי בעלי חיפה כימיקלים על כי מעל באמונו ובגד בו, ומלמד אותו ואת כולנו שיעור כי על מעילה בערכים אין מחילה. קינן מזכיר את עברו במדים ואת החוויה הישראלית שעיצבה את אישיותו מלאת-הערכים במרוצת חייו, והוא משווה אותה לחוויה השטחית ונטולת הערכים שספג בעלי החברה בדרום-אפריקה. אלו הן לא יותר מדמעות תמסח של מי שנתפס במערומיו ומי שהמסכה הוסרה בכוח מפרצופו.

ג'ולס טראמפ בעלי חיפה כימיקלים ונדב שחר מנכ"ל חיפה כימיקלים (צילום: ארז רביב)

מוטב היה לו בחן מיהם האנשים שהוא מתעמר בהם תדיר, באיזה סולם ערכי הם פועלים ומה הייתה ועודה תרומתם לביטחון, לחינוך, לתעשייה ולכלכלת ישראל. רבים מעובדי חיפה כימיקלים, ממנהלה הכללי, דרך שרשרת המנהלים בכל הדרגים (לרבות כותב שורות אלה) וכן רבים מעובדי החברה אותם מכנה קינן בסגנונו הלגלגני "פועלי מתפרה צייתנים מווייטנאם", הם קצינים בכירים בצה"ל ובמערכות הביטחון האחרות, אנשים שתרמו ועודם עושים ללא לאות למען המדינה, מלח הארץ.

עוד פנינה שוחררה מפיו נוטף המרגליות של קינן בתמרת, והיא כי הוא שוקד על כתיבת ספר העוסק בפרשה. אם הרצאתו בתמרת הייתה מתאבן לספרו, כי אז אין ספק שהתלמיד התעלה על רבו, וכי טיולו של הברון מינכהאוזן אל הירח על גבי שתיל אפונה הוא סיפור סביר ביחס לסיפורי קינן.

ד"ר עדו חורש הוא מדען ומנהל בחברת חיפה כימיקלים