ספק אם מישהו היה מופתע אתמול מכך שהפגישה של ראש הממשלה והשרים עם מנכ"ל טבע, קאר שולץ הסתיימה ללא בשורות. פוליטיקאי חפץ חיים לא יודה בכך, אבל המשבר של טבע ובעיקר הנסיבות שהובילו למשבר הזה יושבים בדיוק על התפיסה הניאוליברלית אותה מוביל נתניהו בשני העשורים האחרונים.
נתניהו אמנם מחוייב לעשות קולות של התנגדות לפיטורים של אלפי עובדים, אבל הפיכתה של טבע לגלובאלית, התנתקותה מישראל והעליונות של שיקולי ההון על פני כל שיקול אחר, הם הסיפור שנתניהו מוכר לישראל כבר שני עשורים. קשה לנהל מו"מ עקשני כשלמעשה גם נתניהו וגם שולץ נמצאים באותו צד של של המשוואה. גם אם נתניהו חש את כאבם של עובדי טבע (ספק גדול אם הוא אכן באמת ובתמים מסוגל לחוש אותו), הוא לא יכול להפוך מנושא הבשורה של הניאו ליברליזם הגלובאלי למושיעם של העובדים.
התפיסה הניאוליברלית של נתניהו נראית בכל נאום כלכלי שנשא וכמעט בכל החלטה כלכלית שקיבל, הן כשר אוצר והן כראש ממשלה. כשנתניהו ישב מול שולץ הוא ודאי נדמה היה בעיני עצמו כ"איש השמן" שרוכב על "האיש הרזה", כובל ומכביד על נציג המגזר הפרטי, בעל ההון, בשם מושגים אנכרוניסטיים ובלתי כלכליים כמו טובתם של העובדים. מי שחרט על דגלו "הסרת חסמים" והורדת רגולציות בפני תנועת ההון החופשית, לא מסוגל לצדד באופן משכנע בהגנה על תוצרת ישראלית, על עבודה ישראלית ובטח שלא על עבודה מאורגנת.
בשנים האחרונות נתניהו ממעט להשמיע בעברית את משנתו הכלכלית. נאומיו בעברית, בכנסת או בכנסים מפלגתיים, מוקדשים – למרבה הצער – להתקפות רוחב על מי שהוא תופס כיריביו ומתנגדיו בפוליטיקה, בתקשורת ובמוסדות המדינה. דווקא באנגלית הפך נתניהו בשנה האחרונה לפרזנטור של הקפיטליזם הגלובאלי. כך במאמר שפרסם לאחרונה בגיליון מיוחד של המגזין הנחשב "האקונומיסט" וכן בהרצאה שנשא בפני אנשי עסקים בארגנטינה לפני שלושה חודשים.
כך תאר נתניהו את פעולותיו בכלכלת ישראל: "אנחנו הגבלנו את ההוצאות הממשלתיות, הפחתנו מסים, ביצענו רפורמות ברווחה ובפנסיה, הסרנו מגבלות על מסחר במט"ח, פירקנו מונופולים, הפרטנו חברות ממשלתיות ויצרנו שוקי הון חדשים".
לטענתו של נתניהו פעולותיו אלו כשר אוצר הובילו "לצמיחה כמעט מתמשכת על פני 14 שנה, בשיעור של 5%-4% בשנה, ולהורדת יחס החוב-תוצר מכ-100% ל-62%". כאשר ציטט נתונים אלו בפני המאזינים שלו בארגנטינה, אשר תוארו כאנשי עסקים מקומיים, זכה נתניהו לתשואות. יתכן שגם קאר שולץ היה מריע לנתניהו לו נכח בקהל, שכן הם אכן חולקים תפיסת עולם דומה.
אלא שגם שולץ ודאי יודע על מספר תוצאות נוספות של מדיניותו של נתניהו, כאלו שנתניהו מעדיף שלא להדגיש. הגבלת ההוצאה הממשלתית וה"הרפורמות ברווחה ובפנסיה" שהוביל נתניהו השליכו מאות אלפי ישראלים לחיי עוני. ההוצאה הציבורית של ישראל היא מהנמוכות שיש ב-OECD ביחס לתמ"ג, והתוצאה היא ייבוש של השירותים הציבוריים וצמצום השירותים הניתנים לישראלים עניים. התוצאה היא ריבוי של ישראלים עניים והרחבת הפערים בין עניים לעשירים (פערים שמצטמצמים בשנים האחרונות בעקבות הצלחה של ההסתדרות והמחאה החברתית לכפות על נתניהו מספר צעדים שהתנגד אליהם – כמו העלאת שכר המינימום ותנופת ההתאגדות).
לא ניתן גם להתעלם מהאירוניה בכך שראש הממשלה שמתגאה בצעדים שהובילו לפיטורים – כמו הפרטה של חברות ממשלתיות ויצירת שוקי הון חדשים (שווקים שהחלישו את התעשייה המקומית והעבירו חלקים ממנה למקומות אחרים בגלובוס) מבקש כעת ממנכ"ל חברה עסקית שלא לפטר את עובדיה. שולץ יכול היה להגיד לנתניהו שהוא לא עושה לעובדים שלו דבר שהוא, נתניהו, כמעסיק, לא עשה לעובדיו. "אנחנו לפחות לא נתעלל בעובדים ונשחק בהם כפי שעשית לעובדי רשות השידור", יכול היה שולץ להגיד, ונתניהו היה נותר ללא תשובה.
בעשור האחרון קופת המדינה מתמלאת. ישראל עברה ממצב שבו רשמה נכסים כספיים 4.7 מיליארד שקלים בסוף 2006 לכמעט 80 מיליארד שקלים בסוף 2016. אולם מדינה אמורה לדאוג לאזרחיה ולא לראות את שורת הרווח. האם מי שעומד בראש מדינה שלא דואגת לאזרחיה יכול להתחפש באופן אפקטיבי למי שמגן על העובדים לרגל פגישתו עם המנכ"ל הדני?
נתניהו רואה את "הפחתת המסים" כמכשיר המרכזי ואולי היחידי שדרכו על המדינה לסייע לכלכלה המקומית. כלומר, לא בדיוק לסייע אלא "לא להפריע". טבע, להזכירכם, שילמה במשך כעשור מס בשיעור אפסי. זו גם הייתה התקופה שהגדילה לה את התיאבון, גרמה להנהלה לצאת למסע רכישות של חברות אחרות, שבסופו של דבר התגלה כמנגנון ההשמדה העצמית שטבע בנתה לעצמה. תעשיה לא יציבה וכושלת הנבנית על בסיס של הטבות מס היא זו שמביאה לבריחה של מהנדסים מתכנתים ומדענים. תעשיה יציבה, מפותחת, בעלת יסודות יציבים, יודעת גם לשלם מיסים כראוי וגם לשמר ולטפח עובדים מוכשרים.
בשורה התחתונה, עם התפיסה הניאוליברלית שנתניהו דוגל בה אין לו באמת קרקע עקרונית, מהותית, לעמוד עליה במו"מ עם מנכ"ל טבע. שניהם יודעים שהוא כנראה היה נוהג באותה צורה לו היה במקומו.
