תופעה החוזרת ועולה לכותרות מדי כמה שבועות, היא תופעת האלימות המינית ברשתות החברתיות. מדובר בתופעה שגם בגירות ובגירים יכולים לסבול ממנה, בין היתר באתרי היכרויות בהן מתבצעות לא מעט הטרדות מיניות, אך באופן מבהיל יותר – בני ובנות נוער ואפילו ילדים נפגעים ממנה לא פעם. ההטרדות האלה יכולות ללבוש צורה של הצעות מגונות, פניות בעלות אופי מיני, שליחת תכנים פורנוגרפיים, הפצת תמונות מיניות ללא הסכמה, ובקצה החמור ביותר – הבאת ילדה או נער לידי מפגש ובו ביצוע עבירות מין חמורות. מה היקפה של התופעה הזאת, כיצד היא מתבצעת וכיצד ניתן לנסות ולהישמר ממנה – כל אלה הן שאלות עליהן ניסינו לענות בכתבה זו.

על פי נתוני איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית, בשנת 2016 הגיעו למרכזי הסיוע כ-48,000 פניות העוסקות בעבירות מין, כאשר 60% מהפונים דיווחו על פגיעה מינית אותה חוו כקטינים.

נתונים מתוך נתוני איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית לשנת 2016 (גרפיקה: אידאה)

5% מסך הפגיעות נגעו לעבירות מחשב/רשת – לעומת 3% בשנת 2015. עיקר הפגיעות מהסוג הזה נגעו לפרסום תמונות או מידע מיני ברשת, או לחשיפה לפורנוגרפיה. באופן דומה, במענה לשאלה היכן התרחשה הפגיעה, 5% ענו כי הפגיעה אותה חוו התרחשה באינטרנט או דרך הטלפון. אבל, כשמבודדים ילדים עד גיל 12, רואים שאחוז העבירות ברשת קטן באופן משמעותי – רק 1%. לעומת זאת אצל בני ובנות נוער, בגילאי 13-18, המצב הפוך – 12% מסוגי העבירות אותם הם חווים הם עבירות רשת/מחשב. על פי נתונים אלה, מדובר על סדר גודל של כ-1,800 מקרים בשנה.

 על פי הנתונים שמשטרת ישראל מסרה במענה לפניית "דבר ראשון", נחשפות מדי שנה עשרות פרשיות וחשודים ברשת, לרבות בתחום הפדופיליה, במסגרתן נעצרו חשודים, הוגשו כתבי אישום, הורשעו עבריינים וניתנו גזרי דין מחמירים.

נוער מטריד נוער, ואת הילדים היותר צעירים מטרידים מבוגרים. מה שמטופל במשטרה זה קצה קצהו של תופעה, בכלל לא מבינים את הכמויות

"הגיע אלי למשל מקרה של ילדה ששתתה עם מישהו, הגיעה למצב של ערפול חושים, הוא הפשיט אותה וצילם אותה, התמונות הופצו, ורק אחרי כמה ימים אחת החברות שלה שאלה אותה למה היא הצטלמה ככה. לילדה לא היה מושג על מה היא מדברת, והחברה הראתה לה שנפתח דף אינסטגרם עם תמונות שלה". את התיאור הזה שמענו מגלעד האן, שלאחר 21 שנים במשטרת ישראל עבר לחקור באופן פרטי עבירות ופשעי מחשב. האן מתעסק באופן נרחב בעבירות מין המתרחשות ברשת, הן דרך הרצאות אותן הוא מעביר בנושא והן דרך סיוע פרטני לנפגעי העבירות.

מה התופעות הכי שכיחות שאתה נתקל בהן בתחום?

"מבחינת התופעות הכי שכיחות, קודם כל הצעות מגונות יש בלי סוף. לא תמיד מבינים שזאת הצעה מגונה – בכל מני אמירות מיניות וסקסיסטיות. יש גם המון הטרדות מיניות דרך הפצת תמונות. גם לשלוח תמונה לכיתה ג' בוואטסאפ של כל השכבה, זאת הטרדה מינית. את מי נאשים פה, את הילד בכיתה ג' שקיבל תמונה מאחיו הגדול ושלח לכל הכיתה? הוא אפילו לא מבין שמה שהוא עשה זה הטרדה. יש גם המון מקרים של הודעות שרשרת שמכניסות בני נוער לאתרי פורנו, וזה פשוט עוד כלי להפיץ את הדברים האלה. לא מבינים את ההשלכות של זה, לא מבינים שמי שמקבל את זה הוא מוטרד מינית, ומי שעושה את זה הוא מטריד מינית. בנוסף, מגיעים אלי הרבה מקרים של נערות שצילמו את עצמן או צולמו ללא ידיעתן, ושל המון נערים וגברים שחשבו שהם מקיימים שיחה עם מישהי בצד השני ועשו סייבר סקס, ואחר כך נסחטים באיומים והתמונות והסרטונים שלהם נמכרים בכל מקרה לאתרים פורנוגרפיים".

מי הצד הסוחט במקרה הזה?

"בעיקר עבריינים ממרוקו, תוניסיה, חוף השנהב, שבונים זהויות מזויפות, יוצרים קשרים עם גברים, מפתים אותם ובסוף סוחטים אותם. מגיעים אלי לפחות 5 מקרים כאלה בשבוע, מגברים שרוצים שאעזור לצמצם את הפגיעה, להגיד איך לטפל, איך להתנהל".

בתור מי שעוסק בתחום זמן רב, איזו תופעה אתה מזהה?

"אני מזהה תופעה שקודם כל מתחילה מחינוך לקוי. היעדר חינוך והיעדר מודעות. גם של הורים, וגם של בתי ספר שמתעלמים מהתופעה. לא מודעים לקלות הבלתי נסבלת של הפגיעה ונותנים לילדים את הכלי המסוכן הזה ליד. אנשים לא מודעים לזה שההטרדות האלה לא נמצאות בסמטאות האפלות, אלא בבתים. רוב הקרבנות גם לא משתפים את ההורים. מפחדים מהתגובה שלהם, מפחדים מהחרמת המכשיר שלהם.

יש הבדל בין אפליקציות שונות?

"בכל רשת חברתית זה קורה. זה קורה בKIK, בפייסבוק, המון באינסטגרם, בקבוצות בוואטסאפ, ובקבוצות ארציות בוואטסאפ אליהן נכנסים מבוגרים ומטרידים. זה קורה במשחקי רשת, במיק מק למשל כשמציעים לילדות שם הצעות מגונות".

בכל המקומות האלה המשתמש לא חייב להשתמש בשם האמיתי שלו. בפייסבוק, כנראה תהיה תחת השם האמיתי שלך. זה לא משפיע?

"לא. זה קורה בכל מקום. נכון שהאנונימיות אולי מעלה קצת לאותם מטרידנים את הרגישות ואת האפשרות, וכל אחד יכול לפתוח פרופילים כאלה ואחרים. בהרבה מאוד מקרים זה קורה גם בוואטסאפ, למרות החשיפה שנוצרת כשיודעים את הפלאפון שלך. זה קורה הרבה מאוד אצל בני נוער, וזה קורה גם אצל ילדים מאוד צעירים. גם שפה מילולית מאוד בוטה ומינית, וגם הצעות מגונות, הם אפילו לא מבינים שזאת הצעה מגונה".

אתה רואה את זה יותר אצל בגירים שעושים את זה כלפי קטינים, או גם קטינים כלפי קטינים?

"אני רואה את זה הרבה פעמים אצל הרבה מאוד חברה צעירים, בני נוער, שעושים את זה כלפי בני נוער בגילם. מי שמטריד ילדים צעירים הם באמת אותם מבוגרים סוטים. נוער מטריד נוער, ואת הילדים היותר צעירים מטרידים מבוגרים. מה שמטופל במשטרה זה קצה קצהו של תופעה, בכלל לא מבינים את הכמויות. הטרדות, הצעות, תמונות, סרטונים, זה פשוט מזעזע. וזה קורה בכל המגזרים, חשוב להגיד גם את זה. זה קורה המון במגזר הערבי, שם יש עוד יותר השתקה, וזה קורה גם באוכלוסיות חרדיות ואוכלוסיות דתיות-לאומיות. יש הרבה מקרים, והרשתות חברתיות מאפשרות את זה. תמיד היה את הגבר שעומד מאחוריי השיחים וחושף את האיבר שלו, אבל היום עושים את זה ברשת וזה הרבה יותר קל. גם לא יתפסו אותך, גם אתה מגיע לאותה רמת מעשה, וגם הקרבנות שלך הרבה יותר קלים להשגה".

הכלים הם רק כלים. הם לא תחליף לשיחה, חינוך, והסבר

מה אופן הפעולה שלך מול הדברים האלה?

"מעבר להרצאות, אנחנו מנהלים חקירות פרטיות, ומאתרים את מי שעושה את אותן עבירות. הרבה פעמים אנחנו מסייעים ועוזרים מול אותם רשתות. לאחרונה למשל, פנתה אליי מישהי בת 14 שצילמה את עצמה עירומה לחבר שלה, והחבר העלה את הסרטון לאתר פורנו. היא פנתה לאתר שוב שוב, ושום דבר לא עזר. החבר טוען שפרצו לו למחשב והפיצו את זה, שלא הוא הפיץ את זה, שזה כמובן שטויות. אני פניתי לאתר הזה, בצורה שאנחנו יודעים לפנות, ותוך 48 שעות הסרטון הוסר. אנחנו יודעים לתת את הסיוע הזה, כאשר מילדים, חיילים וחיילות, והורים לילדים עד גיל 21 – אנחנו לא גובים כסף".

גלעד האן (תמונה באדיבות המצולם)

למה הבחירה לעסוק בתחום באופן פרטי?

"עבדתי במשטרה 21 השנים, ולפני כ-7 שנים החלטתי לעשות את זה באופן פרטי, מסיבה אחת ויחידה – רוב התלונות במשטרה בנושאים האלה לא מטופלות. התיקים נסגרים. והחלטתי לקחת את זה לכיוון ההרצאות שלי, להעביר את המסר החינוכי שאני חושב שיותר חשוב מהכל, אבל גם לנסות לסייע ולעזור מול אותם גורמים. ושוב, אני חושב שבסופו של דבר, רק חינוך טוב ומודעות לתופעה יעשו את העבודה ואת השינוי".

אתה מגיע לבתי ספר, תנועות נוער, אבל למה להרצות גם מול אנשים בוגרים?

"כי קודם כל, כולנו נמצאים שם. כולנו קיבלנו את התמונות של שרון פרי ושל ענת הראל. והרבה מאוד אנשים גם מפיצים את התמונות האלה, כי הם לא מודעים לעובדה שהם עושים עבירה של הטרדה מינית. הם לא מודעים לזה שעובד בכיר שמעביר תמונות וסרטונים לעובדים שלו, או לקבוצת וואטסאפ של עובדים, מבצע הטרדה מינית כלפי אותה קבוצה ומסכן את עצמו, פוגע גם בעצמו וגם באחרים. הם לא מודעים להשלכות של הדברים, לא מבינים שמאחורי כל תמונה שמגיעה אליהם עומדת נפש שבורה ואחרי זה רואים תוצאות. חייבים להבין את זה. לכן אני מדבר גם על החוק, גם על התופעה, וגם על מה לעשות כשמקבלים תמונה כזאת. להפיץ, לא להפיץ. לדווח, לא לדווח – מה עושים".

מה מידת המעורבות שאתה ממליץ עליה להורים?

"זה נושא רגיש, כי יש כאלה שיגידו שהם רוצים  לדעת הכל, ורוצים כלים לפיקוח ובקרה. אז יש כלים, יש הרבה מאוד תוכנות שיודעות לזהות הטרדות מיניות והצעות מגונות, לנטר אם הילד מוטרד או מטריד, זה עובד לשני הכיוונים. אבל אני אומר שהכלים הם רק כלים, והם לא תחליף לשיחה, חינוך, והסבר. כשהילדים שלי רצו טלפון משלהם, אמרתי להם שהתנאי לקבלת הסמארטפונים הוא שהם יבינו מה הם מחזיקים ביד. איזה כלי רב עוצמה הם מחזיקים, שיכול לעשות דברים נהדרים, ויכול להוביל אתכם לפגוע בעצמם או באחרים. אני מצפה מהם להחזיק את הסמארטפון בדיוק כמו סכין, לחשוב על ההשלכות של הדברים לפני שהם מזיזים את היד ומשתפים או מפרסמים משהו. בעיקרון – אני מאמין בקטע החינוכי. רק מעורבות, מודעות, שיחה, פתיחות. לאו דווקא מעקב בלתי פוסק. פורסם מחקר מאוד מעניין מאוניברסיטת חיפה, לפיו ילדים שעוקבים אחריהם בלי הפסקה רק מסתירים יותר ונפגעים יותר. כמו שאני מלווה את הילדים שלי בכל תחום אחר בחיים, אני מלווה אותם גם ברשת. שואל שאלות, מתעניין בעולמם, מסתכל בתמונות. פשוט מעורב. וכמו שאנחנו מקבלים תמונות וסרטונים, גם הילדים רואים את זה. הם מחוברים הרבה יותר מאיתנו, להרבה יותר קבוצות, להרבה יותר אתרים ויישומים שאנחנו אפילו לא יודעים ומכירים".

הבעיה שלנו היא לא בעיה של רשתות חברתיות אלא של הטרדה מינית ופגיעה מינית, ורשתות חברתיות הן רק ערוץ נוסף בו זה מתרחש

ד"ר נטע קליגלר וילנצ'יק היא מרצה במחלקה לתקשורת ועיתונאות באוניברסיטה העברית ומומחית להשתתפות חברתית ופוליטית בעידן הדיגיטלי. לדבריה, הרשת החברתית בה בני נוער משתמשים במידה הרבה ביותר כיום היא קודם כל וואטסאפ, ובמידה פחותה יותר פייסבוק, אינסטגרם סנאפצ'אט, ומיוזיקלי, כאשר אינסטגרם וסנאפצ'אט נמצאות במגמת עלייה בשנים האחרונות.

ד"ר נטע קליגלר וילנצ'יק (תמונה באדיבות המצולמת)

לאיזה סכנות היית אומרת שנערים עלולים להיות חשופים וההורים פחות ידעו לצפות?

"אנחנו כל הזמן מתעסקים בהעלאה והפצה של תמונות, בני נוער כל הזמן מתעדים את עצמם, מעלים תמונות, משתפים תמונות, משתמשים בתמונות כמין מטבע חברתי. כמו שמבוגרים משתמשים יותר בטקסט, פוסטים ותגובות, בני נוער משתמשים הרבה מאוד בתמונות. צעירות למשל מעלות הרבה מאוד תמונות של עצמן כמין טקס חברתי, גם של עידוד הבטחון העצמי אבל אפילו של מין שרטוט של גבולות חברתיים. לפי ההודעות האלה אפשר לראות מי חברה של מי, מי פופולרית, מי לא פופולרית. ואז, העובדה שהעלאה של תמונות וסרטונים היא כל כך קלה ונגישה וחלק מהחוויה היום יומית, זה הופך את זה להרבה יותר קל להפיץ תמונות שיכולות להוות הטרדה מינית".

את אומרת שיש את האשליה הזאת של להעלות משהו, נניח לסנאפצ'אט, ולחשוב שהוא נעלם כשבפועל הוא יכול להישאר ברשת ולהיות מופץ?

"נכון. בעולם הדיגיטלי כל דבר יכול לצאת מהקשרו. אנחנו חושבים ששלחנו משהו למישהו אחד, אנחנו חושבים שהעלינו משהו בהקשר מסוים, אבל בגלל היכולת לשתף או לשמור בקלות בעולם הדיגיטלי, דברים יכולים מאוד בקלות לצאת מהקשרם, ותמונה שאולי שני בני זוג שולחים אחד לשני כאיזושהי מחווה רומנטית, יכולה בטעות או בהיסח הדעת להיות מועברת הלאה".

"הטענה הביקורתית כלפיי סנאפצ'אט היא שהוא מזמין התנהגות גבולית, או בשטח האפור, מבחינת מיניות. כי לכאורה האפליקציה משדרת שאפשר להעלות אליה כל מני תמונות ואחרי 10 שניות הן ייעלמו ולכאורה לא נעשתה פגיעה, כאשר אנחנו יודעים שבסנאפצ'אט יש אפשרות לקחת צילום מסך, ויודעים גם שהתמונות נשמרות במאגר של סנאפצ'אט, כך שזה לא באמת לגמרי שגר ושכח".

"עם כל זאת, חשוב תמיד להיזהר מהאשמת יתר של הפלטפורמה. רשתות חברתיות מקלות על שיתוף תמונות וסרטונים, אבל צריך לזכור ששום דבר מהתופעות האלה הוא לא משהו חדש, ואי אפשר להוציא את זה מההקשר של הטרדות ופגיעות מיניות בחברה בכלל. הפלטפורמה היא כלי, יש דברים שהיא מאפשרת בקלות יותר מבעבר, אבל יש לנו קודם כל תופעה חברתית. בעיה של הטרדות מיניות ופגיעות מיניות היא בעיה חברתית, ורשתות חברתיות הן עוד דרך שבה זה בא לידי ביטוי, עוד שיקוף".

פייסבוק דורשת מהמשתמשים שימוש בשם מלא, בשונה מאפליקציות שאמרנו שבני נוער נמצאים בהן יותר. גורם האנונימיות יכול להיות זרז להתנהגות שאולי לא היית מאפשר לעצמך אם היית תחת השם שלך?

"זו הייתה ההנחה לגבי אנונימיות. בעבר אמרו שהסיבה שטוקבקים הם כל כך קשים והתכנים בהם כל כך ירודים, היא כי אנשים מרשים לעצמם להגיד מה שהם רוצים, ויש בזה משהו. אבל מצד שני אנחנו רואים שגם בפייסבוק, שזאת רשת חברתית לא אנונימית, השיח לא בהכרח נהיה נקי ומכבד יותר. מספיק להיכנס לעמוד של הצל ולראות אנשים שיכולים להגיד דברים מזעזעים בשמם הפרטי, ותוך שאת יכולה להגיע לשם שלהם ולראות את בני הזוג והילדים שלהם. זה לא רק עניין האנונימיות אלה גם העניין של נורמות שיח, של מה אנשים תופסים כמקובל ונורמטיבי לומר בסיטואציות שונות. גם בהקשר של פגיעות מיניות, צריך לחשוב על נורמות חברתיות מסוימות שנוצרות. ככה שאנונימיות היא מרכיב מסוים אך לא מרכיב בלעדי. אנו רואים שברשתות חברתיות לא אנונימיות יכולות להיות תופעות קשות, ושברשתות חברתיות כן אנונימיות יכול להיות שיח מכבד ללא תופעות קשות, בגלל שנוצרות שם נורמות מסוימות. חוץ מזה, שכשזה מגיע לפגיעה מינית לא חוקית, גם האנונימיות לא מגנה על הפוגעים".

מה אפשר לעשות מול התופעות האלה?

"הייתי אומרת שהפתרון לא טמון ברשתות החברתיות, הפתרון הוא חברתי. הבעיה שלנו היא לא בעיה של רשתות חברתיות אלא של הטרדה מינית ופגיעה מינית, ורשתות חברתיות הן רק ערוץ נוסף בו זה מתרחש. אני כן חושבת שצריך לטפל בבעיה חברתית במקומות השונים בהן היא מתרחשת, והיא מתרחשת גם ברשתות חברתיות ולכן כן צריך לטפל בה גם שם. אבל אני חושבת שצריך לראות את זה כערוץ נוסף בו מתרחשת בעיה חברתית גדולה, לא להאשים את המדיום".

"יש פתרונות שונים, גם טכנולוגים, שאפשר ליישם ושיש חברות מסוימות שיישמו. פייסבוק למשל עובדת מאוד קשה בנושאים האלה, עד כדאי פגיעה בחופש הביטוי לפעמים. יש את הדיון על הורדת תמונות בהן נראית פטמה נשית, על למה אישה מניקה נחשב לתמונה שמפירה את כללי השימוש של פייסבוק. אני חושבת שהרבה רשתות חברתיות מנסות למצוא את האיזון הנכון בין שמירה על עצמן כמקום בו אנשים מרגישים בנוח ובטח שלא מתבצעת בו עבירות, לבין חופש הביטוי. אנחנו נמצאים עדיין בספירה שהיא מאוד חדשה. צריך לזכור שהמרכזיות של רשתות חברתיות בחיים שלנו ושל צעירים, זאת עדיין תופעה דיי חדשה, וקיימים עדיין ניסיונות התמודדות שונים בתוכה".

משטרת ישראל פועלת בקרב הקהילה ופונה להורים לגלות ערנות, לפקח ולהזהיר את ילדיהם לא ליצור קשר או להיענות לשום סוג של תקשורת עם זרים ברשת

ממשטרת ישראל נמסר: "חוקרי מערך הסייבר של משטרת ישראל הפרוסים בלהב 433 ובמחוזות, מוסמכים לחקור עבירות מין נגד קטינים ברשתות החברתיות, תוך הפעלת כלי איסוף מקצועיים וייחודיים, במטרה לחשוף ולאתר חשודים והבאתם לדין, בליווי הפרקליטות ובהתאם  לחוק. כמו כן משטרת ישראל פועלת בקרב הקהילה ופונה להורים לגלות ערנות, לפקח ולהזהיר את ילדיהם לא ליצור קשר או להיענות לשום סוג של תקשורת עם זרים ברשת. להימנע משליחת תמונות או סרטים אישיים לזרים, כיוון שאלו עשויים לשמש לסחיטתם או להיות מופצים ברשתות החברתיות".