תִּרְשׁוֹם!
אֲנִי אִישָּׁה.
מִסְפָּר הַגְּלוּלוֹת שֶׁלָּקַחְתִּי עַד כֹּה הוּא אַלְפַּיִים אַרְבָּעִים וְשֶׁבַע.
אֲנִי שׂוֹנֵאת טֶבַע.
הָיוּ לִי שָׁלוֹשׁ מַעַרְכוֹת יְחָסִים שֶׁל גְּדוֹלִים
הָאַחֲרוֹנָה הִסְתַּיְּימָה לִפְנֵי שָׁנִים
וְהָרְבִיעִית תִּפְרַח בָּאָבִיב, אֲבָל לֹא אִתְּךָ
הַאִם זֶה מַכְעִיס אוֹתְךָ?
תִּרְשׁוֹם!
אֲנִי אִישָּׁה.
רְגִישָׁה, מַתִּישָׁה
מִתְכַּוֶוצֶת כְּשֶׁעוֹבֶרֶת לְיַד מִפְתָּנוֹ שֶׁל אַחֵר
מְסַנֶּנֶת אֶת הַהוּא שֶׁלֹּא מְוַותֵּר
רוֹצָה שֶׁתַּחְשׁוֹב (רַק!) עָלַיי כְּשֶׁאַתָּה נוֹגֵעַ בְּעַצְמְךָ
הַאִם זֶה מַכְעִיס אוֹתְךָ?
עֲזוֹב, אַל תִּרְשׁוֹם, לֹא צָרִיךְ
אֲנִי אִישָּׁה, אֲנִי זוֹכֶרֶת
נוֹטֶרֶת
גַּם בִּשְׁבִילִי וְגַם בִּשְׁבִילְךָ
(הַאִם זֶה מַכְעִיס אוֹתְךָ?)
*נכתב בענווה, הערכה ואהבה גדולות למחמוד דרוויש. ובתודה למשוררים השיכורים הראשונים של האנה לולו בר ביפו*