בג"ץ דחה אתמול (שני) את עתירת היישובים באיזור חוף הכרמל, אשר שאפו להציג חלופות למתקן חירום לאחסון קונדנסט באיזור תחנת הכח "חגית". לפי בג"ץ, דיון בחלופות למיכל זה יחייבו את עיכוב פיתוח המאגר, וההחלטות לגביו התקבלו באופן סביר, שלא מצדיק עיכובים.

בפסק דין תמציתי, שוללים השופטים ברק-ארז וקרא את טענות המועצה האזורית מגידו, הוועד המקומי בת שלמה, העמותה להגנת הסביבה הביוספרית כרמל-מנשה ועיריית יוקנעם עילית, שעתירותיהם אוחדו. העותרים סברו, כי הקמת מיכל לאחסון בחירום של תוצר הלוואי של הגז הטבעי – הקונדנסט, מסוכן לתושבים ויש לשקול כנגדו חלופות של הקמת מתקן סמוך לאסדה בים, או הזרמה למתקני קצא"א בדרום בעת חירום, כאשר לא ניתן להזרים את החומר לבתי הזיקוק בצפון. בפסיקה כתבו השופטים: "אפשר להבין מדוע הקמתו של אתר חדש, הכולל בין השאר מיכל גיבוי לאחסון תוצרים של הפקת גז (קונדנסט), מעוררת תחושות של אי-נוחות בקרב תושבים, החרדים מפני הבלתי נודע, והיו מעדיפים לראות את המיכל הרחק מבתיהם. אולם, נחה דעתנו כי ההחלטות בעניין זה התקבלו לאחר שנבחנו ההיבטים הבטיחותיים והסביבתיים של הנושא. באופן יותר ספציפי, לאחר שעיינו בפרוטוקול הדיון במועצה הארצית מיום 5.12.2017, אנו סבורים כי ההליך שהתקיים במועצה הארצית היה הליך ראוי, שבחן את טענותיהם של העותרים באופן רציני".

למעשה, נראה כי הדיון במועצה הארצית היה סוער, ואביגדור יצחקי, יו"ר המועצה השליט בו סדר תוך כדי איומים חוזרים ונשנים להוציא מהאולם משתתפים ומשקיפים, ותוך הקצאת זמן דיבור מצומצם ביותר למריבת המשתתפים. אף על פי כן, בג"ץ מגבה את שיקול הדעת של ההחלטה בתום אותו דיון, תוך שהוא קובע כי בדיון המוקדם "נקבע כי התכנית נותנת מענה הולם להגנה על אינטרסים אלה מבחינת המרחק לבתי התושבים והיבטים נוספים של התכנון. על רקע זה, העותרים לא הרימו את הנטל באשר לקיומו של חשש בדרגה המצדיקה סטייה מן ההחלטות שהתקבלו תוך הקפאת המהלכים, וזאת מבלי לגרוע מכנות תחושותיהם וחששותיהם הסובייקטיביים". עוד ציינו השופטים כי המדינה חזרה והצהירה שאין כל כוונה לעשות שימוש במיכל כהליך שבשגרה וכי שימוש אחר במיכל מעבר למתכונת של גיבוי יחייב תיקון של התכנית וקבלת אישור מהמועצה הארצית. "בשולי הדברים הובהר לנו כי למעשה מהיבט השיקולים הכלכליים של ייצור הגז קיימים תמריצים שלא להזרים קונדנסט למיכל, מאחר שמדובר במצב של "תחנת ביניים" מיותרת בדרך לבתי הזיקוק".

הבעיה המרכזית עם תכנית הפיתוח של לויתן, איננה דווקא הקונדנסט, אלא העובדה שפיתוח מאגר "תמר" מהווה תקדים של יצירת מוקד זיהום אוויר גדול מאוד, במרחק 23 ק"מ מהיבשה, ואילו אסדת "לויתן" אמורה לקום בקצה מדף היבשה – 11 ק"מ בלבד, כאשר חברת נובל אנרג'י המקימה את האסדה, ביקשה ב-2015 להקים את האסדה בלב ים. אם יש נימוקים טובים לדרישת המדינה לקרב את האסדה למדף היבשה, לא ברור מדוע אושר לבעלי המאגרים "כריש" ו"תנין" להקים אסדה בלב ים, במרחק למעלה מ-100 ק"מ מהחוף. נדמה, כי מדובר בהחלטה תמוהה ואולי שגויה. המחיר של השינוי שלה – עיכוב הפיתוח ותשלומי פיצוי לגביו נחשבים לבלתי קבילים לא רק בעבור נובל אנרג'י, אלא גם בעיני המדינה ובג"ץ.