השביתה שאמורה הייתה להתקיים הבוקר (רביעי) במוסדות החינוך בוטלה והחיים חזרו למסלולם. אך לפני שממשיכים הלאה ב'חיים עצמם' שווה אולי להתעכב על דבר חמור שהתרחש אמש, החל משעות אחה"צ, כאשר הסתדרות המורים ומשרד החינוך נכנסו בשערי בית המשפט לאחר שמשרד החינוך ביקש מבית הדין לעבודה למנוע את שביתת המורות. כמו מטח טילים החלו קבוצות הוואטסאפ של העיתונאים להתמלא בהודעות מעיריות ומועצות אזוריות שונות שביקשו לבשר להורים כי אין להם מה לדאוג שכן הן ידאגו לילדיהן וילדיהם וימצאו פתרונות לשביתה. בין אם על-ידי הפיכת הצהרונים ל'בוקרונים', פתיחת גנים עם סייעות לא מאוגדות, פתיחת מתנ"סים או גיוס מתנדבים, עובדות עירייה, נשות חינוך לא מאוגדות או בעצם כל בת אדם או בן אדם שיהיה מוכן, הלכה למעשה, לשבור את שביתת נשות ואנשי החינוך.
התירוצים המובאים למהלך הזה אינם מצליחים להתחרות בגודל העוול שנעשה לנשות ולאנשי החינוך בישראל מזה עשורים רבים. מה לא נאמר בהודעות הללו: דאגה להורים, דאגה לילדים, דאגה לשגרה. כל דאגה אפשרית בעולם חוץ מדאגה אחת – דאגה לציבור נשות החינוך בישראל אשר נאבקות על הזכות הבסיסית של תשלום הוגן על ימי מחלה. תזכורת, מדובר בציבור העובדות מבין המוחלשות במשק הישראלי שהעיריות והמועצות בישראל בוחרות, ברגע המאבק החשוב ביותר שלהן – לראות בהן רק כספקיות שירותי בייביסיטר ותו לא.
נשות החינוך בישראל, אותן נשים שעושות עבודת קודש, פשוטו כמשמעו – לוקחות אחריות מלאה על היקר מכל לכל הורה – ילדיו, מרוויחות משכורות זעומות ולעיתים נדרשות להשלמת הכנסה מהמדינה. רובן מועסקות במשרות חלקיות, בתנאי עבודה שהיו צריכים לבייש כל עובד ועובדת בישראל והיו אמורים לעורר קול זעקה. יותר מעשר עיריות בחרו לומר לאותן נשים באופן ברור – אתן לא מעניינות אותנו. לא מעניינים אותנו תנאי העבודה שלכן ומה שאתן זכאיות לו. רוצות לשבות? נביא עובדים במקומכן.
מרכז השלטון המקומי בראשות חיים ביבס לא אמר מילה וכמוהו גם פורום ההורים הארצי. כולם כמובן מזדהים עם מאבק המורים, אבל לא מוכנים לשלם את מחיר הסולידריות – זה מבחינתם קו אדום. כאן יש לציין לטובה את שלמה בוחבוט, יו"ר מרכז השלטון המקומי לשעבר וראש עיריית מעלות-תרשיחא, שאמר ל'דבר ראשון' שמהלך שבירת השביתה שגוי, שכן הציבור והעיריות צריכים להיות סולידריים עם נשות החינוך שמרוויחות משכורות מביישות.
כל הורה בישראל צריך לשאול את עצמו האם זה היחס המקובל והרצוי לאלו שלוקחות אחריות על הילדים שלכם? וזאת בלי לשאול האם אתם ואתן הייתם מסכימים ומסכימות ליחס כזה במקום העבודה שלכן ושלכם. ומעבר לזה, הורי ישראל, כדאי שתבינו שני דברים – הנפגעים הגדולים מתנאי העבודה הירודים במוסדות החינוך הם הילדים שלכם, ואם לא תדעו לעמוד בסולידריות עם נשות החינוך היום – אתם תהיו הבאים בתור כאשר יפגעו בזכויות העבודה שלכם. השמיעו קולכם.
