בשנים האחרונות חל שיפור משמעותי ברמת ההשכלה בחברה הערבית בכל רמות החינוך, כך עולה ממחקר חדש המתפרסם כחלק מדו"ח מצב המדינה של מרכז טאוב. המחקר, שבוצע על ידי הדס פוקס, בחן את מצב ההשכלה והתעסוקה בקרב צעירים ערבים בישראל.

ממצאי המחקר העלו כי נשים ערביות, בכל הקבוצות בחברה הערבית (מוסלמים, נוצרים, דרוזים ובדואים), שיפרו משמעותית את רמת ההשכלה שלהן. על פי הנתונים, הנשים הערביות זכאיות לתעודת בגרות בשיעורים גבוהים מתמיד. רבות מהן אף לומדות במגמות מדעיות, בשיעור גבוה הן ביחס לנשים יהודיות והן ביחס לגברים ערביים. בעוד 39% מהנערות היהודיות הזכאיות לבגרות למדו במגמה מדעית, בחברה הערבית נעים האחוזים בין 71% בקרב נערות בדואיות ל-84% בקרב נערות נוצריות.

שיעור הזכאות לבגרות בקרב כלל השנתון, 2013 (מקור: הדס פוקס מרכז טאוב, נתונים: הלמ"ס, קובץ מאוגד של בסיסי נתונים מנהליים)

אחת ההנחות, אותן בדקה והוכיחה פוקס, היא השפעת הרקע החברתי-כלכלי שהתלמידים הערביים מגיעים ממנו, הנמוך יותר מזה של מקביליהם היהודיים, על שיעור הזכאות לתעודת בגרות. השוואת נתוני הזכאות לבגרות בין שתי האוכלוסיות, בניטרול הרקע החברתי-כלכלי, העלתה כי בקרב מרבית קבוצות האוכלוסייה הערבית היו שיעורי הזכאות לבגרות גבוהים מאלו של בחברה היהודית. בקרב הערבים הנוצרים היה הפער גבוה במיוחד ועמד על 12% בקרב גברים ו-15% בקרב נשים. בבחינה דומה של שיעור בעלי התואר האקדמי, נמצא גם כן כי הפער בין החברה הערבית ליהודית הצטמצם.

גידול משמעותי ניכר גם בשיעור הנשים הערביות הפונות לאקדמיה, במיוחד בקרב דרוזיות ובדואיות שבעבר פנו לאקדמיה בשיעורים נמוכים. עם זאת, שיעור הנשים הערביות הפונות ללימודים ותעסוקה בתחום החינוך עדיין גבוה במיוחד. 42% מהסטודנטיות הנוצריות, ו-46% מהסטודנטיות המוסלמיות, בשנה ג' בשנים 2014-2012 למדו את מקצועות החינוך. על אף שמדובר בשיעור גבוה, מדובר בירידה משמעותית לעומת השנים 2006-2004. מדובר במגמה משמעותית משום ששוק התעסוקה בתחום זה מוצף, והן מתקשות למצוא בו עבודה.

לפיכך, ממליץ הדוח על נקיטת מדיניות המעודדת הפנייתן לתחומים אחרים, לצד הגדלת היצע העבודה ויצירת מנגנוני תמיכה לנשים העובדות בתחומים שאינם נחשבים ל"נשיים קלאסיים". השיעורים הנמוכים של סטודנטיות למחשבים ולהנדסה מפתיעים לאור הישגי הנשים הערביות בלימודים התיכוניים.

לעומת הנשים, בקרב הגברים הערבים עלה שיעור הזכאים לבגרות במידה פחותה משיעור העלייה באוכלוסייה היהודית (שאינה חרדית). כמעט ולא חל שינוי במספר הסטודנטים הערבים הזכאים לתואר, ונתוני הזכאות נמוכים במיוחד בקרב אוכלוסייה הבדואית. עם זאת, חלה עלייה ניכרת בשיעור הגברים הלומדים מדעי המחשב – תחומים המהווים דלת כניסה למקצועות הרווחיים בשוק.

בעוד 36% מהסטודנטים היהודים לומדים את מקצועות המחשבים וההנדסה, המניבים את השכר הממוצע הגבוה ביותר לבוגריהם, רק 25% מהמוסלמים לומדים מקצועות אלו. בחברה הבדואית הם כמעט וכלל אינם נלמדים. 36% מהסטודנטים במגזר הבדואי לומדים ולומדות הוראה, וכ-25% נוספים את מקצועות הרוח. משמעות הדבר היא שגם הצעירים המעטים באוכלוסייה הבדואית שממשיכים להשכלה גבוהה לא פונים לתחומים בעלי פוטנציאל השתכרות גבוה. תופעה זו אופיינית במיוחד לבדואים בדרום, מקצועות הלימוד של בדואים בצפון דומים יותר לאלה של שאר הערבים בצפון.

74% מהאקדמאים בגילאי 32-25 בחברה הבדואית בנגב מועסקים ומועסקות בתחום החינוך (לעומת 39% בקרב הבדואים בצפון). אקדמאים דרוזים מועסקים בשיעור גבוה במסגרת שירותי הביטחון.

בחברה הערבית נמצא אחוז גבוה יחסית של סטודנטים במקצועות הבריאות – 14% בקרב (מרביתם לומדים רפואה), ו-18% בקרב ערבים מוסלמים, (מרביתם לומדים סיעוד) – זאת לעומת אחוזים בודדים בלבד בקרב הסטודנטים היהודים. על פי נתוני מרכז המחקר והמידע של הכנסת מ-2012, 84% מהסטודנטים הערבים הלומדים בחו"ל לומדים אף הם את מקצועות הבריאות.

שיעור בעלי תואר אקדמי, 2014 (מקור: הדס פוקס מרכז טאוב, נתונים: הלמ"ס, קובץ מאוגד של בסיסי נתונים מנהליים)

בהתאם לכך, מעיד המחקר כי שיעורי התעסוקה של אקדמאיות ואקדמאים ערבים הם גבוהים, והכנסתם דומה לזו של יהודים אקדמאים בתחומי הבריאות והחינוך – אך נמוכה יותר בקרב אקדמאים בתחומי העסקים וההיי-טק. נראה שבתחומים אלו אקדמאים ערבים עדיין לא מצליחים להשתלב בצורה מיטבית בשוק העבודה.

מבין הערבים שלמדו בחוגים אלו, שיעור המועסקים בתחומים רווחיים פחות – כמו בנייה והנדסה אזרחית, או שירותי אדריכלות והנדסה – גבוה יותר מאשר שיעור המועסקים בתכנות.

ככלל, שכרם של יהודים גבוה יותר משכרם של ערבים, אף שלערבים יש ניסיון תעסוקתי רב יותר בשל התחלת הלימודים האקדמיים בגיל צעיר יותר. חלק מהפער, כך על פי מחקרה של פוקס, נובע מההבדלים בתחומי הלימוד. עוד ניכר מהנתונים כי בכל הקבוצות, שכר הנשים נמוך בהרבה משכר הגברים. מרבית הפער מקורו בהבדלים במשלחי היד ובשעות העבודה של גברים ונשים.