בתום דיון מרתוני של עשרות שעות, ואחרי שנדחו למעלה מ-500 הסתייגויות שהגישה האופוזיציה, אישרה הלילה (חמישי) הכנסת, בקריאה שנייה ושלישית, את חוק ההמלצות ברוב של 59 תומכים מול 54 מתנגדים.

תוצאות ההצבעה על חוק ההמלצות בקריאה שלישית, 28 בדצמבר 2017. (צילום: יצחק הררי, דוברות הכנסת)

לפני תחילת ההצבעה הודיעה מפלגת יש עתיד כי תגיש היום עתירה לבג"ץ נגד החוק. בתגובה, יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין איים כי אם האופוזיציה תפנה לבג"ץ, הוא לא ימנע מהקואליציה להפעיל את סעיף 98 בתקנון הכנסת, המאפשר לה באירועים חריגים לכפות על האופוזיציה את סדרי הדיון.

משמעות הפעלת הסעיף היא שאף שתקנון הכנסת מתיר לכל סיעה חמש דקות נאום על כל הסתייגות שמוגשת לחוק, מהלך שיכול להסתכם בעשרות שעות של נאומים – ניתן יהיה לקצר משמעותית את הדיונים וההצבעות ולהשלים את ההצבעה בתוך שעות אחדות. האופוזיציה מתכננת כבר בשבוע הבא לערוך פיליבסטר על חוק המרכולים.

במשך כ- 43 שעות עמדו חברי האופוזיציה מעל הדוכן ונשאו נאומים במגוון נושאים תוך מציאת דרכים יצירתיות להעביר את הזמן. ח"כ יואל חסון (המחנה הציוני) הקריא מהטלפון הודעות ששלח לו הציבור בוואטסאפ, ח"כ איתן כבל (המחנה הציוני) חבש כיפה לראשו והקריא את מגילת איכה בטעמים תימניים, ח"כ  עופר שלח (יש עתיד) הקריא קטעים מריצ'ארד השלישי של שייקספיר, ח"כ מאיר כהן (יש עתיד) נאם במרוקאית, ואילו ח"כ מיכל בירן (המחנה נציוני)  הקדישה את נאומה להיסטוריה של המלפפונים החמוצים. הנאום הארוך ביותר היה של ח"כ מיקי לוי (יש עתיד),שנאם במשך קרוב לשבע שעות, למעט הפסקה קצרה של חצי שעה. 

לפני ההצבעות נרשם עימות בין ח"כ אורן חזן (הליכוד) לבין ח"כ חנין זועבי (הרשימה המשותפת). יו"ר הכנסת אדלשטיין הרחיק אותם מהמליאה ללא שלוש קריאות לסדר והם נגררו החוצה על ידי הסדרנים.

יו"ר ועדת הפנים ויו"ר הקואליציה הטרי ח"כ דוד אמסלם פתח את הדיון ואמר כי "הבלוף הכי גדול שנתקלתי בו בחיים שלי קורה עכשיו. יש פה איזה שקר שמתגלגל בעוצמות שאני לא מאמין, שהתחיל בתקשורת. כל התקשורת – רובה – השמאלנית משקרת לציבור בעזרתכם. ואתם בעצם גם נרתמתם לעניין, ואתם משקרים במצח נחושה, כשאתם מכירים את העובדות. אבל יש אנשים כאן שמכירים את העובדות ולא נותנים לעובדות לבלבל אותם, והם ממשיכים בשקר הגס כדי בעצם לטעת מצג שווא ושקרי אצל הציבור, שבאמת לא בקיא בחוק, הוא לא יודע על מה מדובר. הוא שומע מבוקר עד ערב בצד הזה: שחיתות ושחיתות ושחיתות, והוא מתחיל להאמין לזה בלי לדעת שאתם משקרים".

ח"כ דוד אמסלם (הליכוד), המבלך הדיון לאישור חוק ההמלצות, 28 בדצמבר 2017. (צילום: יצחק הררי, דוברות הכנסת)

לאחר מכן תקף ח"כ אמסלם את ח"כ לפיד ואמר: "אז בוא נספר לכם קודם כול מי הבן אדם הכי מושחת פה. יאיר לפיד נוסע על בסיס קובע כמעט לכל הגלובוס, משתכן במלונות פאר, לוקח אתו עוזרים. כל זה על חשבון הציבור, חשבון מימון המפלגות. שזה כסף ציבורי, דרך אגב, זה לא חבר שלו הזמין אותו לסיגר. זה כסף שהציבור מממן אותו."

ח"כ מאיר כהן השיב לדבריו של ח"כ אמסלם יו"ר מפלגתו ואמר כי: "אני לא יודע מה מושחת בלהילחם למען המדינה, אני לא יודע מה מושחת בלהיות פטריוט שנושא בגאווה בכל מקום את שמה של המדינה הטובה שלנו. אני לא יודע מה מושחת בלהגן בלהט על המדינה ולעתים רבות אפילו על הממשלה ועל העומד בראשה. חשבתי שזה תפקידם של אנשי ציבור, חשבתי שזה מה שכל אדם ציוני שאוהב את המדינה צריך לעשות אבל בעינכם כל מה שהוא למענכם זו ציונות וכל מה שלמען המדינה שיילך לעזעזל. תתביישו לכם"

ח"כ אילן גילאון (מרצ) אמר כי "אולי צופים בנו אנשים עכשיו והם שואלים את עצמם מה האנשים האלה עושים כאן? אולי אנשי הפריפריה שהם חסרי שירותים רפואיים חיוניים, אולי החקלאים שמשקיהם קורסים ופרנסתם נפגעת, אולי אנשי גבעת עמל שפתאום יום אחד זורקים אותם כמו פירורים על מפה, וכל אלה מסתכלים עלינו ושואלים את עצמם מה האנשים האלה עושים? האמינות של ממשלת ישראל היא ברמה כזו שאני לא הייתי קונה מהם קלנועית משומשת."

הצעת החוק שאושרה הלילה מבקשת לקבוע כי כאשר המשטרה מעבירה חומר חקירה לפרקליטות, הוא יועבר ללא עמדתה בכתב לעניין הגשת כתב אישום נגד החשוד. לחומר החקירה תצורף, ככלל, עמדתה בכתב לעניין מכלול התשתית הראייתית לביסוס האשמה נגד החשוד, ואולם, בחקירה שבה יש פרקליט מלווה, עמדתה זו תועבר רק אם היועמ"ש לממשלה או פרקליט המדינה ביקשו זאת. עוד מוצע לקבוע כי בתיקים ללא פרקליט מלווה, אם המלצת המשטרה היא לסגור את התיק, היא תוכל להעביר לפרקליטות את עמדתה. בנוסף, מוצע להבהיר כי סעיף העונשין האוסר על עובדי ציבור למסור מידע לגורם בלתי מורשה, יחול אף על מסירת עמדת המשטרה בכתב כאמור. הוראות החוק המוצע יחולו גם על רשויות אחרות שיש להן סמכויות חקירה, והן לא יחולו על חקירה שנפתחה לפני תחילתו של החוק.

בדברי ההסבר נכתב כי "תפקיד המשטרה הוא לחקור עובדות ואילו המלצה היא פרשנות סובייקטיבית המשיגה את גבולה של הפרקליטות שהיא המוסמכת להחליט בעניין העמדה לדין ולא המשטרה.  בהמלצת המשטרה אם להגיש כתב אישום ואם לאו יש משום הטיית המשפט שכן על הפרקליטות, ולאחריה – אם יוגש כתב אישום – על בית המשפט להיוותר סוברניים בבואם להחליט האם הראיות מוצקות, מבוססות, יצוקות בבטון או שמא אין בהן די כדי לבסס הרשעה. המשטרה איננה בעלת ידע וכלים לשפוט את מידת תקפותן של הראיות, קל וחומר כאשר בסיומה של חקירה ממושכת ומאומצת אין די ראיות לביסוס הרשעה או לזיכוי. 

במקרים רבים בהם החלטת המשטרה להמליץ על הגשת כתב אישום התפרסמה, החשוד הפך באופן אוטומטי לנאשם וזאת גם אם התיק נדון בפרקליטות במשך תקופה ארוכה ובטרם התקבלה ההחלטה הסופית. לפיכך, כאשר המשטרה ממליצה על הגשת כתב אישום היא למעשה כובלת את ידי הפרקליטות מלקבל החלטה שונה וזאת על אף שהפרקליטות רשאית לקבל החלטה שונה מזו של המשטרה. הלכה למעשה, כאשר המשטרה מצרפת לממצאים שהיא מעבירה לפרקליטות בסיום חקירתה את המלצתה יש בכך כדי להטות, אולי אף להשפיע במידה מסוימת, על החלטת הפרקליטות".