אני מסתכל בראי
ומוציא הוראות שעה
ממני אלי
לערוך ספירת מלאי.
אני רושם:
ברוך השם
אני נושם
משמע יש לי ריאות.
יש לי משקפיים
משמע אני מיטיב לראות.
בטעם אני מאוד בררן
לכן אני תתרן.
ויש לי שיטה אישית
לשמיעה אבסולוטית,
אני שומע הכל
למעט קול.
אני אוהב
משמע יש לי לב
לכן הוא כואב.
הוא זקוק לתמיכה לעיתים
לכן יש בו סטנטים.
אין לי בלוטת מגן
אבל יש לי שכן
קוראים לו אלוהים
עלי הוא שומר
ומשלים את החסר.
ויש לי ראש בטטה
כמעט שכחתי את כל היתר,
את הפרוסטטה
אבל אין לי קטטר.
ויש לי גם שתי מסננות
שתפקידן לעשות בעיות,
אז אני בוחן אותן
לפי מוסר כליות
אבל איו לי תלונות.
אי אפשר לסיים ללא קינוח מתוק
החלטתי על דרך אחרת,
לא לשתוק
ולטעום גם סכרת.
בקיצור יש לי הכל
וזאת צרה צרורה,
כי יש לי כולסטרול
רע.
לאט לאט
רכשתי גם קטרקט
בעברית ספרותית
ירוד,
דרכו אני רואה את העולם
בוורוד.
אני צנוע ועניו
מסתפק במה שיש לי עכשיו
ואינני מבקש עוד.