המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) הגיש אתמול (שני) לנשיא המדינה, ראובן רובי ריבלין, את דו"ח ההערכה האסטרטגית השנתית למדינת ישראל לשנת 2018. הדו"ח מסכם את עיקרי ניתוח הסביבה האסטרטגית בראי הביטחון הלאומי של ישראל – על ההזדמנויות והאיומים הניצבים בפתחה של ישראל, ופורש שורה של המלצות למקבלי ההחלטות. הדו"ח לא מסתפק רק בניתוח, ומציג אסטרטגיית-על מדינית-ביטחונית, להתמודדות עם האיומים על מדינת ישראל, הכוללים בין השאר מלחמה כוללת בחזית הצפון, חוסר ההסכמה הלאומית על אופיה ומהותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית-דמוקרטית ועימות צבאי מול חמאס בדרום.

ראש המכון, האלוף במיל' עמוס ידלין אמר לנשיא ריבלין בהגשת הדו"ח כי "לישראל חלון הזדמנויות לשיפור משמעותי במצבה האסטרטגי – בהתבסס על עוצמתה הכוללת, יחסיה הטובים עם הממשל האמריקאי וחפיפות האינטרסים עם העולם הסוני הפרגמאטי, היא יכולה להערך טוב יותר מול בנין הכוח האיראני בסוריה, מול הסכם גרעין בעייתי בטווח הארוך וקיבוע פרמטרים נכונים וטובים יותר להסדרת הסכסוך עם הפלשתינים."

ראשון במדרג האיומים על ישראל, לפי המכון, עומד האיום הצפוני של מלחמה מול שלושה גורמי כוח עיקריים: איראן, ארגון הטרור חיזבאללה והמשטר הסורי, מה שבמכון מכנים 'מלחמת הצפון הראשונה'. על פי ההערכה, העימות יתלקח על רקע החימוש והמימון של אירוגוני הטרור ע"י איראן (proxy), כאשר מנגד ישראל מקדמת מדיניות נחושה להתמודד עם איום זה, מה שעשוי להוליד הסלמה. העימות לא יהיה נקודתי ויוביל להתמודדות בחזית הסורית וגם בזו הלבנונית, בו זמנית. ברקע, מעריכים במכון, נוכחות ומעורבות של רוסיה, שתהיה כנראה ניטרלית אך תטיל מגבלות על חופש הפעולה הישראלי.

טילים מוצגים בתהלוכה צבאית באיראן. אפריל 2015 (צילום: AP Photo/Ebrahim Noroozi)

בשכונה

ביחס לאיום הפנימי בחברה הישראלית השנה מדגיש המכון כי, "בולטות מחלוקות על אודות האיזון הראוי בין ערכים לאומיים–יהודיים לבין ערכים דמוקרטיים–ליברליים" וכי המשבר מתרחב גם אל מול יהדות ארצות הברית. מחלוקות אלו מציבות בפני ישראל את אתגר שימורה כמדינה יהודית, דמוקרטית, בטוחה וצודקת. המכון מדגיש גם את המתקפה, כלשונו, נגד שומרי הסף של מערכת המשפט והדמוקרטיה, לצד מדיניות שאינה פועלת לשיכוך ולהרגעת הרוחות, אלא מלבה את פערים והשסעים. הדו"ח מפנה את תשומת הלב של קוראיו לכך כי השיח הפנימי מקרין גם על היחסים עם יהדות ארצות הברית, שעוברת בעצמה תהליכי שינוי הכוללים חילופי דורות ועימם היחלשות מעמד המוסדות היהודיים בארה"ב. לצד הקיטוב הפוליטי, בשתי המדינות, תהליכים אלו מערערים את הברית בין מדינת ישראל למרכז היהודי השני בגודלו ובהשפעתו.

הפוטנציאל הנמשך להתלקחות מול חמאס בעזה, מציב את העימות הצבאי בדרום כשלישי במדרג האיומים. עפ"י המכון, החמאס אמנם מורתע, אך ממשיך לבנות כוחו. הגם ששני הצדדים אינם מעוניינים בכך, עימות עלול לפרוץ בגלל הסלמה בלתי-נשלטת של תקרית מקומית. מבין הגורמים אותם מונה המכון ויכולים להביא להתלקחות נמצאים יוזמה של גורמי גי'האד המהווים אופוזיציה לחמאס, קשיים ביישום הסכם הפיוס הפנים-פלסטיני שיופנו נגד ישראל והמתיחות סביב סוגיית ירושלים. גם המצוקה הכלכלית-חברתית והקשיים ההומניטריים ברצועה לא מקדמים את הרגעת השטח. עוד סוברים במכון כי המענה שצה"ל מפתח ופורס בגבול הרצועה כנגד מנהרות התקיפה של חמאס, יכול אף הוא לדחוף הארגון לעימות מוקדם.

נציג פת"ח עזאם אל אחמד ונציג חמאס סאלח אל ערורי חותמים על הסכם הפיוס בין חמאס לפת"ח במצרים. 12 באוקטובר (צילום: AP Photo/Nariman El-Mofty)

ביחס לארגון דעא"ש – המדינה האסלאמית, מציין המכון כי אמנם הארגון נוכל תבוסות ואיבד את מאחזיו החשובים בסוריה ובעיראק, אך דווקא תבוסה זאת מעבירה את מרכז הפעילות לאזורים בהם טרם רוכז מאמץ צבאי כולל למאבק בארגון, בדרום סוריה בסמוך לרמת הגולן ובעיקר בחצי האי סיני.

העולם נגדנו?

בפרק הסביבה האסטרטגית בה ישראל פועלת, מתמקד הדו"ח בפעילות המעצמות העולמיות ארה"ב, רוסיה וסין והשפעתן על המזרח התיכון. כמו כן בוחן הדו"ח את השחקנים האזורים המשפיעים בדגש על איראן.

ארה"ב בראשותו של הנשיא דונלד טראמפ, אוהדת את ישראל ורואה עין בעין עם ממשלת ישראל ברוב האינטרסים האסטרטגיים שלה במזרח התיכון. יחד עם זאת, השפעתה של ארה"ב באזור ממשיכה להישחק. הממשל טרם גיבש אסטרטגיה כוללת למימוש המטרות שהוגדרו על ידו באופן עקרוני, ותשומת ליבו מוסטת לסוגיות שאינן קשורות למזרח התיכון.

רוסיה מוגדרת ע"י המכון כ"המנצחת הגדולה במזרח התיכון". בשנתיים האחרונות קנתה לעצמה רוסיה את הבכורה כשחקנית המדינית המובילה בעיצוב הזירה הסורית ובייצובה, תוך דחיקת ארצות הברית והחלשתה. מוסקבה ביססה בשטח סוריה עוגנים צבאיים – ימיים ואוויריים – לביצור אחיזתה האסטרטגית בה לדורות. בתוך כך רוסיה משכילה לשמור על יחסים טובים עם כל השחקנים במזרח התיכון. בראייה רחבה קיימת התנגשות אינטרסים מהותית בלתי-נמנעת בין ישראל לבין רוסיה בשל הגיבוי שזו מעניקה להתבססות איראן ושלוחיה בסוריה.

סין ממצבת את עצמה כשחקנית מובילה ואחראית במערכת הכלכלית העולמית ובמוסדות הבינלאומיים, כשברקע תחרות כלכלית ברורה בינה לבין ארצות הברית. עיקר עניינה של סין במרחב אסיה והאוקיינוס השקט. במזרח התיכון מותירה סין את עיצוב הנוף המדיני-ביטחוני לרוסיה ולארצות הברית, בעוד היא ממשיכה להתמקד בעיקר בהרחבת עוצמתה הרכה.

נשיא רוסיה ולדימר פוטין מחבק את נשיא סוריה אסד בפגישה בניהם אתמול 20 בנובמבר (צילום: Mikhail Klimentyev, Kremlin Pool Photo via AP)

איראן וסוגיית הגרעין – למרות שממשל טראמפ עוין את הסכם הגרעין עם איראן ואף שהנשיא האמריקאי הגדיר אותו כ"גרוע ביותר שראה מעודו", ההסכם נשמר במהלך השנה האחרונה על ידי כל הצדדים. קשה לראות כיצד אפשר יהיה לשפר את ההסכם בדרך חד-צדדית, למשל בחקיקה בקונגרס, כאשר המעצמות הנוספות השותפות להסכם קרוב לוודאי לא תשתפנה פעולה. בינתיים, דומה כי אין היערכות מצד ארצות הברית וגורמים אחרים לטווח הרחוק, קרי 15-10 שנים מתחילת ביצוע ההסכם, אז תפוגנה ההגבלות העיקריות על תכנית הגרעין האיראנית.

ביחס להתבססות איראן בסוריה ב"יום שאחרי" מלחמת האזרחים, נכתב בדו"ח כי ידה של הקואליציה שתמכה באסד על העליונה, אך יחד עם זאת ההכרעה לא הביאה את מלחמת האזרחים לסיומה. הלחימה צפויה להימשך והתהליך המדיני לעיצוב סוריה העתידית יהיה ממושך ומסובך. האתגר העיקרי לישראל יהיה כוונת איראן להתבסס בסוריה מבחינה תשתיתית וצבאית, ולהפעיל משם אמצעים בעלי מאפיינים והיקף שנעדרו מהזירה עד עתה, בדגש על מיליציות שיעיות הפרוסות בדרום סוריה. בנוסף, הידוק היחסים בין המחנה השיעי–איראני למחנה האסלאם הפוליטי הסוני בהובלת טורקיה וקטאר מחמיר את האיום מצפון. עם זאת, חשוב לציין שבנקודת הזמן הנוכחית האיראנים אינם "על הגדרות". האיום נמצא עדיין בשלבי התהוות ראשוניים, ולפיכך נכון להתייחס אליו כאל אתגר מתמשך של בניין כוח אויב במרחב סמוך. לפריסה צבאית בסוריה מגבלות רבות עבור איראן (עלויות וקווי אספקה ארוכים), והיא תיצור לישראל כר נרחב לאיסוף מודיעין ומטרות אטרקטיביות לתקיפה, במרחב פעולה קרוב ומוכר.

ביחס לנושא הפלסטיני מדגיש הדו"ח כי השנה האחרונה התאפיינה בהמשך הקיפאון המדיני, במישור הביטחוני הצליחה ישראל להמשיך לשמר מציאות נוחה. כישלון שתי החלופות המרכזיות של הפלסטינים בשני העשורים האחרונים – אסטרטגיית הטרור מחד גיסא ובינאום הסכסוך מאידך גיסא – עלול להובילם לאימוץ "אסטרטגיית המדינה האחת". בה בעת, בזירה הפלסטינית הפנימית חלו התפתחויות שיש להן פוטנציאל להוביל למהלכים משמעותיים מול ישראל – בין אם לכיוון של המשך הנתק בין הצדדים ואף הסלמה, ובין אם לכיוון התנעה מחודשת של תהליך מדיני. במרכז העשייה המדינית עומד רצונו של הנשיא טראמפ להשיג את "העסקה האולטימטיבית" בין ישראל לפלסטינים. במקרה של חתירה להסכם בין ישראל והפלסטינים, החוששים ממהלכיו של נשיא בלתי צפוי, יתמקדו כנראה בתגובות שמטרתן תהיה להטיל את האשמה בכישלון יוזמת הנשיא על הצד השני.