ג'הורה בגום הייתה אצנית מצטיינת שנהגה להתרוצץ בין שדות האורז ותעלות ההשקיה במיאנמר. אך כיצד תוכל ילדה בת 12 לחמוק מקליע רובה? כשצבא מיאנמר ומיליציות בודהיסטיות מקומיות החלו להשמיד את בני הרוהינגיה באוגוסט האחרון, שורפים כפרים ויורים צרורות לכל עבר, 14 מבני משפחתה נרצחו – כולל אמא, אביה, וארבעת אחיה. הם לא יכלו לרוץ מספיק מהר בכדי להינצל. הם מתו כולם לפי עדים וארגוני זכויות אדם החוקרים את הטבח בבני הרוהינגיה במונגדאו טאונשיפ.
ג'הורה נורתה כשניסתה לברוח דרך תעלת מים והכדור חדר לגופה ליד אגן הירכיים. אף על פי כן, היא ואחיה הצעיר, חירול אמין, הגיעו למקום מבטחים בדרום מזרח בנגלדש, שם הם שוהים כעת במחנה פליטים בו מצאו מקלט הרבה יותר רוהינגים מאשר כל אחיהם שנותרו במולדתם במדינת-המחוז ראקין שבמיאנמר.
"בלילות יש לי סיוטים שהצבא רודף אחרי", אמרה ג'והרה לכתבת הניו יורק טיימס חנה ביץ' שהביאה את סיפורה. "אני מתעוררת באמצע הלילה ונזכרת בהורי ואז לא מצליחה להירדם שוב".
מתוך למעלה מ-655,000 רוהינגים שנמלטו ממיאנמר לבנגלדש בארבעת החודשים האחרונים כ-380,000 הם ילדים, כך לפי הארגון הבינלאומי Save the Children. לפחות ל-30% מבין הפליטים הטריים עוד לא מלאו 5 שנים. כתבת הניו יורק טיימס סיפרה כי הילדים נמצאים בכל מקום במחנות הפליטים, נאבקים עבור אוכל ומקבצים נדבות, משחקים במי הביוב או נושאים על גבם כלי מים כבדים ועצים להסקה. חלקם לבושים בבגדים שהגיעו במשלוחי תרומה, אחרים ערומים ומאובקים. לפי סוכנות יוניצ'ף (סוכנות הילדים של האו"ם) 7% מהילדים השוהים במחנות הפליטים סובלים מרעב חמור, ועשויים למות אם לא יקבלו טיפול מיידי.
ובכל זאת, הילדים שהגיעו למחנות הפליטים הם ברי מזל. לפי מחקר של הארגון רופאים ללא גבולות, לפחות 730 פעוטות בני 0-5 נרצחו בין ה-25 באוגוסט לסוף ספטמבר. רובם נרצחו ביריה, כאשר כ-10% מהם נשרפו למוות ו-5% הוכו למוות בידי חיילי צבא מיאנמר ומיליציות בודהיסטיות מקומיות.
מרבית בני הרוהינגיה בעולם חיים כיום בבנגלדש. על פי הערכות מומחים נותרו לכל היותר 300,000 רוהינגים במיאנמר, בעוד למעלה ממיליון רוהינגים נמלטו בשנים האחרונות לבנגלדש, מביניהם כ-800,000 חיים בתת תנאים במחנות פליטים סגורים. שר בכיר בממשלת בנגלדש הכריז לפני שבוע כי ממשלתו מרכיבה רשימה של כ-100,000 פליטים רוהינגים שישלחו חזרה למיאנמר לקראת סוף החודש. ההסכם שנחתם בנובמבר בין מיאנמר לבנגלדש לא כולל בתוכו מתן אזרחות לרוהינגים לאחר חזרתם למיאנמר מולדתם שביטלה את אזרחותם לפני כעשור. הרוהינגים והאו"ם מתנגדים להסכם זה.
מיאנמר עדיין אינה מאפשרת כניסה של תקשורת, ארגוני סיוע או פיקוח לחבל ראקין בו מושמדים הרוהינגים. למעשה, אין שום ערבות כי אותם פליטים שמשפחתם נרצחה, שכפריהם נשרפו, שילדותיהן נאנסו, יוכלו לחזור בשלום למיאנמר בלי לחוות שוב את אותן הרדיפות ורציחות.
Despite Aung San Suu Kyi's cover-up, Myanmar army's burning of Rohingya villages continues: 40 more burned in Oct and Nov. Total: 354. https://t.co/ItPdtkfhBy pic.twitter.com/DcqbTBvI9S
— Kenneth Roth (@KenRoth) December 18, 2017
רדיפת הרוהינגיה
רוהינגיה הינו עם מוסלמי החי במיאנמר, בהודו ובבנגלדש. בני הרוהינגיה טוענים כי מוצאם באזור החוף של מערב מיאנמר, מזרח הודו ובנגלדש, בעוד הבורמזים טוענים כי הם פלשו לארצם מהודו. הבריטים, ששלטו בארצות אלו, הביאו בני רוהינגיה רבים מהודו ובנגלדש לבורמה, החל מהמאה ה-19, על מנת להשתמש בכוח עבודתם בחקלאות. בני רוהינגיה נוספים היגרו למיאנמר לאחר מלחמת העצמאות של בנגלדש ב-1971.
הבורמזים הבודהיסטים מתייחסים לבני הרוהינגיה המוסלמים כפולשים ולא כאזרחים, ומאשימים אותם בהתקפות טרור כנגד צבא מיאנמר. במהלך שנות התשעים החלה החונטה הצבאית ששלטה במיאנמר לחוקק חוקים המפלים לרעה את בני הרוהינגיה, ובמקביל החל הצבא להשתלט על שטחי המחייה שלהם תוך שריפת כפרים וגירוש האוכלוסייה.
בשנות האלפיים נשללה אזרחותם של מיליון וחצי בני הרוהינגיה החיים במיאנמר, ובמקביל נפסקו נגדם הלכות דתיות והם פוטרו מכל המשרות הציבוריות. המשטר במדינה בודד אותם במחנות עקורים ברצועת החוף וכך הפריד בינם לבין האוכלוסייה הבודהיסטית. אלפי בני הרוהינגיה נמלטו מזרחה באמצעות סירות, מתוכם רבים טבעו בים ונרצחו בדרכים שונות בעוד ששריפת כפריהם נמשכת. מאז 2012 החלה השמדה מאורגנת של בני רוהינגיה במיאנמר. מעשי הטבח נגדם התגברו, כאשר בין הנרצחים גם נשים וילדים. כפרים נמחקו עד היסוד. בסתיו 2016 התגברה רדיפת הרוהינגיה ובמספר מעשי טבח נרצחו אלפים מביניהם. בסתיו 2017 החל מבצע צבאי נוסף בו הושמדו מאות כפרים של בני הרוהינגיה ואלפי בני אדם נרצחו. מחיבור דו"חות שונים שפורסמו בשנה האחרונה עולה כי לפחות 10,000 בני רוהינגיה נרצחו בשנה האחרונה. מרבית מבני הרוהינגיה במיאנמר נמלטו למחנות פליטים בבנגלדש השכנה.
