הסופרת הסוררת שכמותי מגדירה את עצמה כחיה רחוקה מפוליטיקה. יחד עם זאת, בימים אלו, בהם צפוי לעבור בכנסת חוק המרכולים המעורר סערה, אינני יכולה להישאר אדישה ולשתוק.

אנו עדים עכשיו לניסיון מהלך פוליטי של הגוש החרדי בכנסת שמבזה לא רק את הקואליציה, אלא גם את הכלכלה הישראלית ואת תדמיתנו כמדינה מערבית ומפותחת. מדובר בניסיונו של מיעוט מסתגר, קיצוני ושתלטני מאוד להכתיב אורח חיים הלכתי לרוב התושבים במדינה. ברור לי, שלאחר שחוק המרכולים יעבור בקריאה ראשונה (כנראה), הבאים בתור יהיו מסעדות לא כשרות, ולאחר מכן – אתרי הטבע וחופי הים הפתוחים בשבתות. שאלה: מתי לציבור הישראלי הרחב ליהנות מהחיים ולהשלים את סידוריו אם לא בסופי שבוע? שאלה נוספת: איך יתכן, שאחוז קטן יחסית של תושבי המדינה שאינם מזדהים איתה כלל וכלל, אינם משרתים בצה"ל ובחלקם הגדול גם אינם עובדים, אך בצורה מאוד אירונית מחזיקים בכמה עמדות מפתח ברשויות המחוקקת והמבצעת, יתערבו לי בצורה בוטה כל כך בהרגלים ובחיים? בהזדמנות זו אזכיר גם את כל הבלגן שהיה עם עבודות התשתית ברכבת ישראל, שלפי כל ההיגיון היו אמורות להתבצע דווקא בשבתות, את ההדתה במערכת החינוך ועוד.

צריך להיות בעל ראש חילוני מובהק, או, לפחות, ראש פתוח מספיק על מנת להתחבר לדברים שמטרידים אותי מאוד בתור אישה משכילה, חילונית וחופשיה. שאפשר לשלב וליהנות מכל העולמות גם יחד. כלומר, להיות יהודייה כשרה ומאמינה ויחד עם זאת לערוך קניות ברשתות כמו הרשת "טיב טעם" הפתוחה שבעה ימים בשבוע, או לצאת לבלות בימי שישי בערב. ברם, לא זאת הבעיה. הבעיה העקרונית של הציבור החילוני והליברלי בישראל היא הציפייה, שאם הוא יהיה סובלני ומכבד מספיק כלפי ה"אחר", במקרה זה החברה החרדית, אז ה"אחר" הזה יגלה את אותה מידת הסובלנות והכבוד כלפיו בחזרה. ברור מאליו שדבר זה, מן הסתם, לא יקרה פה אף פעם. הרי בעוד אנחנו מנסים לקבל את החרדים כמו שהם, הם אלו שאינם מקבלים אותנו במופגן, מסתייגים ומסתגרים מפני כל האספקטים של חיי הקדמה בישראל ובעולם. הבעיה היא, שבניגוד לקהילה החרדית, איננו מגובשים מספיק כנגדם מתוך עקרונות מופשטים של שוויון ודמוקרטיה, שכביכול מאלצים אותנו להתחשב בהם. סליחה? האם חוק המרכולים הצפוי הוא מהלך שוויוני, דמוקרטי ומתחשב בחזרה?

שלטון דמוקרטי קלאסי מאופיין כשלטון הרוב. על מנת ששלטון הרוב יתנהל בצורה תקינה, על העם במדינה להיות כמה שיותר הומוגני. כך תהיה הסכמה גם על אי-ההסכמה, וכך גם הרוב הקובע לא יכפה את עצמו בכוח על אלו שחושבים אחרת. לצערנו הרב, בחברה משוסעת ומפולגת כמו החברה הישראלית לא יכול להתנהל שלטון דמוקרטי ממשי. אנו נוטים לפרש את הפלורליזם ואת חופש הביטוי של כל אחת מהקבוצות שמרכיבות את ישראל כעדות לקיום השלטון הדמוקרטי, אבל זה לא בדיוק זה, לדעתי.

למעשה, אנו מתקיימים תחת דיקטטורת חוק, שמשתדלת לרצות כמה שיותר מבוחריה ולנהוג בכפפות משי כלפי מי שאינם בחרו בה. הקרב על קולות המצביעים בכל מערכת בחירות בישראל ועל ההסכמים הקואליציוניים בכנסת הוא הוכחה מוחצת לשחיתות חסרת תקדים שקיימת כאן לנוכח חוסר ההומוגניות החברתית. כך, למשל, ממשלת רבין ז"ל קנתה את קולותיה של העלייה הגדולה מברה"מ ב-1992 תמורת הבטחות של דיור וכמה הבטחות נוספות. אנשים שרק עתה "ירדו מהמטוס", תמימים, חסרי ניסיון וללא עברית בפיהם הצביעו בהמוניהם עבור מפלגה בעלת ערכים, שהם לא היו שותפים להם בלשון המעטה. כך גם האינטלקטואל המעודן יצחק (בוז'י) הרצוג ירד לשכונותיה הדלות והקשות-יום של באר שבע בתקווה לגייס לו שם קולות בוחרים. והאם עצם הקריאה לחבר הכנסת יהודה גליק לבוא להצביע בעד חוק המרכולים – העיקר שיעבור! – בזמן שישב שבעה על רעייתו אינה מעידה על שחיתות מפלגתית נבזית אפילו בגוש מאורגן היטב כמו גוש החרדים? נסיבותיו ורגשותיו האישיים של האדם אינם נחשבים, וכל השיטות מתאימות למען מטרת-על משותפת…

עד כמה שזה ישמע מפחיד ומאיים, גם המפלגה הנאצית בגרמניה, וגם מפלגת החמאס בעזה עלו לשלטון בבחירות דמוקרטיות. אמנם, ניתן להגיד שרוב הציבור שם אמר את דברו. אך בל נשכח, שהרוע האמיתי מתחיל לא איפה שהטוב מפסיד, אלא… איפה שכל הניטרליים יושבים בחיבוק ידיים. הציבור החרדי ממשיך לכפות עלינו את המדיניות ההלכתית שלו ללא שום רסן. ואילו לעומתם, התושבים החילוניים והליברליים בישראל דבקים בעמדה שבמדינה דמוקרטית ניתן וצריך לדבר על הכול, לקבל ולחבק את כולם, גם את החרדים הקיצוניים, ולכן אל להם להתערב בעניינים שאינם מטרידים אותם ביומיום… עד שההלכה תקיש להם על הדלת ואכן תתערב בחיי היומיום שלהם. רק שאז יהיה כבר מאוחר מדי להתעורר. כמו שהפסדנו את העיר בית שמש, את חלקיה הגדולים של ירושלים, כך נאבד גם את המרכולים בשבת.

בעיני, הדבר הנחוץ ביותר למדינת ישראל היום היא לא ממשלת ימין או שמאל, אם כי ממשלה חילונית, נאורה, מתקדמת וחיונית לאוכלוסייתה של ישראל בכללותה. שתוביל אותנו לקדמה ולשגשוג בכל מובן אפשרי. שתשיב לנו את הגאווה הלאומית. שתיצור מצב שבו המפגש בין נציגי החילונים והחרדים יתקיים לא רק ברבנות או חלילה בחברת קדישא, אלא גם בחברות הייטק, אוניברסיטאות ומוסדות תרבות. אחרת… אם לאט-לאט יסגרו לי קודם את המרכולים, ואז את המסעדות, את אתרי הטבע ואת חופי הים… ואם, באותו הזמן שזה יקרה, שלוש בנותיי יאלצו ללכת לבתי ספר עם חצאיות במקום מכנסיים קצרים… אאלץ, כנראה, להמשיך לחפש את אושרי ואת התפתחותי האישית הרחק מכאן.