הבסיס לכל קסם טוב הוא אחיזת עיניים. הקוסם דואג שהקהל יביט למקום אחד בזמן שהקסם מתרחש בכלל במקום אחר. בימים האחרונים, ככל שהדיון על תקציב 2019 מתקרב, אנחנו עדים לעבודת הקוסמות שמתרחשת מול עינינו. יותר נכון להגיד שאנחנו מסתכלים עליה, אבל לא רואים אותה. כדי לראות אותה צריך לשמור את הפוקוס על התמונה הגדולה.

הצעת התקציב שהונחה על שולחן הממשלה כוללת סעיפים רבים. חלקם תפסו את הכותרות ביממה האחרונה. ההחלטה לבטל את הארוחות המסופקות לשוטרים באמת נראית כאבסורד, כך גם הרעיון לקצץ בפעילות משרד החוץ. אבל כאמור הסיפור האמיתי, זה שמעצב את המדיניות הכלכלית בישראל לא נמצא בחמגשית ולא בתקן של נציגות כזו או אחרת. הסיפור האמיתי נמצא בעמודים האחרונים של הצעת התקציב, שם נקבעת מסגרת התקציב, ממנה נגזרת כל הפעילות של הממשלה. שלושה חוקים פיסקאלים קטנים שמסדרים את כל מה שיקרה אחריהם.

דוגמא נוספת לטריק הזה אפשר למצוא בהודעה שהוציאה אתמול שרת התרבות והספורט. לאחר שקיבלה את הצעת התקציב לעיונה, ראתה השרה כי באוצר רוצים לקחת את כספי הטוטו. השרה נזעקה ויצאה מיד בהודעה לתקשורת – "הצעת האוצר במתכונתה הנוכחית וכפי שהונחה על שולחננו אינה מקובלת עלינו ומדובר למעשה בנטו מניפולציה. כפי שסיכמתי עם ראש הממשלה, שום הצעה בנושא הטוטו לא תובא לדיון מבלי שאתן לה את הסכמתי. הספורט הישראלי אינו פרה חולבת ושהאוצר ימצא לו מקור תקציבי אחר לנטו פרויקטים". אפשר להתווכח אם נכון או לא נכון להוציא את כספי ההימורים מקופת הטוטו ולהעבירם לניהול משרד האוצר, אבל ברור שהשרה רגב, כמו יתר שרי הממשלה, לא יצאו בהודעה חמורה על כלל ההוצאה שחונק את השירותים החברתיים וכופה על הממשלה קיצוצים.

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

על ארוחות השוטרים יגן השר לבטחון פנים, על תקציבי החטיבה להתיישבות יילחם שר החקלאות, על כספי הטוטו תאבק שרת הספורט, אבל על מסגרת התקציב שממנה נגזרות כל הגזרות לא ימצא השר שיזעק.

התמונה הגדולה

כשמסתכלים על התמונה הגדולה, זו שמורכבת משני עשורים של תקציבי ממשלה, אפשר לראות איך קביעת מסגרת התקציב מייצרת את כל ההבדל. בשנת 1992 בה נקבע כלל הגרעון, הייתה ההוצאה הממשלתית כ 55% מהתמ"ג. תוך שמונה שנים בלבד, עד שנת 2000 ירד חלקה של הממשלה בתוצר לפחות מ-43%. לא רק ההפרטות הקטינו את חלקה של הממשלה בתוצר. מדיניות החנק התקציבי הקטינה את שיעורי ההוצאה על בריאות, חינוך, ביטחון ורווחה כאחוז מהתוצר. היום עומדת ההוצאה הממשלתית על פחות מ-39% מהתוצר.

לא ניתן ליישם את המדיניות הזו, שבה הממשלה מסירה את אחריותה מהחברה הישראלית, מרדדת את השירותים שהיא נותנת לאזרחים ומעבירה את האזרחים, מי שיש לו יכולת, לצרוך את השירותים הללו בשוק הפרטי, מבלי אחיזת העיניים. אם נבחרי הציבור היו עוסקים בשאלה מה צריך להיות גודלו של תקציב המדינה, ייתכן והיה מתקיים ויכוח, קשה, חשוב וענייני. כדי להימנע ממנו צריך להטות את הדיון הציבורי למקומות אחרים.

בסוף השבוע שעבר, היה נדמה לרגע שאולי תקציב 2019 יביא איתו שינוי כיוון. שמענו דיבורים על שינוי כלל מגבלת ההוצאה. המחשבה שאולי הסוס הורעב עד לקצה, ואולי עכשיו, כשהקופה מלאה, יחס החוב תוצר הגיע ליעד של אמנת מסטריכט, אולי עכשיו, ניתן לחזור ולהשקיע קצת יותר במשק ובחברה הישראלית. להרחיב את התקציב לתת מענה לבעיות הקשות מהן החברה הישראלית סובלת, מבלי שהנכים יבואו על חשבון הקשישים או השוטרים או התלמידים. אבל אתמול, כשנחשפו המספרים שהאוצר מציע לממשלה לתקציב 2019 התברר כי אין חדש תחת השמש. מה שהיה הוא שיהיה. ממשיכים במדיניות החנק התקציבי.

את יעד הגרעון עדכנו שוב ל-2.9%. גם את כלל ההוצאה עוקפים עם תוספת של שני אחוזים להוצאה. אך בכל זאת, מסגרת התקציב שמציע האוצר תעמוד על כ 395-397 מיליארד שקלים בלבד. סכום זה משוער, מאחר ומסמכי הצעת המחליטים לא כוללים את המספר הסופי של התקציב. לשם השוואה, על פי הנומרטור שחושב עם העברת תקציב 2017-2018, הטייס האוטומטי שמחשב את הוצאות הממשלה ללא שינויי חקיקה קצוצים או תוספות, קבע כי התקציב של 2019 יעמוד על 396.4 מיליארד שקלים. מאז בוצעו שינויי חקיקה ועדכוני תחזיות והעדכון שבוצע לנומרטור באוקטובר האחרון הראה כי התקציב של 2019, ללא כל שינוי יעמוד על 398.8 מיליארד שקלים. כך שבסופו של דבר גם אחרי התיקונים בחוקים הפיסקאליים תקציב 2019 עדיין נמוך מהתקציב שהיה צריך להיות, אם לא היו עושים כל שינויי חקיקה.

צריך לציין כי העלאת קצבאות הנכים לא מעודכנת בתחשיב הזה והיא תצטרך להיות מלווה בקיצוץ. כלומר בשורה התחתונה, עם כל התוספות שיציגו במשרד האוצר (תוספת לקצבאות הנכים, תוספת לביטוח הסיעודי ותוספת למענה על ימי החופשה במערכת החינוך) אנחנו עדיין נמצאים באותו משחק סכום אפס המחייב קיצוץ. הקיצוץ הזה הוא לא תוצר לוואי, הוא לא רע הכרחי, הוא לב ליבה של מדיניות הממשלה. הוא המטרה. זו המהפכה שהוביל נתניהו בישראל, ובה הוא מתגאה.

אנחנו יודעים מה כל פוליטיקאי חושב על חוק המרכולים, מה כל ח"כית תצביע בדיון על חוק הלאום ומה עמדתה ביחס לחוק ההמלצות. נסו לשאול חבר כנסת 'מה עמדתו על מסגרת התקציב?' או 'מה צריך להיות חלקה של הממשלה במשק?' לבודדים מביניהם תהיה עמדה מוסברת ומנומקת בעניין. לנתניהו אגב, יש תשובה. בין הקלטות נתניהו הצעיר לבין הדיון על חוק המרכולים צריך לנסות לרגע לחזור לפוקוס ולהסתכל על מה שבאמת קורה פה. לעצור את רעשי הרקע לכמה דקות, כי השבוע הממשלה מחליטה על תקציב המדינה לשנת 2019. ההחלטה שתעצב יותר מכל את המציאות של כולנו מתקבלת ואנחנו שוב מאבדים את הריכוז ולא מסתכלים למקום שבו הקסם באמת מתרחש.