הסלאם הגדול, מבית תאטרון האינקובטור, שמתקיים זה השנה השישית ברציפות, הפגיש משוררים שהתחרו במהלך השנה באירועים מקומיים של הפואטרי סלאם וזכו להעפיל לשלבים הבאים בזכות ניקוד שניתן להם על-ידי נבחרים אקראיים מהקהל שקיבלו לידיהם לוחות מחיקים על-מנת לדרג את המשוררים בהופעתם. גם אתמול הונהגה אותה שיטת ניקוד – רק שכיאה לגמר גדול עם קהל גדול, הלוחות היו גדולים. דמיינו לוח בכיתה בבית-הספר.
האירוע, שעבר השנה שדרוג מכיסאות הפלסטיק של האנגר הנמל בת״א למושבי התיאטרון של בית האופרה הישראלית, משך אליו בעיקר את הקהל שניתן היה לצפות לו – סטודנטים מהערים הגדולות שחוטאים בדפדוף בין קטעי פואטרי סלאם בפייסבוק בין מבחן להגשה, אבל מבט סוקר על הלובי של בית האופרה גילה כמה אוהדים ואוהדות מקהלים לא שגרתיים.
משיחה קצרה עם אבינועם, דרור ואוריה, שלוש בנות שירות לאומי לשעבר מהשומרון שנהיו שותפות לאהבת השירה, עולה שהמילה המדוברת בכל זאת מדברת למשהו מעבר לתיוג. ״יש קטעים שבהם אני אוטמת את האוזניים ולא רוצה לשמוע״ אומרת אחינועם, ואוריה מוסיפה ״אבל מלכתחילה זה טיפה מושך דווקא בגלל זה״. ״זה פשוט מעביר את הדברים בצורה מדויקת ונוגעת במהות ומסביר אותה בצורה יותר פנימית״, מתפייטת דרור – שנכנסה לעולם הסלאם בעקבות ׳השלט בכניסה למושב׳ של תמיר אהרוני, עמו הזדהתה עמוקות, על ביתה שבשומרון והתמכרה. יוצאות דופן ככל שהיו בערב זה, יכול להיות שהסיבות שהביאו אותן לבית האופרה לא שונות בהרבה ממניעיו של כל סטודנט ירושלמי אחר – כמיהה פנימית ובלתי מוסברת למילה העברית.
לזוכה בסלאם הגדול מוענקת הזכות לייצג את ישראל באליפות הסלאם העולמית בפריז – ׳הגרנד סלאם׳. במשך שבוע הם מתחרים לצד משוררים מכל העולם שמטיחים שירה מול קהל שופטים אקראי בשפת אימם. מה שמעלה את השאלה – איך זה בעצם עובד?
״בזמן ההופעה יש מישהי צרפתיה שאחראית להריץ את השקפים עם הכתוביות, והתפקיד של אחותי היה לתת לה מרפק בקטנה כשצריך לעבור הלאה, כי היא לא באמת יודעת עברית״, מספר נעם לביא, זוכה הסלאם הגדול של שנה שעברה ונציגנו הלאומי בגרנד סלאם האחרון. ״הכתוביות באנגלית וצרפתית רצו מאחורי בזמן שדיברתי. את האנגלית אני תרגמתי ושכתבתי, ואת הצרפתית מישהו תרגם לי. לא הייתה לי שליטה על איך השקפים נראים, ואני מדבר מהר ככה שלקהל היה קשה לעקוב״. נעם לא עבר את רבע הגמר העולמי, אבל הוא פגש משוררים מוכשרים מכל העולם, האשים את כולם באנטישמיות וחזר לארץ כל-כך מלא בהשראה שהעפיל לסלאם הגדול שנה שניה ברצף.
מעבר לנעם, עוד שמונה משוררים נוספים עלו אתמול לבמת בית האופרה שנצרבה לסמל – המסע משולי התרבות עד לרגע העליה למשכן לאומנויות הבמה של ישראל, השתקף בשיריהם של לא מעט מהמועמדים אתמול והצטייר כביוגרפיה כמעט אישית של המשורר ושל האוהדים יחד. כל אחד ואחת מהמתחרים והמתחרות בהחלט עברו מסע ארוך בדרך לרגע הזה, שלאורכו עיצבו את קולם הייחודי ואולי גם את הטקטיקה התחרותית – כמו פוסט ויראלי, כמעט כל קטע שהוטח על הבמה הותאם לקהל יעד, כיוון לרגש חזק וספציפי ותוזמר למחיאות כפיים וקריאות ביניים, וזה עבד. לרוב.
בסיבוב הראשון עלתה ענת דרימר מת״א עם מונולוג פרידה מבן-זוג שניצל את החלל הרחב של בית האופרה כדי למחות על תחושת חוסר האונים והמרחק שנוצר כשנסוגה מהמיקרופון וצעקה ללא הגברה שהיא לא קטנה – רק רחוקה מאוד. מיכאל חסיד, סטודנט למדעי המחשב מירושלים, התסיס את אחיו הסטודנטים, שכאמור היוו אחוז נכבד מהקבל, כנגד ההשתעבדות לאקדמיה. איתמר גלזר קרא תיגר על "חוק הזברה" וקרא לקהל להפסיק להתייחס להומוסקסואלים כחיות בר אקזוטיות (ולמצוא לו חתן) וכל זאת בהגשה שלא תתקלו בה בשום מקום אחר חוץ מספר המחזור של חט״ב רנה קאסן בירושלים.
נילי קופלר, הלא היא אלן פותלס – ממייסדות הפואטרי סלאם בישראל, חלקה זכרונות ילדות מאושרים עטופים מלחמות ואינתיפאדות בעדינות כל-כך מורכבת שלא קיבלה את הכבוד המגיע במעמד ההמוני. יפתח ליבוביץ׳ רמס באופן שיטתי כל חלקה טובה של אישיותו בסרקזם מר וממכר. יוסי צברי דרש להשוות בין המתרחש בארצנו להתרחשויות באירופה של מלחמת העולם ה-2 ובעיקר דרש תשומת לב. זיו הרמלין שדר הוליך את הקהל אתו בשקט אל המטבח לאכילה לילית של יופי וכאב.
נעם לביא, ה-meme האנושי, קריין תהיות קיומיות כמו פרודיה של טריילר לסרט. ועמית צפריר, שהוכתרה לזוכה של הסלאם הגדול, נתנה פייט וזכתה לחגור את חגורת מיקרופון הזהב שעוצבה בקריצה למיתולוגיית ה-WWF. היא פנתה בקולה הדק שחדר דרך המיקרופון לעצמות אל הבריונים של ילדותה וממרומי האולם קראה להם לראות איפה הם ואיפה היא.
בסופו של עוד סיבוב, עמית זכתה בחגורת האליפות, בזכות לייצג את ישראל בגרנד סלאם בפריז ומעל הכל – בזכות המילה האחרונה: להיות המשוררת שתטיח את מילות הסיום של האירוע, שאחריהן יצאו כולם מהאולם. מהקול של עמית, לקור של הלילה בתל-אביב. האוהדים התפזרו בשקט – אחרי כל כך הרבה מילים עם כל כך הרבה משקל, קשה קצת לדבר. הפואטרי סלאם, גם אם הגיע לבית האופרה ובמקביל גם עד נפש עבור כלל הציבור, הוא ללא ספק תופעה תרבותית מהמעניינות בתקופתנו. גם אם אף מילה לא הייתה נכתבת או נאמרת על הסלאם הגדול – הוא עדיין ללא ספק אירוע מדובר.
