ברמה הפוליטית, שר התחבורה ישראל כץ וראש הממשלה בנימין נתניהו מהליכוד מכהנים כבר תקופות ארוכות במשרדיהם ופועלים בעקביות להחלשת כוחם של העובדים והעבודה המאורגנת, אך שר האוצר אז היה דווקא יאיר לפיד (יש עתיד). אחת האגדות ש"מכרו" השרים לציבור הוא הקשר בין תנאי העבודה בנמלים לבין יוקר המחיה. נייר עמדה שהכינו פרופ' אביה ספיבק וד"ר מאיר אמיר מפריך טענה זו. עם זאת, לכוחם הארגוני של העובדים יש השפעה משמעותית על המגזר העסקי בשל היכולת להאיץ את העבודה, לעכב אותה או אף לסגור את הנמלים.

ההחלטה להקים רציפים פרטיים מתחרים נועדה כדי לשבור את מקור הכוח הזה של העובדים ושל ההסתדרות. זו הייתה ההחלטה שזרקה את נמל אשדוד לחוסר ודאות לגבי עתידו, ולמאבקים פנימיים בקרב העובדים. אף על פי כן, לאחר שקבע בית הדין לעבודה כי לעובדים יש זכות שביתה לגבי ההשלכות התעסוקתיות של "נמל הדרום", הצליחה ההסתדרות להגיע עם שר התחבורה כץ להסכם המגן על העובדים הקיימים מפני פיטורי צמצום כולל עובדי דור ב', אך לא על העובדים שנקלטים כעת. הגדילה לעשות התנועה לאיכות השלטון שהעבירה ביקורת על ההסכם שכולה ניזונה מהדימוי השלילי של עובדי הנמל ומהאשליה שיש אינטרס ציבורי בפיטורים המוניים בנמל, אשר למעשה רק מעצימה את כוחם של בעלי ההון במשק הישראלי.

שר התחבורה ישראל כץ, קרן טרנר מנכ"לית משרד התחבורה, ושלמה בריימן מנכ"ל חברת נמלי ישראל במסיבת עיתונאים באתר הבניה של נמל אשדוד החדש (צילום: פלאש90)

הסכם זה לא נחתם, והוא מותנה במו"מ ממושך בין ההסתדרות להנהלת הנמל לגבי הפעלת תכנית התייעלות. לדעת אבי אדרי, יו"ר ארגון עובדי התחבורה בהסתדרות, המהלכים הנוכחיים של קליטת עובדים באורח ארעי, וכן הניסיון להמשך הסכם הפיילוט בנמל מעבר למה שהוסכם, הם ניסיונות טקטיים של ההנהלה לערער את ארגון העובדים בשל התנגדות לדרישות המופרזות של ההנהלה במו"מ העקרוני על תכנית התייעלות תמורת הגנה מפיטורי צמצום. זו היא הזירה המרכזית שאמורה להכין את נמל אשדוד לתחרות עם "נמל הדרום", וסביבה יתקבלו ההכרעות המהותיות.

מבחינת תפוקה, מכולות מהוות כמחצית מפעילות הנמל כיום, לצד מטען כללי, מכוניות ותבואות אשר לא ייפרקו כלל בנמל הדרום. כלומר, גם בתנאי תחרות, עדיין יישמר חלק משמעותי מכוחו של הוועד בתרחישים הקשורים למאבקים חברתיים של ההסתדרות. עם זאת, הרעה כלכלית משמעותית בנמל אשדוד, שהוא כיום במצב כלכלי טוב, יכולה להכניס את העובדים לסד של קשיים מרובים ביחס למעמדם שלהם. את כל אותם קשיים היה ניתן למנוע לו הייתה המדינה בוחרת פשוט להרחיב את נמל אשדוד הקיים ולהוסיף לו רציף מודרני.

נמל אשדוד (צילום ארכיון: Neukoln / ויקיפדיה).

כאמור, ההחלטה שלא להרחיב את הנמל, אלא להקים רציף מתחרה בעל יתרונות הנדסיים וטכנולוגיים כוונה מראש כדי לעקר חלק מהכוח של עובדי נמל אשדוד ושל ההסתדרות, וזאת במחיר פגיעה בנמל הממשלתי עצמו ולא רק בעובדים. מכיוון שאגרת הנמל נקבעת על-ידי המדינה, התחרות מתבססת על גובה ההנחה שיציע הנמל למשתמשים. על פי רוב, היבואנים, היצואנים וחברות הספנות רגישות יותר לעלויות הנכפות עליהם בשל תופעות בלתי צפויות כמו מזג האוויר קשה, שביתות של עובדי הנמלים ויעילות ההסדרים של הנמל מול התובלה היבשתית. גובה אגרת הנמל היא עלות קבועה המחושבת מראש, והמדינה יכולה לבחור אם להעלות או להפחית אותה ללא קשר ישיר לתנאי התחרות ומעמד העובדים.