שתי יוזמות חקיקה שונות מקודמות כעת לשינוי שוק שידורי הטלוויזיה, אשר המודל העסקי שלו הולך וקורס לאיטו.

היוזמה הראשונה היא של שר התקשורת איוב קרא (הליכוד), אשר ככל הנראה מאס במועצת הכבלים והלווין, רגולטור שהוא ממונה עליו, ומציע להעביר את כלל הערוצים לפיקוח הרשות השניה לטלוויזיה לרדיו ולרוקן את מועצת הכבלים מחלק מסמכויותיה. יוזמה נוספת מקודמת במסגרת טיוטת חוק ההסדרים.

המשותף לשתי היוזמות הוא אסדרה חדשה לשוק השידורים, הנשענת על גודל הערוץ כגורם המסווג, ולא שיטת השידור, תוכן השידורים או מדידת צפיה כפרמטר מרכזי. כלל הערוצים אמורים לדווח על כלל ההכנסות שלהם מפרסום, כולל תוכן שיווקי, ודיווחים אלו ישמשו לבניית דירוג גודל.

שלט טלוויזיה (צילום אילוסטרציה: Shutterstock)

בהצעת השר קרא מופיעים סוגים חדשים של רשיונות שידור המחליפים את הרשיונות הקיימים. במאגר החקיקה ניתן לראות את רצף הישיבות המרתוני שקבע ח"כ יואב קיש (הליכוד), יו"ר הועדה המיוחדת המורכבת מועדת הכלכלה וועדת הכנסת, כדי לטפל בהצעת החוק, הכולל חמש ישיבות עד סוף החודש. על הוועדה לדון בעשרות נושאים שונים כגון: הגבלות על בעלויות, דמי רשיון, הפצת השידורים, כיצד תוגדר "הכנסה מפרסום" בעבור חישוב נתח שוק, היקף וסוג הפרסום שיותר לשדר ועוד.

אסדרת שוק הטלווזיה לפי הצעתו של ח"כ קרא (גרפיקה: אידאה)

הקצב המהיר נועד במיוחד להתמודד עם איום הסגירה של ערוץ 20, אשר מועצת הכבלים והלווין מאיימת לסגור בשל שידורי חדשות ללא רשיון. במהלך הדיונים בהצעת החוק אמר השר קרא לנציג הערוץ "אתה תהיה והיא לא תהיה", כאשר התכוון ליו"ר מועצת הכבלים והלווין ד"ר יפעת בן חי שגב. הפחתת סמכויות של המועצה לא נכללה בהצעת החוק המקורית, אותה הגישה חברת הכנסת שרן השכל (הליכוד). למעשה השר קרא "רכב" על הצעת ח"כ השכל שעברה כבר בקריאה טרומית, ופעל להקמת ועדת מיוחדת בכנסת שתקיים דיונים בקצב מהיר. לאחר הצבעה מוצלחת בקריאה ראשונה השבוע, התחייב השר קרא לסיים את חקיקת החוק עד סוף החודש.

מליאת הכנסת אישרה לפני דקות אחדות הפיכתם של הערוצים הייעודיים ובינהם ערוץ 20 @arutz20 לערוצים מסחריים שיכולים לשדר חדשות ואקטואליה.
זו תחילתה של 'מהפכת קרא' להתאמת הרגולציה לטכנולוגיה ולמציאות העולמית החדשה.
אני מבטיח שהחוק יעבור במליאה בקריאה שנייה ושלישית עד סוף החודש.

— איוב קרא (@ayoobkara) January 9, 2018

ברקע המהלך נמצא מהלך הסגירה של הערץ ופיטורי עובדיו, אשר הוקפא לבקשת השר, בכדי לאפשר לחוק "לשחרר" את הערוץ ממה שנראה בעיניו כהתנכלות מטעם מועצת הכבלים והלווין. השר קרא לא התייחס כלל להפרות החוק שביצע ערוץ 20, כאשר החל לשדר שידורי חדשות או להצעה הפסולה שהגיש במכרז להפעלת ערוץ הכנסת. ברמה המשפטית, כלל לא בטוח שתיקון החוק מסוגל להכשיר עבירות בדיעבד. היועצת המשפטית של הרשות השנייה, עו"ד דורלי אלמגור, הודיעה במכתב על התפטרותה ממועצת הרשות השניה במוצ"ש האחרון, בין היתר, על רקע הליכי החקיקה המהירים. לפי הרשות השניה, "אין קשר בין הדברים ואילו אלמגור עשתה את הצעד הנכון כשהחליטה לעזוב ביוזמתה את תפקידה. עו"ד אלמגור נכנסה לתפקידה לפני כחצי שנה, במהלך תקופה זו הוכיחה את אי התאמתה לתפקיד וספגה ביקורת קשה אודות תיפקודה הלא מקצועי מצד יושבת ראש הרשות, מנכ"ל הרשות והמערכת כולה".

הפגנת עובדי ערוץ 20 מול קרית הממשלה (צילום: יהל פרג')

מסלול חוק ההסדרים

גם בחוק ההסדרים מוצעים תיקוני חקיקה העוסקים באותו נושא – שידורי ערוצי הטלויזיה, ובהם ביטול האסדרה ל"ערוצים יעודיים", והחלפתם ברשיון מסחרי, אשר סף הדרישות כלפיו יונמך. בחקיקה מוצע לבטל את מגבלות זמן הפרסום שרשאי ערוץ מסחרי לשדר, ולבטל את חובת ההשקעה ב"תכניות מיוחדות" בהיקף 50 מליון ש"ח בשנה, הפחתת חובת ההשקעה בשידורי החדשות ל-22.7 מליון ש"ח, התרת שילוב תוכן שיווקי בשידורים, הפחתת דמי הרשיון שמשלמים הערוצים וכן החלפת מינוי דירקטור מטעם מועצת הרשות השניה בדירקטור בלתי תלוי בבעל הרשיון. במסלול זה מוגדרים 18 חודשים בהם הכללים הקודמים ימשיכו להיות בתוקף, לשם הסתגלות, ובהם לא ניתן למצוא שום פתרון למצבו של ערוץ 20, למרות הפחתת הדרישות היחסית.

דה רגולציה או הטלת 'חובת רדידות' ?

שתי ההצעות משקפות את הפיגור הרגולטורי של המחוקקים. חלק ניכר מהצעירים בישראל צופה בשידורים במגוון פלטפורמות כמו מחשב, טאבלט או סלולר, ולאו דווקא מחזיק במכשיר טלווזיה. הפרסום באינטרנט, אשר אין עליו פיקוח, שואב יותר ויותר משוק הפרסום ומחליש את כלל גופי השידור והעיתונות, אשר מאבדים את הבסיס למודל העסקי ממנו התקיימו במשך עשורים רבים. האיום המרכזי על פלטפורמות כמו HOT  ו-YES איננו המתחרים, אלא דווקא הצפיה הפיראטית באינטרנט, שהופכת נוחה ופופולרית יותר ויותר ואף נטולת פרסומות.

במצב זה מידה מסויימת של דה-רגולציה, בעיקר בהיבט הכלכלי, הינה כנראה הכרחית, אם רוצים לשמור על קיומם של גופים מסחריים. מנגד, המציאות והחקיקה העוקבת אחריה יוצרים התקדמות זוחלת לעבר מציאות בעיתיית – חלוקת השוק בין ריבוי של גורמים מסחריים שאין ביניהם שום הבדל משמעותי, כולם חלשים מבחינה כלכלית, כולם רוויים בפרסום ובתוכן שיווקי, וכולם ביחד מתקשים לבצע את התפקיד הקלאסי של התקשורת והעיתונות – להיות "כלב השמירה של הדמוקרטיה". ארגוני היוצרים חוששים מאוד מההתמוטטות המסחרים של הגופים המסורתיים, מפני שרק הם מחוייבים לרכוש הפקות מקומיות. הגורם היחידי שפטור לכאורה מסד לחצים זה הוא השידור הציבורי, ומצב דברים זה מצדיק לכאורה דווקא את הגברת ההשקעה בו, כולל הגדלת התקצוב להפקות מקומיות. אולם שר התקשורת הנוכחי קרא, התבטא מספר פעמים בגנות השידור הציבורי, והציע דווקא לסגור אותו.