דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום שישי י"ט באדר ב' תשפ"ד 29.03.24
19.1°תל אביב
  • 17.6°ירושלים
  • 19.1°תל אביב
  • 16.9°חיפה
  • 17.9°אשדוד
  • 19.7°באר שבע
  • 23.6°אילת
  • 15.9°טבריה
  • 19.7°צפת
  • 17.6°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל

בית מלוכה, בועה וחופש הביטוי

האנגלים החליטו להתייאש מבתי המלוכה שלהם, העלילות של כל אחד בתי המלוכה (ובמיוחד של השושלות טיודור וסטיוארט) –  שהסדרות 'בית הקלפים' ו'משחקי הכסף, הם כסף קטן. הייאוש של הפרלמנט האנגלי הגיע לשיאו, לאחר המוות של אחרון הצאצאים של הנסיכה אן וויליאם מאורנג'. הפרלמנט החליט, לייבא את משפחה אצולה פרוטסטנטית, שיש לה קשרי דם אל משפחת סטיוארט –  שזו תהיה תוכל לתבוע גם את הכתר האנגלי והכתר הסקוטי. לאחר בדיקת הגיאונולוגיה המשפחתית,  נבחרה משפחת הנובר – שהיתה בעלת קרבת דם אל משפחת סטיוארט.

ההתערבות של הפרלמנט האנגלי בבחירת היורש לכתר החלה במועצת העוצרים, שזו הוקמה בתקופתה של המלכה אליזבת' הראשונה. המועצה הוקמה, לאחר שהאפיפיור פיוס החמישי קרא לרצחה; אנגליה שהיתה במאבק קיומי, מול שתי המעצמות הקתוליות (ספרד וצרפת) ובת דודתה מרי מלכת הסקוטים (שגם היתה קתולית), רקמה מזימות להדחתה ולהרגה. מסיבה זו הוחלט, שבמקרה של התנקשות בחייה של אליזבת' הראשונה, אחד התפקידים של מועצת העוצרים בשיתוף עם הפרלמנט, היה לבחור את היורש לכתר האנגלי.

ההכתרה של צ'ארלס השני וג'יימס השני, שהיו מלכים קתולים והאמינו בעליונות של המלוכה על השלטון של הפרלמנט –  הביאו למאבקים בין הפרלמנט ובין הכתר. היה זה הכישלון של הצי האנגלי במלחמה ההולנדית-בריטית, שהביא מועצה של חצרנים, לרקום את הפיכת החצר (הידועה בשם המהפכה המהוללת)- בשיתוף עם ויליאם מאורנאג' חתנו ואחיינו של ג'יימס השני.

משפחה המלכותית של בריטניה הגדולה צייר לא ידוע אחרי 1724 גודל דף נייר מקור National Portrait Gallery, London.

הפרלמנט האנגלי, ביקש לעגן את העליונות הפרוטסטנטית של אנגליה ולכן הוא חוקק את חוק ירושה (The Act of Settlement 1701); החוק מפרט את התנאים הבסיסיים מי זכאי לרשת את הכתר: התנאי הראשון, שמדובר בצאצא זכר הקשור לבית סטיוארט; התנאי השני (שהוא המרכזי) מדובר ביורש פרוטסטנטי.

עבור משפחת הנובר, הירושה של הכתר האנגלי, הפכה אותה לאחת ממשפחות המלוכה החשובות ביותר באירופה; הפרלמנט מצדו העניק לבית המלוכה קצבה מסוימת; כדי לנהל את ענייני המדינה, נבחרו מספר חברי פרלמנט שהיו אמורים להדריך את ג'ורג' הראשון בענייני הכתר האנגלי. ג'ורג' הראשון, מצדו הבין, שהוא כלי בידי הפרלמנט והוא עצמו העדיף לבלות בבית האחוזה המשפחתית שלו בהנבור.

בצורה הזאת נוצרה הסכמה, שהמלך יקבל קצבה שנתית מהמדינה והוא בתמורה יעניק לפרלמנט את הזכות לנהל את המדינה בשמו. המשימה לתאם בין המלך ובין הפרלמנט, הוטלה על הלורד הראשון של האוצר (First Lord of the Treasury), תפקיד זה לימים יתפתח ויתעצב סביב הדמות של ראש הממשלה הבריטי; וכאשר עוברים ברחוב דאונינג 10 אפשר לראות כי השלט הזה עדיין מוצב על שלט הכניסה לביתו של ראש הממשלה הבריטי. ההתנהלות של חבר השרים (שנקראה קבינט), היא זו שקבעה את העיקרון, בו כולם נושאים באחריות של קבלת האחריות כאחד.

התומכים של הקבינט הסתובבו כחלק מהחצר של ג'ורג' הראשון, בעוד שהמתנגדים לקבינט הסתנפו בחצר של יורש העצר הנסיך מווילס. דבר זה הפיג את המתח החברתי-פוליטי של אותה תקופה בפרלמנט והוא העניק לכל צד את האפשרות לקבל של חסות מלכותית מדרגה מסוימת.

השלט עם הכיתוב First Lord of the Treasury ברחוב דאונינג 10 מקור ויקיפדיה.
השלט עם הכיתוב First Lord of the Treasury ברחוב דאונינג 10 מקור ויקיפדיה.

המתחים הללו, היו תוצאה של השינויים החברתיים – שעברה החברה האנגלית עקב האיחוד עם החברה הסקוטית והיצירה של החברה הבריטית. בניגוד ליצירה של האומות האירופאיות האחרות, החברה הזו התבססה על הרעיון המסחרי שאיחד בין החלקים השונים של החברה. בעלי מקצועות חופשיים (סוחרים, חנוונים, עורכי דין ועוד), היוו את עמוד השדרה של החברה הזו. חלק ממשפחות אלו, הצליחו להתחתן אל תוך משפחות האצולה; עבורן זו היתה התקדמות מעמדית וחברתית מחד ומאידך משפחות האצולה, היו צריכים את ההון של המשפחות בעלי המקצועות החופשיים וזאת כדי להמשיך ולתחזק את האחוזות שלהן.

אחת הבעיות המרכזיות של הפרלמנט האנגלי היה בעיית החוב הלאומי, כדי לטפל בבעיה –  הכתר מכר את החוב של הממשלה לחברה הים הדרומי (The South Sea Company), שזו היתה חברת מניות ציבורית-פרטית. בתמורה חברת הים הדרומי, קיבלה מונופול מהכתר הבריטי על המסחר לדרום אמריקה (שכלל סחר בעבדים, ועוד מוצרים); וזאת במסגרת המאבק בין בריטניה הפרוטסטנטית וספרד הקתולית, שהאחרונה שלטה בצורה מלאה על הסחר באזור דרום אמריקה.

חברת הים הדרומי, רצתה לממן את קניית החוב הלאומי של הממלכה, על ידי הנפקת מניות החברה – לאור קבלת המונופול על הסחר לדרום אמריקה. המונופול שקיבלה חברת הים הדרומי, לא יכל לצאת מן הכוח אל הפועל והסיבה, היא השליטה הספרדית במימי דרום אמריקה. הנפקה מוגברת של מניות החברה, הניעה פעולה ספקולטיבית (כדי לשמור על ערך המניות) וזו יצרה בועה כלכלית.

התפוצצות בועת חברת הים הדרומי הביאה לסחרורה של הכלכלה הבריטית. אחת התוצאות היתה, פריחתה של האנטישמיות הקלאסית. רבים איבדו את כספם, חשו מרומים וחיפשו את מי להאשים; והיהודים, שנתפסו במבחינה היסטורית כאנשי כספים וספקולנטים – נתפסו, כאחראים למצב. כדי להרגיע את הרוחות, הוקמה ועדת חקירה שזאת יותר ניסתה לטייח את המציאות, שבה חברי פרלמנט שוחדו כדי לקדם את האינטרסים השונים של חברת הים הדרומי.

הדפס על פרשת בועת הים הדרומי מאת ויליאם הוגארת משנת 1721, בתמונה אפשר לראות במרכז ישנה מכונה ענקית, כמו סיבוב עליון, שבו אנשים עולים; ובראשה ישנה עז שמסמלת את השטן עם הכיתוב Who'l Ride מתחתיו אנשים מפוזרים סביב התמונה עם תחושה של הפרעה, ההתקדמות של אנשים לבושים היטב לקראת הנסיעה באמצע מייצג את טיפשותו של הקהל לקנות מניות בים דרום החברה, אשר בילה יותר זמן הנפקת המניות מאשר עוד משהו. מקור ויקיפדיה.
הדפס על פרשת בועת הים הדרומי מאת ויליאם הוגארת משנת 1721, בתמונה אפשר לראות במרכז ישנה מכונה ענקית, כמו סיבוב עליון, שבו אנשים עולים; ובראשה ישנה עז שמסמלת את השטן עם הכיתוב Who'l Ride מתחתיו אנשים מפוזרים סביב התמונה עם תחושה של הפרעה, ההתקדמות של אנשים לבושים היטב לקראת הנסיעה באמצע מייצג את טיפשותו של הקהל לקנות מניות בים דרום החברה, אשר בילה יותר זמן הנפקת המניות מאשר עוד משהו. מקור ויקיפדיה.

הרצון של הפרלמנט והכתר האנגלי למזער נזקים על ידי ועדת החקירה, הביא להתפרצות של קריקטורות. אי העדכון של חוק רישוי העיתונות (Licensing of the Press Act 1662), ששימש כמערכת של צנזורה; והסיבה, כי התזכיר לחוק, לא הוכנס ללוח הזמנים של דיוני הפרלמנט ולכן הוא לא הוארך. אי הארכתו של חוק זה, אפשרה את התפוצצות של הקריקטורות וסאטירה חברתית וזאת לעגה למערכת הפוליטית.

בצורה הזו הסאטירה הפכה לנחלת הכלל והיא, לא היתה חלק מהממסד הפוליטי – היא קיבלה חיים עצמאיים משל עצמה, בזירה הציבורית. אף גורם בחברה ובפוליטיקה לא היה חסין מפני אותה ביקורת חברתית – הדוגמא הספרותית, הטובה ביותר הינו הספר 'מסעות גוליבר' של ג'ונתן סוויפט. מסעות גוליבר עוסק בסאטירה חברתית נוקבת על החברה האנגלית – החל מהחצר המלכותית וכלה בהתנהלות של פשוטי העם.

כל אחד שהיה בעמדת כוח באותה תקופה(כולל בית המלוכה), היה חייב לבלוע את גאוותו ולספוג את הסאטירה עד כמה שהיא היתה חריפה. לא ניתנה להם ולתומכיהם, את הזכות להסתתר מאחורי הטיעון, שמדובר ברדיפה אישית והיא מכוונת למחנה פוליטי כזה או אחר.

מלך ברובדינגאג (Brobdingnag) מלך ברובדינגאג מדינת וגוליבר, מסעות גוליבר מאת ג'ימס גירלי 1803; המלך ג'ורג' השלישי משמש כמלך ברובדינגאג בעוד שנפוליאון מצויר כגוליבר מיניאטורי מקור: The British Museum.
מלך ברובדינגאג (Brobdingnag) מלך ברובדינגאג מדינת וגוליבר, מסעות גוליבר מאת ג'ימס גירלי 1803; המלך ג'ורג' השלישי משמש כמלך ברובדינגאג בעוד שנפוליאון מצויר כגוליבר מיניאטורי מקור: The British Museum.

 

המהלך של הפרלמנט של הפיכת המונרך, שתלוי בחסדו ולא רק בחסד השמיים; העניק לכתר את האפשרות להתמודד עם הסוגיות החברתיות השונות, שעלו בתקופה זו. בניגוד לבתי מלוכה אחרים באירופה, בית הנובר היה תלוי באהדת הקהל והציבור ולא רק בחסדי האל – ובצורה הזו, המונרך הבריטי הפך לסמל שלטוני. בניגוד גמור בתי המלוכה השונים ביבשת, שנסמכו על הסמכות האלוהית – שהחלה להתנגש עם העיצוב המרחב החילוני של אירופה.

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״
נרשמת!