מהי בעצם המוטיבציה לעסוק בפילוסופיה? מה מנסים לעשות כשעוסקים בזה? בפוסט שעבר, תיארנו את עולם הפילוסופיה כניסיון לעבור מ-'כיאוס' ל-'קוסמוס', כלומר ניסיון לעבור מתיאור של העולם כפועל באופן כאוטי, על פי רצונם השרירותי של האלים השולטים בו, לתיאור מסודר של העולם, הפועל לפי חוקי טבע קבועים ונצחיים. בחלק השני של השיחה נדבר על ראשוני הפילוסופים היווניים: סוקרטס ואפלטון, והאופן (השונה והדומה) שבו הם רואים את השאלה 'מה זה אומר לעסוק בפילוסופיה'? למה אנחנו עוסקים בזה? מה נמצא בעזרת העיסוק הזה, ולאן זה יכול להוביל אותנו בסופו של דבר?

מוזמנים להאזין, לשתף ולהגיב: