ספק אם ההפגנות הרועשות של עובדי ECI מול הווילה הנאה בכפר שמריהו דגדגו למי שרשום שם ליד הפעמון. הבעלים של החברה, שאול שני, מהמיליארדרים המסתוריים יותר במשק הישראלי, מתגורר בכלל באיטליה כבר תקופה ומנהל משם את העניינים באמצעות אנשיו. זה עשוי להסביר אולי את רמת האלימות שהופנתה כלפי העובדים ששבתו בשבוע החולף מצד מאבטחים שרירנים, אלימות שהסתיימה בהסכם שצמצם אמנם את מספר המפוטרים, אבל צרבה טעם מר במיוחד. ככה זה כשהבעלים לא רגיש במיוחד למה שקורה אצלו בחצר – רחוק מהעין, רחוק מהלב.
שני (63) רכש את ECI ב-2007 תמורת 1.3 מיליארד דולר. על אף שהוא נמנה עם 20 האנשים העשירים בישראל, שמו אינו מוכר כמעט בציבוריות הישראלית. את רוב הונו עשה שני בחו"ל, כשמכר את אחזקותיו בחברת התקשורת הברזילאית GVT כעשר שנים לאחר שהקים אותה, תמורת 1.74 מיליארד דולר. הוא לא מחזיק בנק ולא חברה קמעונאית שכל ישראלי מכיר, לא משאבי טבע ולא עיתון. שני מתמחה בחברות לוויינים וטלקומיוניקציה. על אף החברות הקרובה שלו עם משפחת רקאנטי, עם נוחי דנקנר ועם שלמה דברת, שני לא נוהג להגיע לאירועים הנוצצים של של מועדון ההון הישראלי והוא מחלק את זמנו בין מגוריו באיטליה לבין עסקיו שפרוסים בישראל, ארה"ב אנגליה וברזיל.
מקרית אליעזר לברזיל (וחזרה)
דרכו של שני, שנולד וגדל בקרית אליעזר לאב פועל נמל, היא גם סיפור סינדרלה ישראלי. את הסטארט-אפ הראשון שלו, למשל, הקים לאחר שמכר את הרנו המשומשת שהחזיק באותם ימים תמורת 300 דולר שחוקים. דווקא כשהחברה שלו (GVT ברזיל) נקלעה לקשיים והמשבר העולמי היכה בכלכלת ברזיל, הוא שכנע את המשקיעים (IDB של דנקנר באותה עת) להמשיך ולהשקיע. שנתיים לאחר מכן, הוא כבר גרף את הרווחים. זה גם סיפור על מי ששירת על פי מקורות זרים בתפקיד רגיש באחת מזרועות הבטחון של ישראל והתפתח להיות איש עסקים ממולח, בעל כוח שכנוע אדיר, שידע לקנות בזמן ולמכור בזמן, ועדיין להישאר עד כמה שאפשר בצללים.
שני התחיל את דרכו העסקית כשהקים בגיל 27, יחד עם חברו לספסל הלימודים עודד פוליג, את חברת עוש"פ (עודד ושאול פרטנרשיפס). עוש"פ, שפיתחה רובוטים לתעשייה, הצליחה מעבר למשוער לאחר שהקימה עבור ישקר (החברה של סטף ורטהימר) אולם ייצור שמופעל כולו באמצעות רובוטים. על אף ההצלחה, עוש"פ לא הפכה את שני לאדם עשיר. החברה שהתנהלה לאורך כל הדרך ברמות רווח נמוכות, נתנה לשני בעיקר הרבה ניסיון וקשרים טובים עם בכירי הקהילה העסקית הישראלית. שני עזב את עוש"פ רק שש שנים לאחר הקמתה, כשב-1987 ארז את המשפחה ועבר ללונדון. שם רכש עם ידידו רון צוקרמן את חברת התוכנה סאפייאנס והתמנה ליו"ר החברה.
את רווחיה עשתה סאפייאנס ממחולל היישומים שפותח במכון ויצמן ואיפשר פיתוח פשוט, יחסית לתקופה, של תוכנות ייעודיות למחשבים. שש שנים שימש שני כיו"ר סאפייאנס, במהלכן הספיק להנפיק את החברה בנאסד"ק ולעזוב אותה כשהיא מגיעה לשווי שוק של 340 מיליון דולר. לאחר שעזב שני את תפקיד היו"ר, נכנסה סאפייאנס לתקופת משבר ולא הצליחה להסתגל לשינויים בעולם המחשבים. מניית החברה צללה, ושוויה הגיע לרמה של 10 מיליון דולר. רק כעשור לאחר עזיבתו של שני התאוששה החברה, שעברה לעסוק בפיתוח תוכנות לחברות ביטוח.
ב-1997 הקים שני, יחד עם חברות משקיעים נוספת ועם חברת גילת סאטקום, את חברת GVT (ראשי תיבות של Global Village Telecom – טלקומיוניקציה של הכפר העולמי). החברה שמה לעצמה מטרה להביא את האינטרנט ותקשורת לווינית לכפרים הנידחים של ברזיל. בשנותיה הראשונות חיברה החברה אלפי כפרים נידחים בברזיל, צ'ילה ופרו לתקשורת לווינית. בשלב מסויים, החליט שני לקחת את החברה לכיוון אחר. הוא האמין שהרווח הגדול לא נמצא בכפרים, אלא בערים הגדולות, והחברה עברה להתמקד בפריסת קווי תקשורת בעריה המרכזיות של ברזיל, והתחרתה עם ענקיות כמו AT&T ופראנס טלקום.
בזק הברזילאית
המשבר הגדול של GVT הגיע עם המיתון הקשה שהגיע לברזיל, כשהריאל הברזילאי צנח. ההלוואות הגדולות שנתנו ל GVT הספקיות שלה (בינהן ECI), איימו לחסל את החברה שיתרת המזומנים שהחזיקה אפשרה לה לשרוד את היום ולא יותר. בחברה כבר דיברו על פשיטת הרגל המתקרבת, אבל שני הנחוש לא היה מוכן לכך. שני הטיס לברזיל את אבי פישר, ששימש אז כמשנה ליו"ר איי.די.בי וכמנכ"ל כלל תעשיות שהיו מושקעות ב-GVT וראו בחברה משקולת על הקונצרן הענק. שני הצליח לשכנע את פישר להזרים לחברה הון ולתת לו את החמצן הדרוש כדי לצלוח את המשבר. את הספקים שיכנע שני לדחות את תשלומי החובות. שני הצליח להחזיק את הראש של GVT מעל למים, המתחרים שלו החליטו באותה תקופה לעזוב את ברזיל השוקעת, והשאירו ל-GVT את השטח. כשברזיל נחלצה מהמשבר, והפכה לאחת הכלכלות הצומחות בעולם, הייתה GVT חברת התקשורת הגדולה היחידה במדינה, ולמעשה זכתה במכרזים לפרישת קווי תקשורת מתקדמים בכל ברזיל.
בהנהלה הישראלית של החברה כינו אותה 'בזק הברזילאית'. שני, שהביא איתו ל-GVT את סגנון הניהול הישראלי, שמדבר בישירות ונמנע מגינוני כבוד ורושם, נהג להסתובב בטי שירט וג'ינס והיה חריג בנוף של אנשי העסקים הברזילאים. ב-2005 המשבר כבר היה מאחורי GVT והיא החלה לשגשג. ב-2008 ביקש נוחי דנקנר לממש את השקעתו בחברה ומכר לשני את אחזקותיה של IDB, תמורת כ-40 מיליון דולר. שנה אחר כך, כשמכר שני את GVT לויוונדי הצרפתית, התברר עד כמה פספס דנקנר בהערכתו. וויוונדי רכשה את השליטה ב-GVT לפי שווי חברה של 4.2 מיליארד דולר, ושני קיבל אז 1.26 מיליארד דולר עבור חלקו בחברה (30%), לפי שווי שהיה גבוה פי 3 מהשווי בו הונפקה החברה בברזיל, פחות משלוש שנים קודם לכן. אגב, כששני חזר לארץ לאחר העסקה, הוא הספיק ליהנות ממבצע של רשות המיסים באותה התקופה שפטר תושבים חוזרים מתשלום מס על השקעותיהם בחו"ל.
סיבוב על ECI?
עזיבתו של שני את GVT הייתה מופת של ניצול הזדמנויות והוכחה לחשיבות של התזמון בעסקים. במשך תקופה ארוכה חיזרו אחרי GVT מספר ענקיות תקשורת בינלאומיות. שני, שזיהה את הפוטנציאל הצליח להעמיד את ענקית התקשורת הצרפתית וויונדי מול ענקית התקשורת הספרדית טלפוניקה. שתי המתחרות על רכישת השליטה על השוק המתעורר בברזיל החלו להזרים הצעות, ושווי העסקה נסק. תהליך המכירה שהתחיל בשווי של 20 דולר למניה, הגיע בסופו של דבר לרמה של כמעט 40 דולר למניה. בסופו של דבר רכשה ויונדי הצרפתית את השליטה בחברה, ושני קיבל תמורת חלקו 1.74 מיליארד דולרים.
את ECI הכיר שני כספקית של GVT שהחזיקה קו מוצרים חזק. הוא גם נטה חסד לחברה שנתנה לו אשראי ספקים נדיב בתקופת המשבר הגדולה שלו. ב-2007 רכש שני את ECI מאיי.די.בי תמורת 1.2 מיליארד דולר. את המימון לעסקה קיבל שני מקרן השקעות שוויצרית לאחר שקנה לעצמו שם של קוסם עסקי קשוח שיודע לצלוח משברים. בתחילה היו שסברו כי שני מגיע לעשות סיבוב על ECI. לקנות בזול ולמצוא את ההזדמנות הראשונה למכור ברווח. זמן קצר אחרי שרכש את החברה היא נקלעה לקשיים ושני הוביל תכנית קיצוצים בחברה שכללה פיטורי מאות עובדים, ובמקביל ניצל שני את הירידה בשווי של ECI ורכש משותפיו את שאר מניות החברה תמורת 120 מליון דולר. בכך הפך שני לבעליה הבלעדיים של ECI ומחק את החברה מהבורסה.
בעשור האחרון מנהל שני את ECI מרחוק, הוא גר באיטליה ועל פי מקורביו הוא אינו מעורב בניהולה השוטף של החברה. במקביל שני מחפש סטארט-אפים מבטיחים בתחילת דרכם שניתן להשקיע בהם. על פי מקורבים לשני, הוא מחזיק את ECI בישראל "מתוך רגשות ציוניים". לדבריהם, אם הוא היה נוהג על פי שיקולים עסקיים קרים, היה נכון יותר מבחינתו להעביר את פעילות החברה למדינות כמו הודו – בהן עלויות השכר נמוכות משמעותית מישראל. על אף שלטענת מקורביו שני לא עוסק בניהול החברה, היה מי ששאל בימים האחרונים מהי מידת האחריות של בעלי ECI על הנעשה בחברה ועל החלטות שקיבלו מנהלי החברה שבחרו לנהוג ביד קשה מול התארגנות העובדים. שני, צריך לומר, העדיף שלא להשיב על פניית "דבר ראשון" בעניין.
