פרט מעניין הנוגע לאליפות אוסטרליה הפתוחה הוא שפעמיים היא בכלל לא נערכה באוסטרליה אלא בניו זילנד. זה קרה בתחילת המאה הקודמת כאשר לטורניר קראו עדיין אליפות אוסטרלאסיה (Australasian Championship). בשנת 1927 שונה שם הטורניר ל- Australian Championship ומאז הוא נשאר רק בתחומי היבשת אם כי לא היה לו מקום קבוע והוא נדד בין הערים הגדולות של המדינה – סידני, מלבורן, אדלייד, בריסביין ופרת'. באותו זמן אפילו לא היה לו מועד קבוע והוא התקיים לעתים בדצמבר, לעתים בינואר וכשנערך בבריסביין בשנת 1923 הוא התקיים בכלל באוגוסט. הנדודים הסתיימו בשנת 1972 כאשר הוחלט שהטורניר ייערך באופן קבוע במלבורן כיוון שבה הגיע הקהל הגדול ביותר למגרשים. בשנים הראשונות במלבורן הוא נערך על משטח דשא ובשנת 1988 עבר למיקומו הנוכחי במלבורן פארק ולמשטח קשה. גם התאריך סיים לנדוד לפני שלושים שנה וכיום הטורניר מתחיל ביום שני השלישי של חודש ינואר.

העובדה שאוסטרליה רחוקה מכל מקום שאיננו ניו זילנד גרמה לכך שעד שנות השמונים של המאה הקודמת שחקנים רבים מיעטו להתחרות באליפות אוסטרליה הפתוחה, כפי שהיא מכונה מאז שנת 1969. הקושי להגיע לתחרות היה לעתים גם מנת חלקם של המקומיים וכך שחקנים ממזרח המדינה נהגו לוותר על הטורניר כאשר הוא נערך בפרת' שבחוף המערבי. המפנה הגיע בשנת 1983 בה הגיעו מקנרו, לנדל ומאטס וילאנדר לטורניר. וילאנדר זכה בו, פותח רצף של חמש שנות שליטה שבדית בטורניר הגברים בהן הוא ואדברג חלקו ביניהם את התואר. מאז בכל אופן כולם מגיעים לטורניר והוא כבר  איננו האח החורג הקטן והמוזנח של שלושת טורנירי הגראנד סלאם האחרים.

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

מה צפוי לנו השנה?

נתחיל במה שלא צפוי. טורניר הוינטג' של השנה שעברה לא יחזור על עצמו. לא נחזה שוב בפדרר, נדאל והאחיות וויליאמס מגיעים לגמר הטורניר כאילו אנחנו אי שם בעשור הקודם. הפעם האחרונה אגב שהרביעייה הזו הגיעה לגמר הייתה בווימבלדון 2008 ואז המנצחים היו דווקא אלו שהפסידו בגמר באוסטרליה לפני שנה. ונוס ניצחה בזמנו את אחותה הקטנה והמעוטרת יותר ונדאל ניצח את פדרר. זה לא יקרה שוב כי הרי מה הסבירות שארוע חד פעמי שכזה יחזור על עצמו, וגם מהסיבה שסרינה וויליאמס פרשה מהטורניר בגלל פציעה.

בקרב הגברים שם המשחק בשנים האחרונות הוא קבוצת שחקנים מצומצמת שזוכה בכל התארים. חמישה שחקנים (פדרר, נדאל, דג'וקוביץ', וואוורינקה ומארי) זכו ב- 38 מתוך 40 תארי הגראנד סלאם בעשר השנים האחרונות כאשר בשניים הנותרים זכו בהבלחה חד פעמית דל פוטרו וצ'יליץ'. הדור שהיה אמור לרשת את חמשת הגדולים, שחקנים כמו צ'יליץ', ראוניץ', נישיקורי ודמיטרוב, לא הצליח עדיין לעשות את זה. כנראה שהם לא מספיק טובים ולרוע מזלם הם גם נפלו על שלושה מהשחקנים הטובים ביותר בכל הזמנים, כולל הטוב שבהם. פדרר, נדאל ודג'וקוביץ' שחולקים ביניהם 47 תארי גראנד סלאם, כבר בשנות השלושים שלהם אבל עדיין מתעקשים לא לפנות את הבמה. מי שעשוי לתפוס את המקום שלהם הוא הדור הצעיר. הנציגים הבולטים שלו הם אלכסנדר צברב ודומיניק תים אבל מומלץ לשים לב גם לאנדריי רובלב הרוסי. הוא מדורג רק 30 בטורניר אבל נמצא בדרך המהירה למעלה. באליפות ארה"ב האחרונה הוא הדיח את דמיטרוב ואת דויד גופן בדרך לרבע הגמר, שם הפסיד לנדאל.

הדרך לרבע הגמר נראית כך: לנדאל המדורג ראשון צפויה דרך קלה יחסית כאשר היריבים האפשריים הבולטים הם שלושה: איזנר, שוורצמן ויותר מכל הפציעה שהוא חזר ממנה. על הזכות להתמודד מולו ברבע הגמר יאבקו בעיקר צ'יליץ' וקארנו-בוסטה הספרדי. דמיטרוב המדורג שלישי עשוי לפגוש בדרך את רובלב ואת קיריוס האוסטרלי שהכישרון הגדול שלו משתוקק לפרוץ ורק מחכה שהברגים בראש שלו יסתדרו סוף סוף. ברבע הגמר הוא יפגוש ככל הנראה את ג'ק סוק או את קווין אנדרסון, הפיינליסט של אליפות ארה"ב האחרונה. בחצי התחתון של ההגרלה גם דומיניק תים וגם צברב יאלצו לעבוד קשה כדי לפגוש זה את זה ברבע הגמר. המזל סיפק לשניהם יריב אפשרי שהמקום הטבעי שלו הוא בחמישיה הראשונה אבל בגלל פציעה ארוכה הדרדר בדרוג. תים יצטרך כנראה לעבור את וואוורינקה ואילו צברב, לצערו הרב, את דג'וקוביץ' שחזר ממש לאחרונה מהעדרות של חצי שנה ובינתיים נראה לא רע בכללל. דויד גופן, דל פוטרו וברדיך יאבקו על הכרטיס הלפני אחרון לרבע הגמר ועל הזכות לשחק שם מול פדרר שהמכשולים העיקריים שלו יהיו ראוניץ' וסם קוורי.

אם אצל הגברים דיברנו על עקביות, יציבות ומספר מצומצם של שחקנים שחולקים ביניהם את התארים הרי שאצל הנשים המצב הפוך לגמרי. אצל הגברים זכו שבעה שחקנים (ובעיקר חמישה מהם) בתארי גראנד סלאם בעשר השנים האחרונות ואצל הנשים מדובר בשבע עשרה. הדבר היציב היחיד שהיה בסבב הנשים בשנים האחרונות הוא סרינה וויליאמס. כשהיא מתחילה טורניר בכושר טוב אפשר בדרך כלל להניח שהיא גם תזכה בו אבל כאמור היא פצועה ובהעדרה הכל פתוח לחלוטין. כמו דג'וקוביץ' ו-וואוורינקה בגברים, גם אצל הנשים מסתתרות כמה שחקניות בכירות עם דרוג נמוך יחסית ומטעה. זה מסדר להן דרך קשה הרבה יותר ובאותו זמן מבאס מאוד מדורגות בכירות שבמקום לקבל יריבה נוחה זוכות למשל לפגוש מישהי שזכתה פעמיים בווימבלדון. זה המצב אצל סימונה האלפ, המדורגת ראשונה בעולם שבדרך לרבע הגמר עלולה לפגוש את פטרה קביטובה, אלופת ווימבלדון בשנים 2011 ו- 2014. קביטובה הדרדרה בדרוג בעקבות תקיפה שעברה במהלך ניסיון שוד בביתה בדצמבר 2016 ופציעה מסכין בידה השמאלית (החובטת) כשניסתה להתגונן. היא חוזרת לכושר ובאליפות ארה"ב האחרונה הגיעה עד רבע הגמר. על הכרטיס הנוסף לאותו רבע גמר צפויות להיאבק קונטה הבריטית ופלישקובה. מוגורוסה, אלופת ווימבלדון והמדורגת שלישית בעולם, עלולה אף היא להיתקל בדרך לרבע בשחקניות מצוינות עם דירוג נוכחי מטעה – רדוואנסקה ובעיקר אנג'ליק קרבר, המדורגת ראשונה בעולם לא כל כך מזמן ואלופת הטורניר בשנת 2016. מדיסון קיז וגרסיה הצרפתית נראות כמתמודדות העיקריות על הכרטיס הרביעי לרבע הגמר. וונוס וויליאמס, פיינליסטית השנה שעברה צפויה להיתקל בעיקר בבנצ'יץ' עד לרבע הגמר ולפגוש בו את סלואן סטיבנס או סביטולינה. סטיבנס וסביטולינה מדגימות את הרושם המוטעה שהדירוג יכול לעתים ליצור.

סביטולינה מדורגת רביעית בטורניר וסטיבנס שלוש עשרה בלבד. מצד שני סביטולינה מעולם לא עברה את רבע הגמר בטורניר גראנד סלאם (או את הסיבוב השלישי באוסטרליה) ואילו סטיבנס זכתה באליפות ארה"ב האחרונה. אז על מי תהמרו? בדרך לרבע הגמר האחרון צפוי קרב קשה בין אוסטפנקו, וואנדוויי ואולי גם סטוסור על כרטיס אחד בעוד שלווזניאקי הגרלה נוחה יחסית במאבק על הכרטיס השני.

ואחרי שכל זה נאמר, אפשר להתרווח לאחור, להמתין להנפת המחבט הראשונה ולראות כיצד כל התחזיות קורסות אל תוך עצמן.