סוף סוף שמענו חזק וברור את האמת. האשם האמיתי במצב הנכים הוא לא אחר מאשר ראש הממשלה. השר חיים כץ אמר זאת בפה מלא. ביבי לא סופר אתכם. הוא לא ספר אתכם ב-2003 כשהוא הקפיא את הקצבאות, שינה את ההצמדה וחוקק את חוק הקח"ן המפלה בין נכה לנכה, והוא לא סופר אתכם עכשיו. ניאו-ליברליזם זו תפיסת עולם דרוויניסטית חברתית. החזק שורד והחלש נכחד. זו גם התפיסה שעמדה בבסיס הנאציזם. חלשים צריך להכחיד בכדי לחזק את החזקים.

אני מאמינה שחברה היא כמו שרשרת וחוזקה נמדד בחוזקה החוליות החלשות שלה. על פי הניאו-ליברליזם החברה היא אוסף של פרטים ורק לחזקים יש מקום בה. כסף זה כוח. יותר כסף זה יותר כוח. ורק מי שמייצר כסף ראוי לחיות. אני טוענת שתפיסתו של נתניהו שגויה. אם מחזקים את החלשים הכוח רק גדל, ופיזור העומס על השרשרת יכול למנוע ממנה להתפרק.

ניאו-ליברליזם לא רואה בנו בני אדם אלא כלים לצמיחה, ומי שלא מצמיח את הכלכלה הוא לא יותר מנטל. אף אחד לא רוצה להיות נטל. נטל על המשפחה, נטל על החברים, נטל על המדינה. ברגע שאדם הופך לנכה הוא נטל . הוא נזקק לעזרת הזולת לכל כך הרבה דברים בקיומו היומיומי. הוא נזקק לעזרה לעתים ברמה הבסיסית ביותר שיש, במקרים קיצוניים אפילו בנשימה. איך אדם כזה יוכל להמשיך ולחיות כשגם המדינה רואה בו נטל?

הביטוח הלאומי שכולנו מפרישים משכרינו בכל חודש נועד לא רק להבטיח את קיומנו אלא גם את כבודנו העצמי. אנחנו שילמנו ביטוח לאומי. אנחנו מקבלים קצבת מחייה בזכות ולא בחסד. אנחנו לא נטל, סרח עודף ששוכב במיטה עד המוות. עם קצבת נכות ראוייה נוכל לעשות כל כך הרבה. נוכל אפילו לקחת את התרופות שהרופאים נתנו לנו, נוכל לאכול מזון מזין יותר מלחם אחיד, נוכל לשקם את עצמינו. לעשות קצת יותר פיזיותרפיה. נוכל להגיע להידרו תרפיה. כרגע טיפולים משקמים הם חלום רחוק ומזון בריא עוד יותר.

אם הקצבה תספיק לכל הדברים האלה – הנכים, אולי חלקם לפחות, יצליחו לחיות. חלקם אפילו יצליחו קצת לשקם את עצמם. חלקם אפילו אולי יצליחו לעבוד. כן, אם אקבל קיצבה ראויה, ואוכל לחזור לטפל בעצמי, אולי אוכל גם לחזור לעבוד. הרי זה מה שהממשלה רוצה לא? שנחזור לעבוד. אבל איך אדם יכול להשתקם, להשקיע בעצמו, אם הוא בחרדה קיומית יום יומית? איזו מוטיבציה נותנת הממשלה לנכה לחזור לחברה? לעבודה? הרי כשעבדתי נכנסתי רק לחובות גדולים יותר, לביטוח לאומי, כי הרווחתי מעל 2,800 שקלים.

אני לא נכה "טיפוסית", אמרו לי שוב ושוב, את חכמה, משכילה, את נכה "אמיתית" בגלל הטרשת הנפוצה. הסטיגמות המרושעת נשמעות מבוקר עד ערב ברחבי הרשת. "נכים הם עצלנים, רמאים, לא רוצים לעבוד". מי ירצה לעבוד כשבסוף היום אני לא רשאית להשאיר את הרווחים שלי ברשותי? הייתי עצמאית כל חיי, מתי התחלתי לעבוד עבור הביטוח הלאומי? כל מה שביקשתי היה עזרה בתקופה קשה ונכלאתי בכלא כלכלי והודרתי מהחברה. אני, וחברי הנכים סומנו. סומנו כאזרחים סוג ז'. כלא ראויים לחיים. פה במדינת היהודים.

הוידוי של השר כץ לא הפתיע אף נכה. אני כותבת כבר שנה על הבגידה של הממשלה בנכים. בגידה שנמשכת מאז 2003. בגידה שהחלה עם הקפאת הקצבה, חקיקת חוק הקח"ן המשיך עם שינוי ההצמדה ועם חוק לרון הבזוי מכולם. על גזירות אלו ניצח לא אחר מאשר מיודענו, ראש הממשלה, בינימין נתניהו. הוא האחראי הראשי גם אם לא היחיד למצב הנכים.

חוסר נקיטת פעולה שווה בערכה לשיתוף פעולה אקטיבי. אף אחד לא רוצה להיות זה שידע ושתק. תודה לשר כץ שאמר את האמת. הגיע הזמן לשים סוף לשקרים כולם. למתווים שחורצים את גורלנו ומותירים אותנו חסרי כל, מתחת לקו העוני. מה שנחוץ לנכים זה מישהו כמו השר כץ, שיאמר את האמת ולא יאפשר לעיוות להתמשך. עם כל האהדה שלי לנכים הנלחמים, גם 1,000 נכים לא יזיזו למי שלא סופר אותם.

אני קוראת לשר הרווחה להמשיך להיות נאמן לאמת ולנכים. לכל הנכים. אני קוראת לשר כץ להשוות מיידית את קיצבת הנכות לשכר המינימום בפעימה אחת. אני בטוחה שתצליח למצוא לכך מקור מימון (תנסה לפנות למיימון, אבא של יאיר סידר לאבא שלו 20 מיליארד דולר).