מה היה קורה אם הייתם קמים בוקר אחד ומגלים שכל החיים שלכם הם שקר אחד גדול???
השאלה הזו בהחלט עשויה להיראות מוזרה לכל אדם סביר. מה הכוונה באמירה ש-'כל החיים הם שקר אחד גדול?' האם מצב כזה בכלל אפשרי? ואם כן, האם זה משהו שאפשר לגלות כך סתם, 'בוקר אחד'? השאלה ההיפותטית הזו מטרתה אחת: להעלות למודעות את שאלת האמת וחשיבותה בחיינו. לדוגמא, נניח שהיינו מגלים כי המשפחה שאליה נולדנו ובה גדלנו אינה המשפחה האמיתית שלנו, ובמשך כל חיינו הסתירו מאיתנו את זהות משפחתנו המקורית. סביר להניח שהדבר הזה היה משפיע עלינו עמוקות, שכן השאלה מהי הזהות המשפחתית שלנו הינה חלק מרכזי ובלתי נפרד בתפישת העצמי שלנו. כל אדם מספר לעצמו סיפור מסוים על עצמו ועל חייו, הכולל מספר מרכיבים: מגדר, דת, לאום, קרובי משפחה וכ'ו, והוא מניח כי הסיפור הזה תואם את רוח הדברים שבמציאות. במובן הזה, היכולת שלנו ליצור לעצמנו סיפור ברור, קוהרנטי ומתמשך הינה מרכיב קריטי ביכולת שלנו ליצור לעצמנו זהות מגובשת, שבה אנו יודעים מי אנחנו, מה אנחנו ומה המקום שלנו בעולם. כשבא אירוע, או אדם, שמספר לנו את האמת אודות עצמנו, ו-'טורף עבורנו את כל הקלפים', יכולה להיות לזה השלכה עמוקה על חיינו.
במובן הזה, אנחנו רואים את שאלת האמת כיכולת להתאים בין 'הסיפור הפנימי' שלנו, (קרי: מה שמתרחש בתודעתנו הסובייקטיבית) לבין מה שקיים בעולם החיצוני, האובייקטיבי. תפישה זו של 'האמת כהתאמה' (או במונחים לועזיים: corespondence) בין העולם ה-'פנימי' ל-'חיצוני' היא הבסיס להנחת היסוד שלנו בדבר היכולת להכיר את העולם שסביבנו כפי שהוא, והנחה זו מהווה את הבסיס לכל סוג של חשיבה רציונאלית: למדע, למוסר ואולי לתרבות בכלל. בתרבות המערבית אנו נוטים לייחס חשיבות רבה להיותנו יצורים רציונאליים, קרי: כאלה המסוגלים לתפוש את האמת כפי שהיא, בעזרת כלי ההיגיון והמחשבה הביקורתית, ולכן גם משתמשים בקריטריון זה כבסיס להבחנה (הנתפשת בעינינו כדיכוטומית וברורה) בין 'אמת' ל-'שקר' ובין 'דמיון' ל-'מציאות'. אדם שאין לו את היכולת הברורה הזו נתפש בעינינו כ-'תמהוני', 'לא רציונאלי' וכ'ו. יתרה מכך, חוסר היכולת להבין בין מה שקיים באמת במציאות למה שהינו פרי דמיוננו בלבד הוא הבסיס לקביעת מצבו של אדם מסוים כ-'חולה נפש': פרנואיד, סכיזופרן וכ'ו, ושלל מצבים נפשיים המבוססים על חוסר היכולת להבין מה באמת קיים 'שם בחוץ' ומה הוא רק 'הצגה' המתרחשת בראשנו.
מדוע כל זה הכרחי לקיומנו? כיצד האמונה שישנה אמת בעולם, והיא גם זו שאנו תופשים בעצמו ורואים כמה שקיים במציאות שאנו חיים בה, משנה את חיינו? מהו בעצם ההבדל מבחינתנו בין חיים של 'אמת' לחיים של 'שקר'?
https://www.youtube.com/watch?v=8u6roQsoatQ
לבחור הזה הייתה תשובה ברורה לעניין: סצנה מפורסמת זו מתוך 'המטריקס' ממחישה לנו מהי החשיבות של גילוי האמת, ומהו ההבדל שבין חיים של אמת לחיים של שקר: ההבדל הבסיסי הוא, למעשה, לא פחות מההבדל בין חיים של עבדות ושיעבוד לבין חיים של חירות ועצמאות ממשית. לפי 'המטריקס', השקר הוא מה שמשמש כדי להסוות את המציאות, בה כולנו למעשה משמשים עבדים של מערכת המנצלת אותנו למטרותיה, תוך כדי שהיא גורמת לנו לחשוב שאנו חיים חיים אחרים לגמרי ממה שחשבנו: בעוד שכולנו מנהלים לכאורה חיים נורמטיביים ועצמאיים, בהם אנו אחראים לגורלנו וקובעים את עתידנו: קמים בבוקר, הולכים לעבודה ומנהלים חיי חברה תקינים, בפועל כולנו משמשים כעבדים. מה מונע מאיתנו לראות זאת? האשליה שמכסה את עינינו. מה זה אומר עבורנו? שאפשר להתעורר, להסיר את מסך האשלייה ולראות את הדברים כפי שהם. זהו הצעד הראשון, ואף ההכרחי, לתהליך שבסופו אנו זוכים לחירות. אבל קודם כל צריך להתעורר.
מה עדיף? לחלום או להיות ער?
מה אם החיים כמות שהם אינם חגיגה אחת גדולה, כמו שאולי סיפרו לנו והבטיחו לנו? מה אם, למעשה, האמת יותר מכוערת ובוטה ממה שחשבנו, או שהעדפנו לחשוב? האם עדיף באמת ובכל מחיר להיות מודעים וערים למה שקורה, אם האמת אינה מה שהיינו רוצים להאמין שהיא? במלים אחרות, האמת אמורה להוציא אותנו לחופשי. אך מה עם החופש מגיע במחיר גדול מדי עבורנו? האם באמת אפשר לוותר עליו?
לפילוסופיה, ובמיוחד לאחד מאבותיה הראשונים- אפלטון, יש תשובה ברורה לעניין הזה. בהתאם לתפישה שהנחיל לו רבו, סוקרטס, מטרת החיים העילאית והראשונה היא החיפוש אחר האמת. למעשה, תפישה זו הניחה כי "חיים ללא חקירה הנם חיים שלא ראוי לחיותם". לפי תפישה זו, אין דבר ראוי יותר מאשר החיפוש אחר האמת, גם אם זה אומר שנצטרך 'להפנות עורף' לכל מה שהכרנו וחשבנו על העולם ועל עצמנו עד עתה, כל מה שסיפרו לנו ולימדו אותנו וכל מה שנתפש כחלק בלתי נפרד מחיינו. אך האם כל זה אפשרי בכלל? האם אפשר פשוט לעזוב הכל, להטיל ספק בכל המוכר לנו ולצאת לחפש אחר 'האמת'? ומהי אותה 'אמת' שאנו אמורים לחפש? כיצד נמצא אותה בכלל? או במלים אחרות: אם אנחנו לא יודעים מהי האמת, כיצד נדע היכן היא נמצאת? וממילא, כיצד גם נוכל לדעת שמצאנו אותה? יתרה מזאת, האם האמת היא דבר שאפשר בכלל לחפש אותו?
אני מזמין אתכם להאזין לחלק הראשון של ההקלטה שקיימתי לפני מספר שבועות עם ידידי הטוב, דוד גודמן, בה דיברנו על השאלות הללו וניסינו להבין אותן יותר לעומק, וכמובן גם את הרלבנטיות שלהן לחיינו. מוזמנים להאזין בשמחה!
