על פי דו"ח של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, אחוז הסטודנטים במדעי הרוח ירד באופן ניכר בשלושים השנים האחרונות. בשנת 1983-4 (תשמ"ד) 23.3% מהסטודנטים למדו מדעי הרוח בעוד בשנת 2016-7 (תשע"ז) רק 7.7% מהסטודנטים בחרו בתחום זה. על פי הלמ"ס, הסקר בוצע לגבי רוב מקצועות הרוח הנלמדים היום בהשכלה הגבוה בישראל וביניהם: המדעים ההיסטוריים, מדעי היהדות, פילוסופיה, ספרות ועוד. בדו"ח מצוין שהירידה המשמעותית יותר התרחשה במקצועות עם הדגש המקומי הישראלי (המדידה נעשתה בין שנת הלימודים 1996 עד 2006). למשל ירידה של 74% בניגשים ללימודי ספרות עברית, ירידה של 60% בלשון עברית וירידה של 56% בהיסטוריה ישראלית.

המגמה השתנתה

בדו"ח שפורסם אמש, מסוף שנות השבעים של המאה הקודמת ועד אמצע שנות האלפיים מספר הסטודנטים במדעי הרוח היה במגמת עלייה. החל מ-9,253 בתשל"ז (1976/7) ועד לשיא של 22,882 בתשס"ה (2004/05), אך לאחר מכן השתנתה המגמה ומאז מספר הסטודנטים נמצא במגמת ירידה, כאשר בשנת הלימודים הקודמת הוא הגיע ל-17,931 (תשע"ז, 2016-17). בחישוב הכללי לאורך שלושת העשורים האחרונים מספר הסטודנטים במדעי הרוח ביחס לכלל הסטודנטים ירד באופן משמעותי.

עוד מראה הדו"ח שבשנים האחרונות חלה ירידה במספר המקצועות וההתמחויות השונות במדעי הרוח כאשר מגוון המקצועות שניתן ללמוד במדעי הרוח באוניברסיטאות ובמכללות האקדמיות ירד מ-52 בתשס"א (2000/01) ל-41 בתשע"ז. מאז שנות האלפיים (תש"ס והלאה) 30 מקצועות (וחוגי לימוד) אינם נלמדים עוד באוניברסיטאות השונות.

סטודנטים בקמפוס הר הצופים בירושלים (צילום: מרים אלסטר / פלאש 90).

"המספרים מדברים בעצמם"

"זה משהו שרואים מזה זמן. לאחרונה הירידה התמתנה אבל ברזולוציה הגדולה המספרים מדברים בעצמם" מספר ל'דבר ראשון' פרופ' ליאו קורי, דיקן הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב. "יש כאן משהו שצריך להדאיג את כולנו, לא רק אותי כדיקן הפקולטה, ולא מדובר פה רק במעמד מדעי הרוח כמקצוע אלא במעמד הרוח בחברה שלנו. מצד אחד יש לנו בעיה היום בדאגה של הדור הצעיר לפרנסתם העתידית. האופק התעסוקתי והביטחון הכלכלי של הדור שהיום יוצא לשוק העבודה הרבה יותר בעייתי מאשר היה לדור שלנו, ועל כן החשיבה שצריך ללמוד מקצוע שיבטיח תעסוקה באופן יותר ישיר זו מחשבה שיש לה מקום מאוד מרכזי ואנחנו צריכים לדעת את הדברים האלו".

קורי מבקש פחות לשים דגש על הסגירה של החוגים או שילוב החוגים בחוגים אחרים, מכיוון שזו תופעה ידועה ומוכרת ואף חיובית במדעי הרוח, ויחד עם זאת הוא מציין שלמרות הירידה בהיקף הסטודנטים, המחקר ובעיקר רמת המחקר ממשיכה לצמוח ולהתעשר עם השנים. גם כמות הפרסומים ההולכת וגדלה והיכולת לגייס כספים למחקרים משתפרת.

"היום אנחנו פועלים בצורה משמעותית ליצירת שיחה פנימית בין המסלולים ואופני הפעילות, בניגוד לעבר בו ביקשו להתמקד רק בתחום אחד. אני בעצמי בוגר הפקולטה למדעים מדויקים, ומבחינת איכות המחקר אני יכול להעיד שבהרבה מאוד פרמטרים משמעותיים ביותר אנחנו משתפרים. בין אם זה איכות המחקר ואיכות החוקרים, או בתהליכי הקידום הקפדניים שאנחנו עושים. אנחנו במקום הרבה יותר טוב ממה שהיינו לפני שנים".

"יש לנו בעיה אחרת. בחברה שלנו, ובחברה המערבית בכלל, מקצועות שנלמדים במדעי הרוח כמו היסטוריה, פילוסופיה ועוד הם לא מעניינים צעירים בתיכון. הם לא נלמדים כמו שצריך בתיכון, הם פשוט לא חלק מחיי היום היום. אני חושב שאלו דברים מאוד חשובים עבור החברה, אנחנו אמונים על למידת המורשת וההיסטוריה שלנו כדי לשמור עליה ולטפח אותה וזה שהדברים האלו הם בירידיה, ולא רק באוניברסיטה, זה מראה על כך שסדר העדיפויות בחברה משתנה והנושאים האלו נהיים פחות חשובים בחברה כולה – וזה משהו שצריך להדאיג את כולנו."

פתרון אפשרי לדעתו של קורי טמון בהחזרת השאלה חזרה לחברה ולמדינה. פתרון נוסף טמון באופן הפעילות של האקדמיה עצמה. "צריך לחשוב על מסלולי לימוד שמשאירים את מדעי הרוח במרכז, אך משלבים בתוכם גם מקצועות לימוד אחרים שיאפשרו גם לבוגרי מדעי הרוח לצאת לשוק העבודה. כלומר לתת להם ארגז כלים יותר רחב שיאפשר להם להשתלב בצורה מכובדת ונכונה בקריירה מפרנסת. כמו כן אנחנו בוחנים אפשרות ליצור תכניות שיאפשרו לסטודנטים במדעים מדויקים ללמוד מדעי הרוח בצורות שונות".