בחוק ההסדרים החדש טמונה הצעה המבקשת להשית על המעסיקים חובה לבטח את עובדיהם מפני תאונות בעבודה – כשהפרמיה שישלמו תקבע בהתאם למסוכנות הענף, ולהיסטוריית התאונות הספציפית של המעסיק, דבר שייצור למעסיקים תמריץ כלכלי להשקיע יותר בבטיחות עובדיהם. ההצעה גובשה בעקבות צוות בהובלת מנכ"ל משרד העבודה ובהשתתפות משרד האוצר.

על פי המוצע, תחול על המעסיקים השתתפות בסך 65% מתשלומי הגמלאות שישולמו לעובדיהם במידה ויפגעו בעבודה, למשך חמש שנים, כשהמעסיקים יחוייבו לבטח עצמם לצורך תשלום השתתפות זו. מודלים דומים, של מערכות פרטיות או ציבוריות של ביטוח כנגד תאונות בעבודה, קיימות במרבית מדינות ה-OECD ובהן קשר ישיר בין גובה הפרמיה המשולמת על ידי המעסיק לבין מדדים שונים של רמת הבטיחות בעסק. בארה"ב לדוגמא מגדיר החוק כי סכום הפרמיה, נקבע בין היתר בהתאם למספר התביעות של עובדים כנגד המעסיק, בגין תאונות עבודה. במחקר משנת 1995 נשאלו מעסיקים אמריקאים מדוע הם משקיעים בבטיחות עובדיהם – 59% מהם השיבו כי הם עושים זאת בשל "עלות הביטוח עבור פיצויים לעובדים", 51% ציינו כי "זה הדבר הנכון לעשותו" ו-20% בלבד אמרו כי הם חוששים מקנסות של מינהל הבטיחות האמריקני.

קמפיין מודעות האבל להרוגי תאונות הבניין בשדרות רוטשילד (צילום: אלעד מדן).

כבר ב-2014 המליצה 'ועדת אדם' לבטיחות בעבודה לבחון ולשקול את נושא הפרמיות הדיפרנציאליות בישראל. הוועדה קראה גם "ליצור זיקה חזקה בין רמת הבטיחות שמקיים המעסיק במקום העבודה לבין התשלום שהוא נושא במקרה של היפגעות עובדיו", ו"להפוך את התאונות לנטל כלכלי שאינו משתלם למעסיק הרשלן, ובמקביל להעניק תמריץ חיובי למעסיק המשקיע בבטיחות" – ולהחיל באופן מיידי מודל השתתפות עצמית גבוהה יותר בגין החודשים הראשונים של אי-כושר עבודה לאחר תאונה. בשנת 2016 שילם הביטוח הלאומי קיצבאות בסך כ-4.7 מיליארד ש"ח לנפגעי תאונות עבודה ובני משפחותיהם, עליה של 6% משנת 2015, ושל 28% מאז שנת 2012.

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

"אנחנו מתנגדים באופן נחרץ לתוספת עלות על המעסיקים, לא נוכל לעמוד בזה. גם ככה אנחנו מקום שני בעולם בהתייקרות עלות העבודה", אמר ל'דבר ראשון' נשיא התאחדות התעשיינים ויו"ר נשיאות הארגונים העסקיים שרגא ברוש. "אני בהחלט אומר שחייבים לטפל בתאונות העבודה. אם יש באיזה שהוא סקטור יותר תאונות עבודה יותר מהנורמה – אז צריך הרבה הסברה ואכיפה – אבל מה פתאום להטיל עלויות נוספות על המעסיקים ולשלוח אותנו לעשות ביטוחים בחברות ביטוח פרטיות? שיעשו את זה בביטוח הלאומי – אם הם סבורים שבתחום המרכולים יש פחות סכנה מבענף הבניין, שהמרכולים ישלמו פחות והבניין ישלמו יותר. דיפרנציאציה יכולה להיעשות גם במסגרת הביטוח הלאומי".

שרגא ברוש, נשיא התאחדות התעשיינים צילום ארכיון: פלאש 90

לפי ההצעה יוקם מאגר נתונים בנושא היסטוריית תאונות העבודה של המעסיקים השונים, שיאגם את נתוני משרד העבודה והרווחה ונתוני הביטוח הלאומי, תוך שמירה על חסיונם ופרטיותם של העובדים שנפגעו, אך במשרד האוצר העדיפו מודל של הגדלת ההשתתפות העצמית של המעסיקים וחיובם בביטוח חובה במגזר הפרטי – על פני קביעת דמי ביטוח לאומי דיפרנציאליים שיבטאו את רמת הבטיחות אצל המעסיק. ל'דבר ראשון' אמרו באוצר כי למוסד לביטוח לאומי אין מומחיות בתהליכי 'חיתום' – קביעת תנאי פוליסה, גובה פרמיה, היקפי כיסוי וכדומה, וכי  מודל דומה שהונהג בעבר במוסד לביטוח לאומי לא נחל הצלחה והוחלט לסגור אותו.

כיום משלמים המעסיקים דמי ביטוח בשיעור אחיד למוסד לביטוח לאומי, לדברי האוצר מצב זה מביא למצב בו עלויות הפגיעה מושתות על הציבור כולו – בעוד למעסיקים לא נוצר תמריץ די משמעותי להשקיע יותר בבטיחות העובדים. באוצר הבהירו כי על אף שההצעה קובעת השתתפות המעסיק בעלות הקצבאות שישולמו לעובדים שייפגעו, לא יחול כל שינוי בהתנהלות המוסד לביטוח לאומי מול העובדים הנפגעים אשר ימשיכו לקבל את קצבתם ישירות ממנו, וההתחשבנות תתנהל בינו לבין המעסיקים בלבד.