אתמול נדם קול. ידיים הרפו מהמקלדת. אישה אמיצה וסקרנית, אישה הרוקמת עולמות ממילים ורעיונות, הלכה לעולמה. הסופרת האמריקנית אורסולה לה גווין בת ה-88 נפטרה אתמול, לאחר מספר חודשים של בריאות לקויה. הסופרת שכתבה את המנושל, יד שמאל של החושך (או מעבר לעלטה בתרגומים אחרים), הקוסם מארץ ים, ההגדה, עולם יער, שושנת הרוחות, ועוד, כבר לא תיצור בעבורנו בועות ניסוי בו נוכל לבדוק היבטים שונים של חיינו שלנו, בהן נוכל להבין לאן יובילו שבילים מהוססים המתחילים להיווצר בחברה ובטכנולוגיה שלנו היום.
ספריה תורגמו לכ-40 שפות והגיעו למיליוני קוראים ברחבי העולם.
לה גווין אמרה פעם, בראיון לגרדיאן בשנת 2005, "אם אינך יכולה לדמיין את תוצאות מעשייך, אין דרך בה תוכלי לפעול באופן מוסרי ואחראי. ילדים קטנים.. הדמיון שלהם צריך לעבור אימונים על מנת שיוכלו להרחיק ראות ולפתח אמפתיה. זוהי חובתו הנעימה של הכותב להפעיל את הדמיון של הקורא עם ההזנה הטובה והטהורה ביותר שביכולתו לקלוט".
בילדותה בברקלי שבקליפורניה, כבת לשני אנתרופולוגים וכילדה היחידה מתוך 4 במשפחתה, היא פיתחה מודעות חברתית רבה. יחס לתרבויות שנוצחו ונושלו, סוגיות של מגדר, מיתוסים חברתיים והשפעותיהם, התבוננות סקרנית וחקרנית אל תוך ציביליזציות, לכולם ניתן לראות הד בספרייה. בתחילה נהגה לקרוא ספרות מדע בדיוני אך עם נעוריה החלה לחפש סיפורים שאינם רק על "גברים לבנים שנלחמים וכובשים את העולם בעזרת טכנולוגיות שונות".
היא החלה במסלול אקדמי מצליח, במהלכו גם הכירה את בעלה, וכשנולדו ילדיה פרשה מהאקדמיה והתמסרה לגידולם. ספרה הראשון פורסם בשנת 1966 ומאז היא החלה לפלס לעצמה דרך בעולם גברי בעיקרו של סופרי וקוראי מדע בדיוני ופנטזיה. היא פיתחה קול נשי מובהק ומצליח ובמעשייה גם סללה לרבות אחרות דרך. בין ספרייה הראשונים ישנה סדרה בשם "ארץ ים" העוסקת בעולם בו קסם מיושם כמו מדע. למרות שהדמיון לשר הטבעות של טולקין ניכר בספר, אין פה מאבק בין טוב לרע, אלא עיקרון פילוסופי, ויש שיגידו נשי, המחפש איזון בין יסודות שונים ולא הכנעה של אחד מהם.
שניים מספרייה המצליחים ביותר הם "המנושל" (1974) ו"צד שמאל של החושך" (1969). המנושל, שזכה גם לכותרת המשנה – אוטופיה דו משמעית, עוסק בשתי תרבויות המתפתחות במנותק זו מזו. על ירחו של כוכב הלכת מתקיים עולם אנרכיסטי וסוציאליסטי (השואב השראה במידה רבה מתורתו של קרופוטקין), המתקיים בתנאי מחסור שהושתו עליו אך יצרו בו גם נוקשות וניהול קפדני. לעומת זאת על הכוכב עצמו מתקיים עולם קפיטליסטי בו השפע קיים אך רק לחלק מהאוכלוסייה, החופש שולט – גם אם זה החופש לרעוב לבד מתחת לגשר, והנשים מוגבלות לתפקידים ברורים ומוגדרים, אך מטופחות ונחשקות. ניכרת בספר ראייה מפוקחת וחדה על טבע האדם. אין פה רע וטוב פשוטים או ברורים, אלא מורכבות אנושית המראה את העובדה שאין שיטה שמורידה מהאדם את הצורך להיות בהתמודדות עמוקה על מי ומה שהוא.
צד שמאל של החושך גם הוא חוקר מציאות שונה מיסודה ונבדלת. הספר עוסק בעולם בו אין מגדר. מינו של אדם נקבע אך ורק בימים בהם הוא פורה, וישנן רשת שלמה של הסכמות ומבנים חברתיים המאפשרים התנהלות זו. עולם בו הסדרים חברתיים אינם קשורים לתפקידים מגדריים, עולם בו כל אחד יכול להיות בהריון, עולם בו אין גבר או אישה במיניות. לה גווין אמרה על כך בראיון: "ניטרלתי את המגדר כדי לראות מה נשאר". בספרה מגיעה משלחת מעולם בו קיים מגדר והספר עוסק במפגש בין אנשים הדומים לנו לעולם בו המין המגדר והילודה מופרדים זה מזה לחלוטין. בת של אנתרופולוגים, כאמור.
לה גווין הותירה אחריה בעל, 3 ילדים, ואמונה בלתי מתפשרת בצורך של החברה האנושית ללמוד את הלקחים של עברה ועתידה המדומיין. היא כתבה שירה, ספרים קצרים, ספרים במגוון סוגות, ועוד ועוד.
בשנת 2014 היא זכתה בפרס מטעם אגודת הסופרים הלאומית האמריקאית. בנאומה היא אמרה "אני מאמינה שזמנים קשים באים בהם נחפש את קולן של כותבות אשר יכולות לראות אלטרנטיבות לאופן בו אנו חיים כעת, לצפות מבעד לחברה מוכת הפחד והטכנולוגיות האובססיביות אל צורת קיום נוספת, ואפילו לדמיין קרקע יציבה לתקווה. נזדקק לכותבים הזוכרים את החירות. משוררים, חוזות – הריאליסטים של מציאות גדולה יותר".
"אנו חיים בקפיטליזם, נראה שמכוחו אין מפלט כך נראו גם זכויותיהם של מלכים. לכל כח אנושי ניתן להתנגד ואנשים יכולים לשנותו, התנגדות ושינוי לעיתים קרובות מתחילים באמנות. ולעיתים קרובות באמנות שלנו – אמנות המילים".
יהי זכרה ברוך, יהי זכרה מעיר ומאיר.
