עשרות נשים וגברים התאספו אתמול (רביעי) במרכז ירושלים לערב ארוך וטעון – כנס גיוס הציונות הדתית למאבק בזנות. הערב אורגן על ידי "קואליציית הארגונים הדתיים למאבק בזנות" – קואליציית ארגונים מהציונות הדתית, שהוקמה על ידי ח"כ שולי מועלם (הבית היהודי) ביוני האחרון, לקראת קידום חוק המאבק הלאומי בצריכת זנות ומתן סיוע לשורדות זנות של ח"כ מועלם.
המאבק בזנות מעולם לא היה אחד הדגלים המרכזיים אותם נשאה הציונות הדתית, אבל בשבועות האחרונים עלתה הסוגיה לדיון נרחב, זאת בתגובה לפרסום כתבתו של ניר חסון לפיה מתי דן, אז יו"ר ישיבת עטרת כהנים, הציע לבעלי נכסים פלסטינים במזרח ירושלים נשים בזנות תמורת מכירת בתיהם ליהודים. תגובות הציונות הדתית לחשיפה זו לא היו חד משמעיות. הן כללו גינוי ושאט נפש, למשל של ארגון רבני בית הלל, אך גם את תקיפת הגורמים בציונות הדתית שהשמיעו קול בעקבות הפרסום.
הקולות שנשמעו במהלך אתמול בכנס לעומת זאת, היו חד משמעים ובלתי ניתנים לערעור. הציווי "לא תעמוד על דם רעך" עלה שוב ושוב על שפתי הנואמות השונות. ההתייחסות לתעשיית הזנות כאל נצלנית, פוגענית, מסוכנת, לא מוסרית, ומנוגדת לערכי היהדות – הייתה חזקה ובלתי מתפשרת.
את הערב פתחה ח"כ מועלם, בהתייחסות לכניסתה לתחום המאבק בזנות. "הגעתי לכנסת בת 47, לא בת יום, ועברתי כמה דברים לפני שבאתי לשם. בדיון הראשון על המאבק בזנות פשוט ישבתי שעתיים מודהמת, מודהמת מהדברים הקשים, מהמספרים הבלתי נתפסים, מהמופעים השונים של הזנות שעלו ועלו, ומההבנה שזה חוצה את כל חלקי החברה הישראלית. אולי זה הדבר שהכי קשה לגלות על עצמנו – שבחברה הישראלית כולה יש צריכת זנות. בחברה הישראלית כולה יש נשים, גברים ובני נוער בזנות. וזה היה לי שוק גדול, ובסוף המפגש הראשון ביקשתי מזהבה גלאון להצטרף אליה כמובילת המאבק. ובהצטרפות הזאת, רציתי להגיד את מה שאני אומרת בכל נושא שאני לוקחת על עצמי – שהמטרה היא תיקון עולם. להנכיח את התורה, את הדרך הזאת של אנשים שבאים לעשייה מתוך רצון לתקן עולם, גם במקומות שאולי לא משויכים באופן מיידי או טבעי אל העולם שממנו אני באה".
בהמשך דבריה התייחסה מועלם לעובדה כי הפללת לקוחות זנות מתקיימת כבר עתה במדינות מערביות אחרות: "חוק הפללת לקוחות זנות קיים בעולם כבר יותר מעשור. בשוודיה, דנמרק, צרפת, בחלק ממדינות ארה"ב. והמטרה שלנו היא בדיוק שתי הזרועות – הפללה ושיקום. לדבר על זה שצריכת זנות היא מנוגדת לכל ערך שמישהו מאיתנו נושא בחייו. לכל ערך יהודי, לכל ערך מוסרי, לכל ערך אנושי, לכל ערך חברתי. זה דבר שמנוגד לכל תפיסת העולם של "חביב אדם שנברא בצלם". עוד הוסיפה על החוק: "הרציונל בחוק הפללת הלקוח אומר שיש פה משולש של סרסור-לקוח-זונה. ובעצם היום בישראל, סרסרות היא אסורה, נשים שנסיבות החיים שלהן הביאו אותן לשם זקוקות בעיקר לסיוע, והלקוחות – אני רוצה שתבינו, שכשמשטרה פורצת למקום שמתנהלת בו זנות, עד שהחוק יעבור, השוטרים עומדים ואומרים 'כל הלקוחות מתבקשים לצאת'. ואנשים הולכים, ולא נותנים שום דין וחשבון על המעשה החמור הזה שבצריכת זנות".
מועלם התייחסה למיתוסים בולטים לגבי זנות בהם היא נתקלת פעם אחר פעם. "אנחנו שומעים כל הזמן – 'נשים בוחרות להיות שם'. אז אני רוצה להגיד פה – שזאת טענה מופרכת מיסודה. בכל המחקרים בעולם וגם בארצנו, 93-97% מהנשים בזנות הן נשים שעברו תקיפה מינית כילדות. בחלק גדול מהמקרים, בתוך המשפחה. נסיבות החיים שלהן הובילו אותן אל המקום הקשה הזה. זה אולי המאבק התודעתי הגדול ביותר. לפני קצת יותר משנה הסתיים הסקר הלאומי של הזנות. במשך יותר מ-5 שנים נעשה סקר על ידי משרד הרווחה, שבסופו מעריכים שכ-12,000 נשים במדינת ישראל נמצאות בזנות, וכ-1,000 בני נוער. היום בחקיקה יש חוק שאוסר על צריכת זנות מקטינים. לצערי, כמעט לא מצליחים לאכוף את זה. ב-2017, לא היה אפילו תיק אחד על צריכת זנות מקטינים".
על מועדוני חשפנות אמרה מועלם "אני מזדעזעת כשמסבירים שאלוף בצה"ל הוא איש מבוגר והוא בוחר איפה לבלות. יכול להיות שאנחנו שולחים את הילדים שלנו למלחמה ומי שמוביל אותם בחלק מהזמן הוא מישהו שבוחר לבלות במועדון חשפנות ?ועל זה אנשים פה מוסרים את הנפש? ומסבירים לי 'כן, ככה זה הצעירים, תהיי קלילה, מועדוני חשפנות'. אז אני מבקשת להגיד – כל המופעים של זנות – הם זנות. מועדון חשפנות הוא זנות. נשים ברחוב זה זנות, נשים בדירות דיסקרטיות זה זנות. מועדוני ספא זה זנות. ואם מישהו מתבלבל – תאמינו לי – אי אפשר לטעות".
בהמשך הכנס נאמה הרבנית רחלי שפרכר פרנקל, ממדרשת "מתן" ו"נשמת", ואימו של יעקב נפתלי פרנקל ז"ל שנרצח על רקע לאומני בשנת 2014. פרנקל דיברה על הקושי הרב שבהיחשפות לתכנים מעולם הזנות, ועל האחריות החברתית להיחשף בכל זאת ולפעול למיגור העוול הקיים בזנות. "אני זכיתי לחוות את החברה הישראלית מהמיטב שלה, בהכי יפה, הכי הרבה אחדות וחיבוק, עם המסר הברור הזה שלא משאירים אף אחד לבד בשעות הקשות שלו. ומאז אני מסתובבת עם האמירה הזאת – בואו נזכור למה אנחנו מסוגלים, המיטב שבנו. ואז אני רואה את זה – ואני לא רוצה לראות. אני בטח לא רוצה לדעת, שזה שלי. אנחנו בתור חברה דתית, שמשתדלת להיות אמונה על עדינות, וכל דבר שהוא בוטה מדי או גס מדי, מחוספס מדי – אנחנו מתרחקים ממנו. חברה שבטח בענייני צניעות, כל הנושא הזה מאוד קשה לה. חברה שנוטלת ידיים לפני אכילת פרוסת לחם, שמקדשת את האישות בטבילה במקווה, היא לא חברה שרוצה להיכנס לביב השופכין. היא לא רוצה לדעת שהוא קיים בכלל. כשאתה יושב עם המשפחה שלך ומנסה לעשות את המיטב, אתה לא רוצה לחשוב על זה שבאותה שעה ממש, ברחובות ההם יש נערות ונערים ונשים ואמהות, וכל כך הרבה סבל, ועוול, ופשע. הרבה יותר קל לחשוב על יריחו של רחב כארץ ישראל, מאשר על החוף בתל ברוך שהוא ארץ ישראל, על רחוב הירקון שהוא לא פחות ארץ ישראל, ועוד ועוד. הנס והברכה של ארץ ישראל, של ריבונות יהודית, של מדינה – כולל בתוכו את היופי והבנייה והחינוך והריפוי, אבל גם את האחריות לדעת שזה קורה אצלי. אצלנו. ושזה לא של הפריץ, ולא של הגויים – זה שלנו. אבל לא רק מהמקום האישי או הדתי – סתם ככה מהמקום האנושי, כשנכנסים לפרטים, אתה לא רוצה לדעת שיש כל כך הרבה רוע, וסאדיזם, והתעללות, ופשע, וסבל, וחוסר רצון. הזכירו כאן את הדיסוציאציה. את המיומנות הזאת שכנראה מתפתחת בגיל מאוד צעיר, בקרב מעל 90% של רקע של פגיעה מינית [בקרב נשים בזנות, ע.י], כנראה בגיל מאוד צעיר את מתרגלת להתנתק. להעמיד פנים שמה שקורה עכשיו לא קורה. אחר כך בשלבים האחרים בזנות הן אומרות "אני מורידה מסך ומה שקורה קורה". אז מסתבר שבתוך חברה יש לנו איזה דחף מאוד חזק לדיסוציאציה, ללהוריד מסך ולא לראות את מה שאנחנו כל כך לא רוצים לדעת".
דוברת בולטת נוספת בכנס הייתה עו"ד ניצן כהנא, מנהלת שותפה במטה למאבק בסחר בנשים ובזנות, מטה שהיה שותף לכתיבת הצעת חוק הפללת הלקוח של ח"כ מועלם וגלאון. כהנא פתחה את דבריה בהתייחסות למקרה המוות שאירע בתחילת השבוע, בו מתה אישה בת 26 במיטתו של צרכן זנות, אירוע שבימים אלה נחקר במשטרה בחשד לגרימת מוות ברשלנות. "לצערי עד כמה שהנושא כואב היום אני מתחילה בנקודה עוד יותר כואבת. השבוע נוכחנו בזאת שוב – איבדנו עוד שתי נשים לזרועות הזנות. אנחנו בעצם סופרות משנת 2010, 63 קרבנות שמוכרות לרווחה, ורק אלוהים יודע כמה עוד לא מוכרות". כהנא התייחסה לפרטי המקרה: "לאחר שלקוח אסף אותה מהתחנה המרכזית בתל אביב במוצאי שבת האחרונה, היא שתתה אצלו ממה שנקרא סם אונס ואיבדה את ההכרה. לאותו לקוח היה ברור שמדובר בעוד אישה מסוממת בזנות שוודאי נרדמה. ומאחר שהוא עוד לא הספיק להשביע את תאוותו, הוא הזמין לביתו אישה בזנות אחרת. ובזמן שהוא השביע את תאוותו בעזרת אותה אישה, בחדר גססה נטע. וכשהוא חזר אליה להבין מדוע היא לא מתעוררת הוא הבין שהיא בעצם מחוסרת הכרה, הוא הזמין את כוחות ההצלה שנאלצו לקבוע את מותה. ולצערנו הסיפור הזה הוא לא מאוד מחריד, או מאוד נדיר, הוא סיפור של תעשייה מאוד אכזרית".
"המאבק בזנות הוא כמעט מיינסטרים היום בחברה הישראלית. וזה מאוד מרגש. אבל על מה אנחנו נאבקות? הסקר הלאומי של משרד הרווחה מדבר על כ-12,000 נשים בזנות בישראל. הוא אומר ש5% מהם הם גברים, ו 11% מתוכן קטינות. שבוע שעבר התראיינתי לצד נציגת משרד הרווחה, וכשדובר שם על מספרים, ועל הקושי להבין כמה קטינים וקטינות יש בזנות, אמרה נציגת הרווחה שהם עשו לאחרונה סקר והגיעו ל-970 קטינים בזנות לפי שמות, ונתון נוסף שלא הכרתי ושמחתי לשמוע אותה אומרת – הם יודעים שיש לפחות עוד 2,000 קטינים וקטינות בזנות במדינת ישראל. משרד הרווחה אומר – יש לפחות 3,000 קטינים בזנות במדינת ישראל. זה מספר לא נתפס. ומי הם הקטינים והקטינות האלה? 80% לומדים בבתי הספר. נמצאים בבתי הספר שלנו. שוב ושוב מחקר אחרי מחקר, עולה נתון כשפוגשים את הנשים האלה ומבינים מתי הכל מתחיל – הכל התחיל כשהן היו בנות 13. אותן קטינות, הן העתיד של התעשייה הישראלית, ואותן קטינות מגיעות לבתי הספר, זה המקום בו אנחנו חייבים להיות כבר היום כדי למנוע מהן את מה שאנחנו מדברות עליו אחר כך – את הקושי ביציאה מהזנות".
כהנא סיימה את דבריה באמירה שהתאימה גם לסיכום הערב כולו: "אני מאמינה שהמטרה המרכזית של החוק הזה הוא דור העתיד. שיוולד פה דור – שידע שהדבר הזה הוא אסור. הוא לא מוסרי. שיולד פה דור, שנערות שנמצאות במצוקה, לא יהיו כבר כל כך הרבה סרסורים שידעו למצוא את המצוקה הזאת ולהכניס אותן לתוך התעשייה. שתהיה לנו מציאות אחרת".
