שוב מצלצלים בעוז פעמוני הרוח מבעד לקיר הקרוואן הרעוע. שוב, מתכופפים ענפי עצי האשל ומטים להיסדק ולקרוס מעצמת הרוח. שוב עולים עמודי אבק, מזכירים שאפריקה בדרך לכאן. ושוב, הגשם בושש לבוא. באר מילכה ינואר 2018. הבדווים (אלו "של פעם" עם הכפייה ובקבוק ויסקי קטן שמוסתר "בקריצה בדווית" מתחת לגלביה) אומרים שבמדבר בכל חמש שנים יש שנתיים בצורת. לפי החישוב הזה בשנה הבאה נשוב לראות את הנחלים זורמים. אינשאללה. למרות שהתמונה הניבטת מן החלון קודרת – המסר מרגיע. הנוף החשוף ושריקת הרוח מדגישים את קטנותנו אל מול עוצמותיו של הטבע. אם תרצו עוצמות הבריאה. או כוחו של האל. ולמה זה חשוב? משום שקצת צניעות לא תזיק לנו. אנו בני האנוש, "הכל יכולים", היוצרים ובוראים עולמות, ממציאים גדולים ומפותחים טכנולוגית, עוטים שכבות שכבות של מנגנוני הגנה, אם לאויב מבחוץ ואם בכהות חושים מבפנים. "מה שלא מרגישים לא כואב". הולכים ומתרחקים מן הרגש הפנימי האינטואיטיבי שלנו. אבל כוח הטבע מספק תזכורת מי אנחנו ומאין באנו ואיפה כנראה נגמור בסוף. שהרי אנחנו "כולה חתיכת בוץ מתוחכמת" (ואולי בכלל הגענו על כנפי סופת אבק מאפריקה?).
אזורי נוחות
לפני איזה זמן אספתי משפחה וחתכנו ממרכז הארץ לחיות בנגב. אמרתי למיכל: "תראי יהיה לנו טוב שמה, מחירי הדיור אפשריים והילדים יוכלו להתרוצץ יחפים על גבעות החול באין מפריע" . מיכל, אשת צפון וירוק מובהקת, חרצה גורל וברגע של חוסר תשומת לב אמרה "טוב, ננסה שנה ונחזור". עברו שבע שנים. עזבנו פקקים וריבים על חנייה. עזבנו חיי נוחות עם מכלת ליד הבית וחברים. עזבנו מתנ"ס עם שלל חוגים במרחק דקות נסיעה. עזבנו ירוק. עזבנו חגורה אנושית סמיכה ועוטפת. קיבלנו בית משוגעים. משוגעים שהחליטו לחיות עם ילדים רחוק מסבא-סבתא, רחוק ממוקדי תרבות ותעסוקה, או סתם מוסך ורופא. משוגעים שמנסים (ומצליחים) להוציא לחם מן הארץ החרבה. קיבלנו גבול מצרי לא "איי יא-ייאִי" ומתקן שהייה לפליטי מלחמה או מהגרי עבודה חסרי מעש. תלוי מי סופר. קיבלנו קהילה חמה על גבעה נהדרת של חול שעסוקה באיתנותה ובנייתה 24/7. קיבלנו ילדה שבשביל שיעור פסנתר ניקח אותה במיוחד שעה נסיעה לבאר שבע. עזבנו משפחה צעירה ותמימה והפכנו להיות חברת הפקות קרועת תחת על בסיס יומי. כי כשעבודה, חוגים ותחנת דלק מרוחקים עשרות ק"מ ממך – כל יום הוא הפקה חדשה. קיבלנו ילדים שיודעים למצוא את חץ הצפון בכוכבי הלילה ולעקוב אחרי נחשים בחולות. קיבלנו משמעות.
!["אש ותמרות עשן" שקיעה צבעונית באזור ניצנה. צילום: מיכל שר שלום](https://static.davar1.co.il/www/uploads/2018/01/אש-ותמרות-עשן.jpg ""אש ותמרות עשן" שקיעה צבעונית באזור ניצנה. צילום: מיכל שר שלום")
חורף מדברי 2
החורף עוטף את המדבר בשלל צבעים מרהיבים: תופעות אור מיוחדות ומשחקי תאורה וצללים. קרני השמש חודרות מבעד לעננים וצובעות את השמים בצבעים עזים משלל גווני הקשת. כל אלו עוטים את המדבר באווירה מיוחדת, "פלאית משהו" ומעבירים תחושה שכמו הגיעה "מיקום אחר" מזכירים את נפלאות הבריאה שזוכה למוחשיות יתרה. שמי הלילה צלולים במיוחד וניתן להביט אל הכוכבים ולחזות במטרי מטאורים ("כוכבים נופלים").
טיפות גשם מתחילות אט אט. אולי יזרום לנו הנחל? חוּבָּר זכר מנפח נוצות חזה ומנסה לפתות את זוגתו "החוּבָּרה" במחולות חיזור. עוד רגע יפרחו עצי השקד האנדמי בערוצי הר הנגב הגבוה, ופיסות מאדמת הלס יחרצו חריצים ויתבקעו – רמז לפטריית הכמהין החבויה תחתם. או אז נצא אנחנו אל המדבר המתעורר וקם לתחייה.
