ועדת השרים לחקיקה דחתה היום (ראשון) את הצעת החוק המחייבת מינוי נציגות עובדים בדירקטריונים של חברות ציבוריות המונפקות בבורסה ובחברות פרטיות שהנפיקו אגרות חוב. מדובר בהצעת חוק שהובילה קבוצת חברי כנסת מהאופוזיציה, מיכל בירן, איתן כבל ואחרים, שנכתבה בשותפות עם עמותת מרכזי הזכויות בקהילה 'ידיד'. עם זאת אירועי החודשים האחרונים בחברות טבע, נגב קרמיקה ו-ECI בהחלט מחדדים עד כמה המודל הזה, הנפוץ מאוד באירופה, נחוץ גם כאן בישראל.

על פי הצעת החוק, יחויבו חברות ציבוריות הנסחרות בבורסה ומעסיקות למעלה ממאה עובדים, למנות נציגי עובדים לדירקטריון. הנציגים, כך מוצע, ייבחרו על ידי ועד העובדים, ובהיעדר ועד – בבחירות בקרב כלל העובדים במקום.

עוד מוצע כי החברות יחוייבו להכשיר את נציגי העובדים למילוי תפקידם באמצעות קורס דירקטורים. חברי ועדים רבים, יש לציין, מוכשרים כבר כיום למילוי התפקיד באמצעות קורס חברי דירקטריונים במכון הבינלאומי למנהיגות בהסתדרות.

כבר כיום, החוק הקיים מחייב את מינויים של נציגי עובדים לדירקטוריון בחברות הממשלתיות, ומדובר בחיזוק משמעותי של מגמת שיתוף העובדים בבעלות ובהחלטות על עתיד מקום עבודתם – מגמה המכונה בעולם "דמוקרטיה תעשייתית".

במאבק עובדי טבע כנגד מהלך הפיטורים הנרחב, כמו גם במאבקים אחרים כנגד תכניות פיטורים וצמצומים, סוגיית המידע על תכניות העבודה, כמו גם על מצבן הכלכלי האמתי של החברות שיחקו תפקיד מפתח. בסיטואציות מסוג זה, עובדים מוצאים עצמם נאבקים לקבלת המידע החשוף בפני חברי הדירקטוריון. לו היו מיוצגים בשולחן הדירקטוריון, היו לכל הפחות נמנעים מצבים בהם מגלה נציגוּת העובדים על תכניות הצמצום דרך התקשורת.

מחקר שפירסמו לפני כשנה ד"ר רובי נתנזון ואיתמר גזלה, ממכון מאקרו לכלכלה מדינית, העלה כי ב-13 מתוך 31 מדינות שנבחנו באירופה קיימת זכויות שיתוף עובדים בקבלת החלטות, או בבעלות, הן בחברות ממשלתיות והן בפרטיות, ובשש נוספות בחברות ממשלתיות בלבד. אחד המודלים הבולטים הוא זה הנהוג בגרמניה, שם חל מאז שנת 1952 חוק חוקת העבודה המעגן שותפות עובדים בשיעור של שליש מחברי הדריקטריון בחברות פרטיות, וזכותם להקים מועצת עובדים השותפות בקבלת ההחלטות.