המשורר והסופר, חתן פרס ישראל, חיים גורי, נפטר הלילה (רביעי) בביתו בירושלים בגיל 94. הוא הותיר אחריו אישה, שלוש בנות ושישה נכדים.

גורי היה משורר, סופר, פזמונאי, עיתונאי ויוצר קולנוע ישראלי. נמנה עם משוררי דור תש"ח. חתן פרס ביאליק לספרות לשנת 1975, פרס ישראל לשירה לשנת 1988, פרס סוקולוב ופרס ניומן. הוא נולד ב-9 באוקטובר 1923 בעיר תל אביב לגילה ולישראל גורי, התחנך בבית החינוך לילדי עובדים בתל אביב והיה חניך בסניף תנועת 'הנוער העובד' בגן מאיר, בחברת הילדים בקיבוץ בית אלפא, בבית-הספר המחוזי בגבעת השלושה וסיים את הלימודים בבית הספר החקלאי כדורי.

גדוד שבע ערב מבצע עובדה, משמאל לימין: חיים גורי (סמ"פ), עמירה (מזכירת פלוגה) מנחם מירון (מ"מ), מאחור: ברן. נתקבל מ: רפי יערי (אוצר תמונות הפלמ"ח)

בשנת 1941 הצטרף גורי לפלמ"ח ובהמשך יצא לקורס מפקדי כיתות ולקורס מפקדי מחלקות. ב-1946 השתתף גורי בפיצוץ תחנות הרדאר בסטלה מאריס. ב-1947, שהה בשליחות "ההגנה" במחנות העקורים בהונגריה ופעל שם עם שרידי תנועות הנוער הציוניות, לארגון ניצולי השואה לקראת העלייה לארץ ישראל. בהמשך עבר גורי לצ'כוסלובקיה ושימש כמפקד קורס הצנחנים הראשון של צה"ל שהתקיים בתוך הצבא הצ'כי. במלחמת העצמאות לחם כסגן מפקד פלוגה בגדוד השביעי של חטיבת הנגב בקרבות חזית הדרום. במבצע האחרון של מלחמת העצמאות − מבצע עובדה היה סגנו של אברהם אדן (ברן) − מפקד פלוגת אנשי גח"ל. במלחמת ששת הימים השתתף בקרב על ירושלים כמפקד פלוגה. ב-1968 הועבר לתפקיד קצין חינוך ובמלחמת יום הכיפורים היה קצין חינוך לוחם בעוצבת שריון בחצי האי סיני.

ספרו הראשון של גורי "פרחי אש", שיצא לאור ב-1949, התקבל בהתלהבות הן בקרב קהל הקוראים והן בקרב הממסד הספרותי, והפך אותו לאחד ממיצגיהם הבולטים של הלוחמים במלחמת העצמאות. בשנים 1950−1952 למד ספרות עברית, פילוסופיה ותרבות צרפתית באוניברסיטה העברית בירושלים וב-1953 למד בסורבון. מ-1954 פרסם טור בעיתון 'למרחב', ולאחר מכן בעיתון 'דבר' לצד יצירתו הספרותית. מ-1949 גר בירושלים וב-1952 נשא לאשה את עליזה, חברתו לנשק מימי הפלמ"ח.

חיים גורי, 1986 (משה שי / פלאש90)

גורי פרסם יותר מ-12 ספרי שירה, 10 ספרי פרוזה, רשימות ועדויות עיתונאיות, כמו גם תרגומי שירה צרפתית, פרוזה ומחזות. הוא דוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת בן-גוריון והאוניברסיטה העברית בירושלים, אזרח כבוד של העיר תל אביב ו"יקיר ירושלים". גורי המשיך בפעילות ספרותית ועיתונאית וכתבות שלו התפרסמו ב"הארץ" ובעיתונים אחרים.

באוקטובר 2007 מסר את ארכיון כתביו העשיר לבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי.

בשנת 2015 הוכרז כזוכה פרס היצירה בתחום הציונות על ספרו "אף שרציתי עוד קצת עוד", אך סירב לקבל את הפרס, לדבריו: "זה פרס ציונות. אני ציוני מיום שנולדתי ואמות ציוני וכל חיי לחמתי למען הציונות, אבל לא נראה לי שהספר הזה ראוי לפרס הזה. הספר חורג מהמרחב הזה אבל הודיתי לשופטים שבחרו בו, שרצו לעשות משהו טוב ולכבד אותי, וביקשתי שיעניקו ליוצרים צעירים בתחילת דרכם".

שר החינוך יצחק נבון מעניק את פרס ישראל לסופר חיים גורי, במסגרת אירועי חגיגות יום העצמאות ה-41 למדינת ישראל (סער יעקב / לע"מ)

ממשרד התרבות והספורט נמסר כי המשרד "מרכין ראשו עם לכתו של המשורר, הסופר ואיש הרוח, חתן פרס ישראל לשירה, חיים גורי ז"ל".

יו״ר הכנסת, יואל (יולי) אדלשטיין התייחס ואמר כי הצטער לשמוע על מותו של "המשורר, לוחם הפלמ"ח, וחתן פרס ישראל, חיים גורי, עימו היתה לי היכרות אישית. קורות חייו של גורי שזורים בהיסטוריה של מדינת ישראל ושיריו מהווים ויהוו חלק מהאתוס הישראלי לעד ‏״אך נזכור את כולם, את יפי הבלורית והתואר״.

השרה רגב הוסיפה: "נעצב ליבי לשמע הידיעה המרה על פטירתו של חיים גורי. חיים גורי ז"ל היה מגדולי משוררי דור תש"ח וליווה את תקומת עמנו בארצו. השורה האלמותית משירו 'הרעות' 'מה רבים שאינם כבר בינינו' מהדהדת בי, עת אנו נפרדים מרבים מאותם יפי הבלורית והתואר, אשר טביעות אצבעותיהן חקוקות בקרקע וברוח של עמנו. גורי ז"ל היה וישאר לעד מ'פרחי האש' של תקומתנו הלאומית במדינת ישראל. יהי זכרו ברוך".

יוצאי הפלמ"ח (משמאל לימין) – רפי איתן, יהושוע גביש, חיים גורי וחברת הכנסת ענת ברקו לאחר פגישתם עם רה"מ (צילום: יונתן זינדל / פלאש 90).

חיים גורי (צילום ארכיון: יונתן זינדל/ פלאש 90)

ראש האופוזיציה, חבר הכנסת יצחק (בוז'י) הרצוג: "עצוב על לכתו של חיים גורי ז"ל, מנפילי דור תש"ח, משורר הפלמ"ח, מגדולי אנשי הרוח שלנו. הביוגרפיה של גורי שזורה בזו של מדינת ישראל, ויצירותיו הפכו לנכסי צאן ברזל של תרבותנו. בכל אחת משיחותינו התנגנה בי השורה האלמותית של שיר הרעות:
"כבר שנה לא הרגשנו כמעט
איך עברו הזמנים בשדותינו
כבר שנה ונותרנו מעט
מה רבים שאינם כבר איתנו"

עם ישראל יזכרהו לתמיד כמשורר העצמאות וכמוכיח בשער".