"איגוד לשכות המסחר, כנס המחאה נגד הרגולציה" – כך נכתב אתמול (ב') בשלט קטן, שהוצב בלובי הסינמטק בתל אביב. באי הכנס התערבבו בפנסיונרים שהגיעו לצפות בהקרנת הבוקר, עד שקשה היה להבחין ביניהם. שתי צעירות יושבות מאחורי שולחן מקבלות את באי המקום, על השולחן ערימות דפים עם רשימות מוזמנים. על שולחן נוסף הונחו דפי עמדה וחוברות שהופקו על ידי איגוד לשכות המסחר בעשור האחרון, ביניהן אחת שכותרתה (תחזיקו חזק): "כיצד ישראל גולשת לתכנים של סוציאליזם קיצוני". על חוברת אחרת נכתב: "כך פושטת הרגולציה וחונקת את המגזר העסקי".
כרוז מתריע בפני באי הכנס כי הדיון מתחיל באולם הקטן של הסנימטק, אולם שנשאר די ריק גם לאחר שנכנסו כל המוזמנים. השורה השניה, עליה נתלו שלטים 'שמור לעיתונות', מהדהדת את חוסר העניין של התקשורת בכנס. למרות ההזמנה, המושקעת שכללה איור של זרועות תמנון אימתניות, העניין בכנס שאירגן אוריאל לין, נשיא איגוד לשכות המסחר, דל.
"חמישה רגולטורים מנהלים את המדינה"
לין, המכהן כנשיא האיגוד כבר למעלה מחמש עשרה שנים, פתח את הכנס בנאום שמנגינתו חוצבת לבבות, "אנחנו חושבים ששרי הממשלה מנהלים את המדינה הזו, אבל האמת היא שחמישה רגולטורים מנהלים את המדינה ועושים מה שהם רוצים". אמר לין "המגזר הקמעונאי בישראל, משנת 2000 ספג 43 חוקים רגולטוריים ועד 20 תקנות וצווים. היום יש עוד 14 הצעות חוק במכבש החקיקה. אתם תלכו לחנויות המזון ויצטרכו למכור לכם רגולציה". שוב ושוב חזר לין על המילה רגולציה, עד שנדמה כי איבדה מתוכנה. מדבריו של לין ניתן להבין כי הוא מתנגד לכל סוג של רגולציה או התערבות של הממשלה במשק.
אחרי לין עלו בזה אחר זה בעלי חברות, שהלינו על ההשפעה ההרסנית של הרגולציה על עסקיהם. ראשון המלינים היה דורון שליט, מנכ"ל GSK וראש חטיבת התרופות באיגוד לשכות המסחר. "עושים מניפולציה על הציבור בישראל. אני חושב שעושים שימוש יתר ושוחקים את המושג הזה 'בריאות הציבור", פתח שליט את דבריו. "כל אריזה של כל תרופה צריכה לעבור אישור של משרד הבריאות. כל פונט, כל גודל של כל אות, עובר אישור. עכשיו הוסיפו לנו את החובה לכתוב גם בערבית וברוסית בנוסף לאנגלית ועברית. למי זה טוב?", תהה שליט, מבלי לחשוב לרגע על כמליון וחצי דוברי ערבית וכחצי מליון דוברי רוסית החיים בישראל – כשני מליון לקוחות פוטנציאלים, שעבורם היכולת לקרוא את שם התרופה שהם נוטלים קריטית. שליט המשיך והלין על הצורך להגדיל את אריזת התרופה, כדי להענות לדרישות של משרד הבריאות. הקהל המועט שנכח באולם הזדהה עם דוגמאותיו של שליט, בזה אחר זה עלו בעלים ומנכ"לים של חברות שהלינו על פניה השונות של ההתערבות הממשלתית בשוק. נראה כי באולם היו כולם תמימי דעים, כי אם רק הרשויות היו מפסיקות להפריע לבעלי העסקים לעבוד, כללי ההיצע והביקוש היו מביאים את המשק הישראלי לפריחה.
דוגמא נוספת "להתעללות" של הרגולטורים, הגיעה מאבי כץ שהקים את רשת קופיקס בנובמבר 2013, שתיאר את הקושי שבהקמת סניף של בית קפה. "שלושה עשר רגולטורים מעורבים בפתיחת חנות קטנה של 20 מטר, אחד מהם זו ועדת השילוט. החנות מוכנה, זו החנות ה-16 בתל אביב, אבל ועדת השילוט לא התכנסה בגלל החגים במשך שלושה חודשים. דוגמא נוספת לאבסורד, אתם רוצים לטחון גזר ורוצים לחתוך את הראש של הגזר, אז אתם צריכים רישוי של מטבח". קשה שלא להתפעל מכישרונו של כץ, שעל אף כל הקשיים שהערימו עליו הרשויות, הצליח להקים תוך שלוש שנים בלבד, 149 סניפים.
באופן צפוי למדי, אחרי התלונות הגיעו גם האיומים. מוני בר, בעליה של חברת השכרת הרכב באדג'ט דיבר על הנחיתות של המעסיק מול העובד וסיכם ביאוש את דבריו כשאמר "אני רוצה להגיד לרגולטורים ולשרים – ניצחתם אותי. אני הפסקתי להשקיע בעסקים בישראל ועברתי לפתח את עסקי בחו"ל. זה יותר קל ויותר כדאי".
צריך לומר ביושר: חלק מהטענות של בעלי העסקים מוצדקות. הרשויות הישראליות לא חפות מבירוקרטיה, ובמקרים מסוימים התנאים שמציבים רגולטורים שונים לא משרתים את המטרות שלשמן חוקקו. ובכל זאת, יש משהו עצוב וקטן באנשים בעלי מעמד וכח כזה, המתכנסים לסימפוזיון תלונות שכזה. מחאתם נראתה כלעיסה של טיעונים ודמגוגיה, ולא כזעם אותנטי של מי שנלחם על הישרדות עסקיו.
מר נפטלין
להפקת הכנס הגיע לין כשמולו מתחילה להתגבש אופוזיציה של סוחרים, המרגישים כי הוא הוא לא עושה מספיק כדי להגן על האינטרסים שלהם. הם קוראים לעצמם פורום הסוחרים והיבואנים המיואשים', ובימים האחרונים הם העלו קמפיין ציני ובוטה במיוחד, המכנה את אוריאל לין 'מר נפטלין', ומציג אותו כמי שמעדיף את יחסיו הטובים עם שר האוצר על פני שמירה על האינטרסים של חברי איגוד לשכות המסחר. אנשי האופוזיציה לא העזו לעמוד מולו בכנס ולהתעמת עם האופן שבו הוא מוביל את האיגוד, זאת על אף שהכנס החלש והבנאלי שהפיק לין, היה יכול לשמש דוגמא לטענותיהם.
תחושת החמיצות של הכנס שלא המריא, לא נעלמה מעינייהם של המארגנים. בתום הכנס נראה לין בן ה 83 עייף וחסר כוחות, כשהוא מנסה לברר עם אנשי ההפקה מדוע הנוכחות הייתה דלה כל כך. יותר מכל דבר אחר נראה כי כנס המחאה נגד הרגולציה הוא סימן לסוף תקופתו של לין כנשיא איגוד לשכות המסחר.
