בעלי מונופול הגז 'תמר' ייאלצו לחשוף את חוזה הגז עם חברת החשמל וכן את מזכר ההבנות המוקדם לגביו, במסגרת התביעה הייצוגית שהוגשה נגד מה שהוגדר כמחיר המופקע לכאורה שהושג תוך ניצול כוחו של מונופול הגז. המסמך המשפיע ביותר על עלות החשמל שלנו לא ייחשף לציבור אלא לעותרים בלבד, בשל שיקולי "סודיות מסחרית" – עוד היבט של מדיניות הפרטת התשתיות ומשאבי הטבע המקשה על הציבור ונציגיו להבין את ההסדרים הכלכליים שמעצבים את חיינו.

בדיון שהתקיים אתמול (ב') בבית המשפט המחוזי בלוד בעניין הייצוגית שהגיש משה ניזרי כלקוח של חברת החשמל, נחקר ד"ר בועז מוסול מאנגליה, אשר הגיש לבית המשפט חוות דעת מטעם בעלי מונופול הגז. את החקירה ניהלו עורכי הדין יצחק יערי וגלעד ברנע. בשיחה עם 'דבר ראשון' אמר ברנע: "אני מרוצה מהדיון. אני חושב שהראינו את הפרצות בטענות שלהם, ולדעתי זה עבר בצורה ברורה. בית המשפט היה מוכן לחייב אותם למסור את המסמכים והם הסכימו".

מדובר במזכר הכוונות המקורי (LOI) משנת 2009 וההסכם עצמו של חברת חשמל משנת 2012. הפרשי המחיר בין שני המסמכים הם אחת הראיות לכאורה למחיר המופקע, כאשר בשנת 2009 ישראל נהנתה מאספקת גז טבעי ממצרים, אשר הופסקה בשנת 2011 בעקבות פיצוצים של ארגוני טרור בצנרת הגז.

החתימה בשנת 2012 נעשתה תחת לחץ של היעדר אספקה ושריפת דלקים יקרים בהרבה כמו סולר ומזוט, שגם הזיהום מהם הרבה יותר גבוה. לפי דו"ח מבקר המדינה, מדובר בעלות עודפת של 8.5 מיליארד ₪ לאורך שנות החוזה. מנגד, לפי אותו דו"ח, האחריות לא חלה רק על בעלי המונופול, אלא גם על חברת החשמל, אשר ניהלה את המו"מ בידיעה שאם לא תגיע להסכמה, המאגר כלל לא יפותח, וגם היזמים הפרטיים לא יראו שום רווח מהמאגר.

"בשעתו באתר של נובל פורסם דיווח על ההסכם עם 170 מחיקות. כעת הם ייאלצו לחשוף את המסמך המקורי"

המסמך יישאר סודי

עו"ד ברנע מסביר כי "בשעתו באתר של נובל פורסם דיווח על ההסכם עם 170 מחיקות. כעת הם ייאלצו לחשוף את המסמך המקורי". מדובר בהסכם שמכתיב יותר מכל גורם אחר את עלות החשמל במדינת ישראל, אך דווקא הוא אינו מתפרסם בשל "סודיות מסחרית". לא ברור מה חשיבות הסוד הגדול, כאשר המוכר הוא מונופול, והקונה הוא חברת החשמל, כמעט מונופסון (קונה בודד, או הקונה המרכזי והשולט בשוק). מדובר בסיטואציה בעלות השלכות רוחב על כלל הציבור, ולכן השארת המסמך כסודי יוצרת מצב משונה.

כאשר מדובר בחברת החשמל, הרי שכלל הכנסותיה והוצאותיה מפוקחות על ידי המדינה, ונוכחותה בבורסה כמנפיקת אג"ח, מחייבת אותה לפרסם את הדו"חות הכספיים לציבור כולל עדכונים על כל אירוע מהותי. רכש הגז מהווה נתח מרכזי בהוצאות של חברת החשמל, והוא מוערך בכמעט 4 מיליארד ₪ בשנת 2016. על פי תחשיבי העתירה, כמחצית מהסכום הייתה יכולה להיחסך ואף יותר מכך.

על פי העותרים, הנכונות של השופטת להביא לחשיפה מוגבלת של שני המסמכים – מזכר ההבנות והחוזה הסופי – גרמה ללחץ בקרב בעלי המאגר. למרות שאין מדובר בפרסום לציבור, המסמכים עצמם ייכנסו לתיק הדיון,ובעתיד אולי יוכלו להיחשף באופן מוגבל או מלא בעזרת עתירות אחרות.

המדינה אישרה את עצם קיום המונופול, אבל לא את המחיר

לטענת בעלי המאגר, המדינה ביצעה סדרה של הסדרות לגבי משק הגז, כאשר מתווה גז משנת 2015 הוא ההסדרה הגדולה האחרונה בתחום, והיא מהווה "עסקת חבילה". זו עסקה שנועדה לזרז את הפיתוח של מאגר "לוויתן", אשר שניים מבעליו – חברת נובל אנרג'י ודלק קידוחים (שבשליטת יצחק תשובה), מחזיקות גם במאגר "תמר".

הבקשה לתביעה ייצוגית הוגשה עוד בשנת 2014, טרם מתווה הגז, ואושרה לדיון למרות התנגדות בעלי המאגר. האישור בא על רקע העובדה כי מתווה הגז לא עסק בשאלת הפיקוח על מחיר הגז, אלא רק בפטור מהגבלים עסקיים. את המונופול יצרה למעשה המדינה, בכך שאישרה רישיונות חיפוש נרחבים לאותם בעלים והתעלמה מכך במשך שנים רבות. רק לאחר מציאת הגז במעמקי הים, החלה המדינה להתמודד עם תוצאות מעשיה. מתווה הגז בסך הכל מסדיר תחרות מאוד מוגבלת ורק בעתיד, לאחר פיתוח 3 מאגרים – "לוויתן", מאגרי "כריש-תנין" הקטנים ומאגר "תמר" – שנפתח ב2013. גם כשתפתח התחרות, מרבית הצרכנים במשק הישראלי "נעולים" בתוך חוזי אספקה ארוכי טווח, במידה רבה בדומה לחברת החשמל. לכן התחרות לכאורה לא תשפיע עליהם בשנים הקרובות, אלמלא תתערב המדינה ותכפה פתיחת חוזים מוקדמת יותר. התרחשות שכזו מנוגדת למדיניות הממשלה, המדגישה את נכונותה להעניק ליזמי הגז אופק רגולטורי יציב.

ובפרקים הבאים..

הדיון בתיק יימשך ביום ה', כאשר בחודש הבא ייחקרו גם בכירי הפקידות הממשלתית בזמן חתימת החוזה – אודי אדירי, מנכ"ל משרד האנרגיה כיום ורפרנט אנרגיה במשרד האוצר דאז, שאול מרידור מנכ"ל משרד האנרגיה לשעבר, ומנכ"ל משרד האוצר כיום וכן מוריס דורפמן, סגן ראש המועצה הלאומית לכלכלה דאז, וראש חטיבת רגולציה במשרד הבריאות כיום. בתצהירים הפקידים מספרים כי העריכו כבר בזמן אמת שמדובר בחוזה יקר, אך מתכחשים לטענה שהם האחראים להתקבלותו. לשאלה מי במדינה אישר את החוזה של חברת החשמל יש חשיבות ציבורית, אך התביעה הייצוגית ממוקדת בנזק שנגרם לציבור ולא בהליך קבלת ההחלטות.