פעם, בתקופה הארוכה של העת העתיקה + ימי הביניים (ימי הביניים זה מושג אירופאי. אירופה באמת הייתה בתק' חשוכה בין התרבות ההלניסטית / רומית ובין הרנסאנס. מאידך, הן התרבות היהודית והמסולמית היו בתק' הזאת בתור הזהב שלהן), הציבור היהודי היה הציבור יודע הקרוא וכתוב המרשים ביותר ביותר בקרב הקהילה בה הוא חי, מזרח ומערב: יחסי לגודלם, בגלל החלטות של מנהיגים יהודים (שמעון בן שטח בתק' החשמונאים, יהושע בן גמלא קצת לפני המרד הגדול, יהודה נשיאה במאה ה-3 בישראל) הציבור היהודי מימן מורים וחייב כול משפחה לשלוח את הילדים, מגיל 4 וצפונה, לתלמוד תורה. בגלל שלמדת מס' נזיקין, ידעת להתעסק בחוזים, קונפליקטים, מו"מ, עדי אמת ועדי שקר – זה מכרה זהב לאימפריה המוסלמית שפרצה מערבה, לשליטי חליפות אומייה ועבאס, הפאטימים, האיובים הממלוכים שהיו זקוקים לעו"ד, כותבי בריתות והסכמים, שידעו לתקשר, דרך מערך של שו"ת-ים (שאלות ותשובות) עם קהילות העולם, מעין ויקיפדיה דהיום. שילמנו מחיר כלכלי לא קל (אב המשפחה היה צריך לוותר על עוד זוג ידיים בחנות שלו כיון שהבן עוזב בבוקר לחדר) אבל זה דין ההלכה. ובסיכומו של דבר – היהודים קצרו את הפירות של האוריינות הזאת.

כאשר תקופת ההשכלה באירופה רק התחילה לפרוץ באירופה (ללא כול קשר ליהדות), היהודים לא הורשו להכנס לאוניברסיטאות. יותר מכך – הם לא הורשו בכלל להתיישב בערים הגדולות (ברלין, למשל). לקח עשרות שנים עד שהחסימה הזאת הוסרה. אבל, כאשר הוסרה, זרם אדיר של יהודים נרשמו לאוניברסיטאות. בהתחלה בפרוסיה ובגרמניה אבל אחכ בכול רחבי אירופה המערבית. יהודים נחשפו לתרבות הרנסאנסית של הטלת ספק ובדיקת דיעות מחדש, של חקירת מושגי יסוד ואי קבלת הדיעות המסורתיות. קמו תנועות יהודיות שהתמרדו בסטגנציה ההלכתית – אולי זה הזמן לשנות מנהגים, לאוורר הלכות, לבחון מחדש את היהדות. קמו תנועות קונסרבטיביות ורפורמיות.

היהדות המסורתית (בייתה הרוב המוחץ) הגיבה ב-2 קולות (ב-ד-י-ו-ק כמו היום, תיכף זה יתחבר) – מחד גיסא, קמו יהודים אורתודוקסים (ניאו-אורתודוקסיה) שאמצו את ההשכלה (הרש"ר הירש, עזריאל הילדסהיימר), אשרו מקהלת גברים בבית הכנסת, קראו את שילר ותמכו ביהודים שבחרו ללמוד במוסדות האקדמיה הגרמנית. היהדות הדתית-לאומית וגם החרדית בימינו, אלו שמאפשרות ותומכות בהשכלה חילונית – חייבות תודה לאנשים אלה. מאידך – קמה תנועת האולטרה-אורתודוקסיה או בשמה הפשוט – חרדים (חת"ם סופר הוא הדוגמה המובהקת) שהסתגרה, הדפה כול ניסיון להשכלה של הגויים ("ישן מפני חדש תוציאו"). יהדות זו התבססה בעיקר בהונגריה ומזרחה, כיון שההשכלה המערבית לא חלחלה לשם במהירות כמו במערב.

הסוציאליזם, הציונות אבל בעיקר השואה הביסה לחלוטין את התנועה נגד ההשכלה – אחוז היהודים שמתנגדים להשכלה כיום בעולם – נער יספרם. נכון שהשבט שלי מנסה לצייר שאיראן זה כאן, אבל זה שטויות במיץ עגבניות – רוב הציבור היהודי בארץ ובעולם חשוף לאקדמיה, להשכלה, למדע ולשיטות המודרניות של מחקר. מבחינה זאת החרדיות נחלה תבוסה אדירה. יעידו מספרם הבלתי מובן להפליא של יהודים באקדמיה, בפרסי נובל. כאשר מדברים בויקיפדיה על ה"גניוס היהודי" לא מדברים על בקיאות בהלכות רבא ואביי, מדברים על ההשכלה. אני יודע שזה נשמע כמעט כתורת הגזע, אבל אני בוודאות חושב שהאובססיה היהודית לטקסטים משחר המקרא, דרך ספרות חזל ששוננה בע"פ, דרך ראשונים ואחרונים גרמה לנו "מוטציה" שמילים, טקסטים, סיפורים (נרטיב בלשון האקדמיה שלי) כ"כ משמעותיים בשבילנו. אני הייתי ממיר את מושג "עם הספר" למושג "עם הטקסט".

המבחן המקביל הנוכחי בימינו הוא היחס לנשים, ואני מזהה שאותו דפוס חוזר כאן: גם פה המקור הוא עולמי, בכלל לא יהודי, ב-ד-י-ו-ק כמו ההשכלה: תנועת המטוטלת שנותנת לנשים זכות בחירה, כניסה לאוניברסיטאות, לשוק העבודה, לאקדמיה, לניהול ולפוליטיקה לאותו ציבור שעד לפני 100 שנה לא היה זכאי להכנס שמה, התנועה הזאת  ניצחה בעולם, והיא תמשיך לנצח, אין אפשרות אחרת. זה קורה בעיקר בעולם המערבי, אבל גם למקומות אחרים (אסיה, מזרח אירופה, אפריקה) זה יגיע. זו תנועה עולמית ללא כול קשר ליהדות שלנו שאין סיכוי לעצור זאת, מהסיבות הפשוטות: כלכלית (מוזר אבל גם כ"כ טבעי איך סיבות כלכליות מצליחות לפשט אורחות חיים ולהרוס חומות של תפיסות ישנות בגלל שמפסידים כסף ככה) ותרבותית: אנשים, נשים וגברים, לא יכולים לחזור לתפיסות של המאה ה-19 אחרי שנחשפו לעושר של ההשכלה (עושר, קרי זכויות – אבל גם חובות קשות של עמידה בלחצים; הורות מול קריירה; זוגיות מול הגשמה עצמית – והיד רק נטויה).

היהדות מתמודדת עם התופעה בימינו: אנו, החילונים, ברובם, אמצנו את שיוויון ההזדמנויות לנשים (המשפט הזה נכון בחלקו: בדומה לכול העולם, גברים פטריאכלים מנסים להתנגד לשיוויון במלחמת מאסף אחרונה, בדומה לאחרוני חיילי הקיסרות היפנית ביערות. עוד דור אחד או שניים זה יראו לנו משהו גרוטסקי). היהדות הד"ל אמביוולנטית: חלק מהרבנים הם ליברלים לחלוטין (אלה הרבנים שאני "עשה לך רב", וכבר מניתי בפורומים אחרים מי הם) וכמובן יביאו טקסטים חזליים שיוכיחו את הכבוד שרחשו חז"ל שלי לנשים והבינו את פקחותן (לזכותם של חזל וגם המקרא שלי, אפשר למצוא שם ה-כ-ו-ל, כ"כ עשיר המטמון הזה), חלק (וזה החלק שאנחנו נחשפים להם אחת לחודש, בדיוק של שעון שוויצרי, לכול מיני התבטאויות של תקופת המערות  על הרוחניות הירודה של הנשים) מנסים לדלות מהתלמוד שלי כול מיני תפיסות שיצדיקו אנטי-פמיניזם, זלזול בנשים ועוד "אוצרות" שכאלה. מה אפשר לעשות, התלמוד שלי עשיר גם בשטויות שכאלה. כיון שהספרות החזלית נכתבה לפני יותר מ-1500 שנה, סביר שנמצא שמה טקסטים שיגרמו לנו להסמיק. אני רוצה להזכיר שגם בתרבות המערב שכולם מעריצים יש טקסטים שוביניסטים אידיוטים: שייקספיר, טולסטוי, דוסטוייבסקי ועוד. ההצלחה של הקבוצה הפדלחו"שית (שהיא אורתודוקסית לחלוטין) בפייס, הפופולאריות של רבניות כמו מלכה פיוטרקובסקי, ההצלחה (החלקית) של נשים בכותל (רובן נשים אורתודוקסיות), התרומה של נשים כמו רחלי פרנקל (אמא של) או הדסה פרומן ובטח רבות אחרות  מעיד שנושא זה לא יורד מסדר היום. אני בטוח שיום יבוא ובו נשים אורתודוקסיות יעלו לתורה, יפתחו את ארון הקודש, יקראו את הטקסט הנפלא הזה וגם ישאו דרשה. אני יגיד יותר בנחרצות – אין מצב שנשיאה של חברת היי-טק או מנהלת בנק תשב בעזרת נשים ותסתפק בפירורים. כלומר, יש מצב כזה, אבל מנגד יהיו נשים רבות שלא תסכמנה. וגם הבעלים שלהם יצטרפו למלחמה באיוולת הזאת.

ובציבור החרדי? ברגע שכולנו חשופים לאינטרנט, בדור שאי אפשר להסתיר מידע, בתקופה שאין אמת אחת וההלכה של הרב היא לא אוטוריטה משמיים, אני לא מאמין שהחומות האחרונות של החרדיות ישארו על כנן. הן (הנשים החרדיות) לא בנויות אחרות, רועה אחד עשה אותנו, אל אחד נתנן. כאשר ההשכלה מנצחת, תנצח גם הפמיניזם. אני מודע לגמרי לעובדה שהקונוטציה "פמיניזם" מובנה לאדם אחד (לדוגמה, אבינעם) כשיוויון הזדמנויות לנשים, ומובנה לאדם אחר (לדוגמה, לא אבינעם) פלישה של הנשים לקודש הקודשים הגברי.

חבל לי שהיהדות הישנה, הדתית-לאומית מחד גיסא והחרדית מאידך, מבזבזות את המאמץ על קרבות שנועדו לתבוסה. תשקיעו את המאמץ בנושאים ערכיים. לא חסר.