בלילה של ה-4 לאפריל שנת 1958, עוזב ראשיד מחלופי במפתיע את צרפת ומתחיל את מסעו לטוניס. החלוץ המצטיין של נבחרת צרפת ושל הקבוצה המובילה בצרפת דאז – סנט אטיין, היה אחד הכוכבים הגדולים של הכדורגל הצרפתי באותה התקופה, אך הוא ויתר על הקריירה המקצוענית שלו ועל ההזדמנות להיות חלק מנבחרת צרפת שהייתה צפויה להשתתף במונדיאל 1958. הוא עוזב את צרפת בחשאי,  כשמרחפת מעליו סכנת מאסר ממושך. מדוע ויתר על קריירה מצליחה? ומה גורם לו לסכן את עצמו?

ההחלטה להקריב את הקרירה שלהם בשיאה ולשחק במסגרת חצי חובבנית, היתה חלק משמעותי מהמאבק התקשורתי בשלטון הצרפתי. מעבר לכך, הם היוו השראה לאלפי אלג'יראים

הסיבה לכך היא שמחלופי הוא אלג'ירי והוא בוחר לקחת חלק במאמצי השחרור של ארצו. בטוניס מחלופי הצעיר פוגש 11 שחקני כדורגל נוספים, איתם הוא תיכנן בקפידה את החזית החדשה בה תבוא לידי ביטוי מאמצי השחרור של אלג'יר מהכיבוש הצרפתי ששולט בה מאז 1830. כל השחקנים משחקים בליגה הבכירה בצרפת וכולם החליטו לעצור את הקריירה המקצוענית שלהם ולהצטרף למאבק. שחקן אחד נתפס בדרך ונעצר על ידי הרשויות הצרפתיות – חסן חאברי קשרה של מונקו נכלא לשנה בכלא צרפתי. כל השאר מגיעים ליעדם ומתחילים לשחק במגרש חדש.

ראשיד מחלופי היה בן שמונה עשר כאשר בשנת 1954 גויס מקבוצתו האלג'יראית הקטנה USM סטיף לליגה הצרפתית הגדולה. עונת השיא שלו הייתה בשנת 1957 בשורות סנט אטיין, כאשר בגיל 21 בלבד הוביל את קבוצתו לאליפות הראשונה בתולדותיה עם 25 שערי ליגה. מחלופי המשיך להצטיין במדי קבוצתו ושיחק במשך ארבע עונות ב-98 משחקים בהם כבש 65 שערים. הצטיינותו תפסה גם את עינו של המאמן הלאומי שהזמין את הכישרון הצעיר להצטרף לנבחרת צרפת. מחלופי היה התקווה הגדולה של צרפת והוכתר על ידי רבים כדבר הגדול הבא בכדורגל הצרפתי.

במקביל באלג'יר, עמו נאבק לעצמאות תחת השלטון הקולוניאלי הצרפתי, שפלש ושלט במדינת החוף הצפון אפריקאית מאז 1830. המאבק לעצמאות שהחל בשנת 1954 הגיע באותן השנים לשיא ומחלופי הזדהה עמוקות עם עמו. הקרע בין מצוינות אישית, שכללה אהדה ופרסום בכל צרפת, אל מול הסבל והמלחמה של עמו קרעו את מחלופי מבפנים. לבסוף מחלופי מחליט להקריב את הכל למען מאבק תקשורתי ממושך לעצמאות עמו.

אחד עשר השחקנים הצטרפו לנבחרת של ה-'FLN', "החזית הלאומית לשחרור אלג'יריה", שלחמה כנגד השלטון הצרפתי במאבק אלים ומלא קרבנות משני הצדדים. מחלופי מספר על ההגעה שלהם לטוניס לעיתון 'למונד הצרפתי': "ה-FLN לא ממש הבינו בכדורגל. אבל הכל התקדם מהר מאוד, כי הם הבינו שכדורגל יכול לשרת מאוד את המטרה. אנחנו קודם כל השתכנו בבית מלון ואחר כך התחלנו להתאמן. התקשורת התחילה להתעסק בנו ואנחנו יצרנו תכנית פעולה מידית. 32 שחקנים הרכיבו את הנבחרת ותכננו מסע משחקים במדינות מזרח אירופה, ברה"מ, סין, צפון ויטנאם וכמה מדינות ערביות".

מחלופי, יחד עם שחקן הגנה מוסטה זיטוני ממונקו, היוו את השחקנים הבכירים ביותר בנבחרת. שניהם היו שחקני נבחרת צרפת ושניהם היו חלק מהסגל הרחב שפורסם לקראת ההכנות הראשונות למונדיאל הקרוב. עזיבתם הפתאומית את צרפת והגעתם הסודית לטוניס, יצרה הד תקשורתי אדיר בצרפת. בכל זאת לא כל יום שני שחקני נבחרת בורחים מהמדינה אותה הם מייצגים כדי להקדיש את עצמם ואת הקרירה שלהם למאבק נגדה.

המשחק הרשמי הראשון התרחש במרוקו ב-9 למאי 1958 והסתיים בניצחון ראשון של הנבחרת (בתוצאה 0:2) על הנבחרת המקומית. יומיים לאחר מכן הנבחרת החזקה מנצחת את נבחרת טוניס 1:6. בצרפת ניסו לא לאפשר לנבחרת המורדת לשחק כדורגל ודרשו מפיפ"א למנוע זאת מהם, אך פיפ"א, למרות שלא הכירה בנבחרת החדשה, גם לא פעלה כדי למנוע ממנה להופיע למשחקים וכן סירבה להעניש התאחדויות שבחרו לארח את הנבחרת האלג'יראית.

מחלופי מספר לעיתון למונד הצרפתי: "היה משחק אחד שאני ממש זוכר בבלגרד, היה לפנינו משחק עם המון צופים בעיר ואחרי שהסתיים רוב הצופים בחרו לעזוב ולא לחכות למשחק שלנו. לאחר שהשמועה על היכולת הטובה שלנו עברה מפה לאוזן, האוהדים הצטערו שהם מפספסים את הנבחרת האלג'יראית המשובחת ובאו לצפות בנו מנצחים את המשחק בתוצאה 1:6."

לא תמיד הנבחרת האלג'יראית התקבלה בברכה. "כשהגענו לפולין, נתקלנו בשלטונות שלא רצו שבמהלך המשחק ינוגן ההמנון שלנו ויונף הדגל של אלג'יר. לאחר שסירבנו להופיע למשחק החליטו בפולין לקבל את הדרישות שלנו והניפו את הדגל ביחד עם נגינת ההמנון. המשחק הסתיים בתיקו 4:4. אנחנו לקחנו באופן מאוד רציני את המשחקים, למרות שלא תמיד היריבות שלנו היו ברמה גבוהה".

הנבחרת האלג'יראית שיחקה סך הכל 83 משחקים, מתוכם ניצחה 57 משחקים, סיימה בתיקו 14 משחקים והפסידה רק 12 משחקים. במהלך83 המשחקים הנבחרת כבשה 349 שערים וספגה 119. במהלך ארבעת השנים השחקנים חיו, כאשר לא היו בנסיעות לטובת המשחקים, בטוניס, וקבלו סכום כסף מועט של 50 דינארים טוניסאים בחודש כדי להצליח להתקיים.

בשנת 1962 הסתיימה מלחמת העצמאות באלג'יריה, והנבחרת הזמנית סיימה את תפקידה. פיפ"א קיבלה את התאחדות האלג'יראית הצעירה כחברה מן המניין והשחקנים הגולים מצרפת יכלו לחזור לעסוק בכדורגל בלי חשש לעונש מהשלטונות הצרפתיים. מחלופי שהיה בן 26 בלבד, החליט בהתחלה לעבור לשחק בקבוצת סרבט מהליגה השווצרית.

בסוף העונה השחקן מחליט לחזור לצרפת, לקבוצתו הישנה שבינתיים ירדה מגדולתה ושיחקה בליגה השנייה בצרפת. עם חזרתו של השחקן האהוב סנט אטיין עלתה תוך עונה חזרה לליגה הבכירה. בחמש העונות הבאות הופכת סנט אטיין ביחד עם כוכבה מחלופי לקבוצה הטובה ביותר בצרפת וזוכה בשלוש אליפויות בתוך חמש שנים, כאשר מחלופי נבחר לשחקן העונה של הליגה הצרפתית בכל אחת משלושת עונות האליפות של הקבוצה.

ראשיד מחלופי ושותפיו אולי לא לחמו פיזית במאבק המזוין של המחתרת האלג'יראית, אך הם לקחו, בדרכם שלהם, חלק חשוב מאוד במאבק לסיום הכיבוש באלג'יריה. ההחלטה של שחקני הכדורגל המקצוענים לעזוב את הכל למען המאבק העממי לחופש, ההחלטה להקריב את הקרירה שלהם בשיאה ולשחק במסגרת חצי חובבנית, הייתה חלק משמעותי מהמאבק התקשורתי בשלטון הצרפתי. מעבר לכך, הם היוו השראה לאלפי אלג'יראים שראו את כוכבי הכדורגל הגדולים שלהם נוקטים עמדה ומשלמים מחירים למען עצמאות עמם.