ב-1931 בחר הוועד האולימפי העולמי את ברלין על פני ברצלונה כמקום בו יערכו המשחקים האולימפיים ב-1936. הבחירה הפוליטית בברלין הייתה עוד ניסיון לתת קצת כוחות פנימיים לרפובליקת ויימאר הגוססת בגרמניה. באותה השנה התקבלה החוקה החדשה בספרד וברצלונה זכתה באוטונומיה יחסית בתוך המדינה. ב-1933 הכל השתנה כאשר בגרמניה עלה לשלטון אדולף היטלר ותורת הגזע והדיקטטורה האלימה של השלטון הנאצי איימו על כל העולם.
לאחר הבחירות שהתקיימו ב-36 בספרד, החליטה הממשלה המקומית, מתוך אינטרס פוליטי והתנגדות ערכית על ביטול הגעתה לאולימפיאדה בגרמניה הנאצית והקמתה של אולימפיאדה חלופית שתתקיים במקביל בקיץ 36 בעיר ברצלונה.
Poster for exhibition in Budapest last year contrasting 1936 Berlin Olymics with Barcelona's anti-fascist repsonse The People's Olympiad pic.twitter.com/ixoJT0B8pZ
— Nick Iberianature (@iberianature) February 20, 2017
האולימפיאדה החדשה זכתה לשם "אולימפיאדת העם" והייתה מתוכננת להתקיים בין ה-19 ל-26 ביולי 1936. יותר מששת אלפים משתתפים נרשמו לאולימפיאדה כחלק מ-22 משלחות ממדינות שונות. המשלחות הגדולות ביותר למשחקים היו אמורות להגיע מארה"ב, בריטניה, הולנד, בלגיה, מדינות סקנדינביה ואלג'יר הצרפתית. בנוסף אליהן נרשמו משלחות קטנות כמו משלחת מגלסיה – המחוז הבסקי, משלחת של יהודים מגרמניה ואפילו משלחת של ספורטאים מברית המועצות שבעצמה סירבה להופיע באולימפיאדות בין השנים 1920 עד 1952.
האולימפיאדה, שאורגנה על-ידי הכוחות האנטי פאשיסטים בספרד, הייתה אמורה לשמש ככלי תעמולה עוצמתי כל עולמי כנגד התעמולה הנאצית והמסרים הגזעניים שלה שנפוצו ברחבי אירופה. המשחקים, שהיו הניגוד המוחלט "לאולימפיאדה של היטלר" אורגנו במהרה על-ידי "הוועדה הקאטלונית לטובת ספורט פופולרי".
כחודש לאחר הקמתה, באפריל בשנת 1936 הארגון קיים את האירוע הראשון שלו "גביע תלמאן" על שמו של הספורטאי הגרמני והמנהיג הקומוניסטי ארנסט תלמאן שעמד במהלך הבחירות לשלטון הגרמני בראש המפלגה הקומוניסטית שהפסידה להיטלר. הוא התנגד לשלטון הנאצי ולאחר שריפת הריכסטיינג על-ידי הנאצים הוא וחלק גדול מראשי המפלגה נכלאו במחנה ריכוז באוצן.
לאחר ההצלחה שקצר האירוע הספורטיבי הראשון ובגיבוי של הממשלה הקטאלונית, החליטו בארגון להתחיל לקדם באופן משמעותי ומהפכני את האולימפיאדה של העם, המטרה לארגן אולימפיאדה מקבילה שתחיה את הרוח האולימפית האמיתית, תחת הדגל של שלום וסולידריות של האומות.
במניפסט שהמארגנים הפיצו ברחבי ספרד, הם הסבירו את הסיבה להקמת התחרות המקבילה וניסו לגייס את העם לתמוך ולהשתתף בתחרויות: "משחקי האולימפיאדה, שהתחילו לפני אלפי שנים ונולדו מחדש בעידן שלנו, ותמיד נשארו סמל של אחוות העמים והגזעים, איבדו עכשיו את הדמות הזאת לנצח. המשחקים האולימפיים המתוכננים בברלין הם ללא ספק זיוף מביש, לעג לחשיבה האולימפית. במדינה שבה נמנעים מיליוני ספורטאים מלהמשיך את משימתם החברתית, שבה אלפי ספורטאים מובילים נכלאים, שם רוב האנשים העובדים חיים תחת איום של רדיפות בגלל אמונותיהם או דתם, שבה גזע שלם מחוץ לחוק, המדינה הזאת היא לא המקום הנכון לארח את המשחקים האולימפיים האמיתיים".
The People's Olympiad of #Barcelona (1936) http://t.co/enshPltdHP#NaoVaiTerCopa #FifaGoHome pic.twitter.com/NpuDCflOHH
— 15MBcn_int (@15MBcn_int) July 9, 2014
הרעיון השאפתני זכה להסכמה בצד השמאלי של המפה הפוליטית בספרד, היחידים שהיו היוצאים מן הכלל היו מפלגת הפועלים של האיחוד המארקסיסטי (POUM), שנשארו בשוליים משום שהאמינו שהרעיון של הספורט לעם הוא זנות של מעמד הפועלים ומכיוון שהוא לא האמין בברית בין סוציאליסטים לקומוניסטים .
בצד הימני של המפה הפוליטית בספרד, עמדה של אופוזיציה מלאה. הימנים ניסו להסיר כל לגיטימציה מהאירוע בברצלונה בטענה שהועד האולימפי לעולם לא יקבל שוב את מועמדותה של ברצלונה לארח את האולימפיאדה, לפי השקפת עולמם. "האולימפיאדה העממית של יהודים וקומוניסטים תתקיים עם משתתפים חובבים רבים". הליברלים הספרדים היו באותו צד והתנגדו בהתמדה ליוזמה לאחר שנודע להם כי נציגי המדינה הספרדית יחולקו לארבע קבוצות: קטלוניה, ספרד, ארץ הבאסקים וגאליציה.
המדינות עצמן לא תמכו באופן רשמי בקיום המשחקים, שהיו אמורים היו להתקיים תוך שבוע עם תחרויות בכל ענפי הספורט האולימפיים. מי ששלח את המשלחות שעשו את דרכן לספרד היו איגודי העובדים שפעלו במרץ רב לארגן משלחות רבות משתתפים לאולימפיאדה המקבילה.
מלחמת האזרחים בספרד פרצה בדיוק כשהמשחקים היו אמורים להתחיל והם בוטלו בחיפזון. ספורטאים מסוימים מעולם לא הגיעו לברצלונה כשהגבולות היו סגורים, בעוד שרבים שהו בעיר עם תחילת המשחקים המתוכננים והוברחו במהרה מחוץ למדינה. עם זאת, לפחות 200 ספורטאים, בחרו להישאר בספרד ולהצטרף למיליציות פועלים שאורגנו להגן על הרפובליקה הספרדית השנייה נגד הכוחות הלאומנים של גנרל פרנקו.
סגירת מעגל היסטורית התרחשה ב-1992 כשהמשחקים האולימפיים הרשמיים הגיעו סוף סוף להתקיים בעיר ברצלונה, לאחר שזו חזרה להיות חופשית מהשלטון הפשיסטי של גנרל פרנקו.
