"המסר של השיר זה תקווה, מה שיש – יעבור. הצרות של הישראלים עברו, גם הצרות שלך יעברו", כך מסכם עוואט גהידאי, אחד מהסולנים בלהקת chura band (צ'ורה משמעו קרן אור), את השיר החדש של הלקה האריתראית-ישראלית, 'אח שלי'.

לפני שבועיים, בסוף המחאה מול שגרירות רואנדה בהרצליה, הצטלמו 13 החברים בלהקה לקליפ של השיר החדש. קשה היה לפספס את השימוש בביטוי הכל ישראלי הזה, "אח שלי", האח הצעיר יותר של "אחי" הוותיק, אבל לא פחות נפוץ ממנו. "זה לא שיר לישראלים, זה שיר לאחים שלנו האריתראים, אבל הייתי שמח שתבינו שאנחנו כמוכם", אומר עוואט.

הוא מנגן ושר מאז שהיה בן 15, בעיקר בחתונות והופעות. כבר כשהיה קטן ידע שהוא לא רוצה להתגייס לצבא, "יש אנשים שמשרתים בצבא באריתריאה גם 40 שנים, אתה לא יודע מתי ישחררו אותך". גם לשיר על מה שאתה רוצה אי אפשר, עוואט מספר שיש צנזורה חמורה על תכני השירים השונים, "אי אפשר לבקר את הממשלה שם. זה לא עובד."

את צ'ורה בנד הקימו לפני 5 שנים, לפניה הופיעו כל אחד בנפרד. בלהקה חברים, מלבד הסולנים גם צלם, עורך מפיק ומקליט, לכל אחד עוד עבודה, "אנחנו לא עושים את זה בשביל הכסף" מספר עואט. הם שרים בטיגרנית – השונה מתיגרית אותה דוברים חלק מהעולים מאתיופיה ומשתייכת לשפות השמיות ובסהו – ניב מקומי, אחד מתשע הניבים באריתריאה.

אווט גידי (צילום: מתוך חשבון האינסטגרם של האומן).

בצ'ורה שרים בעיקר על הפוליטיקה של אריתריאה. עוואט צוחק כשאני שואל אם יש להם שירים על אהבה, "לא ראיתי את אמא שלי 10 שנים, אני יכול לשיר על אהבה? ובכלל", הוא מסביר בעברית מקרטעת, "אם אני והחברה שלי לא ביחד כי אותה גירשו ואני פה – זה בגלל הפוליטיקה, אהבה קשורה לפוליטיקה."

השיר הראשון שהוציאו כלהקה עוסק בטביעת ספינת נמלטים מאריתריאה, ספינה שטבעה בים התיכון כשעליה 369 גברים ונשים. הבאים כבר עוסקים בחיים בישראל, באלימות באריתריאה, בביקורת כלפי הממשלה שם, וייסורים שעוברים האריתריאים ברחבי העולם.

בקרוב אמור לצאת חידוש של 'עבודה שחורה', שירו האלמותי של אהוד בנאי, הפעם עם אוריינטציה לקראת הגירוש, בו משתתפים ברי סחרוף, נצ'י נצ' לצד אהוד בנאי עצמו, ועוואט. האמנים הישראלים, לפי הכתבה שפורסמה באתר 'מאקו', סירבו להתראיין בנושא, והותירו את הבמה למסתנני המקלט.

"לא באתי לפה לעבוד, באתי להנצל"

אחרי שנתיים בהן עבר בסודן ומצרים – לדבריו במטרה לחמוק מהגיוס לצבא האריתראי, הגיע ב-2010 לישראל, עליה שמע רק בדרך. הוא שוטף כלים במסעדה, נשוי ואב לילדה בת 3, כך שנוהל ההרחקה למדינה שלישית לא מאיים עליו, בינתיים. "אני לא מבין את הישראלים שקוראים לגרש אותנו. אנחנו מבקשים מקלט, עברנו חיים קשים. 8 שנים אני בישראל, וכל פעם אומרים לי משהו אחר. אנחנו לא מפריעים למדינה, עובדים. אני לא רוצה ללכת למדינה אחרת, רק למדינה שלנו, אבל שם יש מלחמה".

אווט גידי (צילום: מתוך חשבון האינסטגרם של האומן).

כשאני שואל אותו אם הוא מבין שהרבה מהישראלים מאמינים שהאריתראים הגיעו לכאן בשביל להישאר, הוא אומר, "לא באתי לכל החיים לישראל, אני יודע שאחזור לאריתריאה, אבל אם אחזור עכשיו אני אהיה בסכנה. לא באתי לפה לעבוד, באתי להנצל."

שלום לך אח שלי,
באת דרך סיני בעזרתו של האל
עברת דרך הרבה בעיות – ואף אחד לא מבין אותך.

אח שלי, אח שלי
אתה לא יודע לאן אתה הולך, 
אתה חושב על המשפחה שלך,
על המדינה שלך.

אח שלי, אח שלי
הגוף שלך במדינה אחת והלב במדינה אחרת.
אנשים בכל העולם חושבים שאתה מבסוט בישראל,
שכאן קוטפים כסף מהעצים, אבל אתה יודע את האמת, זו לא המציאות.

אח שלי, אח שלי
יום אחד הכל יעבור,
יום אחד אלוהים לך יעזור.
כמו שהישראלים היו זרים בכל העולם, גם אתה זר כמוהם.
הם חזרו כולם למדינה שלהם – אתה מחכה שזה יקרה גם לך,
כשיהיה שלום.
יום אחד יהיה שלום.

המצוקות של הישראלים עברו – גם המצוקה שלך תעבור.
אל תדאג, אח שלי.

אתה עובד קשה ביום ובלילה, החיים קשים עליך.
אל תדאג אח שלי, יום אחד יהיה שלום.