העיתונים הכלכליים הבולטים בעולם מזהירים מזה מספר שבועות כי המשקים המפותחים עומדים בפני זינוק באינפלציה. לאזהרות אלו כבר ניתנה משמעות בפועל, כאשר הזעזוע האחרון בשוקי ההון ברחבי העולם נגרם כתוצאה מחשש המשקיעים מפני עלייה באינפלציה, ותגובה של הבנק הפדרלי. אולם, כלל לא בטוח שלחשש מפני אינפלציה יש על מה להסתמך, לפחות בכל הנוגע לנתונים היבשים.

נגידת הבנק הפדרלי לשעבר, ג'נט יילן. ארכיון (צילום: AP Photo/Cliff Owen)

תחילה, נסביר במה מדובר, למי שהמילה אינפלציה אינה שגורה על שפתותיו: אינפלציה היא, בפשטות, עליית מחירים. כאשר מחירי המוצרים בשוק עולים מתקיים מצב של אינפלציה, והיא נאמדת באמצעות מדד המשקלל מחירים של מבחר מוצרים.

עליות מחירים נגרמות מסיבות שונות, אך בתיאוריה הקלאסית נהוג לייחס אותן לביקוש גבוה. על פי הגיון ההיצע והביקוש, כאשר הביקוש גדל מהר ללא גידול משמעותי בהיצע – המחירים עולים. סיבה מקובלת לגידול בביקושים היא עלייה בשכר, היות ולאנשים יש יותר כסף פנוי להוציא בשוק. כך, עליות שכר נוטות להגביר את מחירי המוצרים במשק. עליות מחירים אלו נוטות להגביר את הדרישה לעליות שכר, וכן הלאה.

האם זה טוב לעובדים? כל עוד עליות השכר מתבצעות בקצב גבוה מעליות המחירים, העובדים נוטים להרוויח מתהליך זה. בדרך כלל הגברת האינפלציה מלווה בקצב צמיחה גבוה יותר, היות והביקוש למוצרים עולה ועסקים רבים בוחרים להתרחב.

תהליך מסוג זה נוטה גם להקטין פערים כלכליים, היות והוא מביא להקטנת הפער בין העובדים השכירים לאלו המרוויחים מבעלות על הון. עם זאת, אינפלציה גבוהה מדי, בה שכר העובדים איננו מספיק להתעדכן יחד עם מחירי המוצרים עלול לפגוע בכוח הקנייה שלהם. קצב האינפלציה הנוכחי של הרוב המוחלט ממדינות העולם רחוק מאד ממצב זה.

האם נראה בקרוב זינוק בקצב האינפלציה

עם זאת, הציפיות לזינוק באינפלציה עשויות להיות מוגזמות – לפחות כרגע. רמות האינפלציה במשק האמריקאי נמצאות בעלייה הדרגתית מאז 2015, ועומדות כיום מעט מעל יעד האינפלציה של הבנק הפדרלי, שעומד על 2%. זהו נתון אינפלציה נמוך למדי, אבל לצורך ההשוואה הוא גדול בהרבה משיעור האינפלציה בישראל שעומד על 0.1%.

שיעור האינפלציה בארה"ב בעשור האחרון. לאחר המשבר של 2009-2008, שהתבטא גם בדיפלציה, ירידת מחירים, ולאחר שב-2015 הייתה אינפלציה אפסית, חצתה האינפלציה בשנה האחרונה את היעד של הפדרל ריזרב, הבנק המרכזי האמריקאי, ועברה את סף 2% אינפלציה שנתית. הגרף מאתר טריידינג אקונומיקס tradingeconomics.com

החשש של כלכלני הפד הוא כי העליות האחרונות בשכר העובדים יביאו לזינוק ברמות האינפלציה. זאת מכיוון ששכר גבוה יותר לעובדים צפוי להוביל לכך שירכשו יותר ויגבירו הביקושים, כאמור.

עם זאת, נתוני התעסוקה האחרונים של ארה"ב אינם מגבים את הטענה הזו – לפחות נכון לעכשיו. אמנם לפני שבועיים פורסמו נתוני תעסוקה שהצביעו על עלייה בשכר הממוצע בארה"ב, אך בבחינה מעמיקה יותר אפשר לראות כי מדובר בנתון מטעה. כאשר מפרקים את עליות השכר האחרונות במשק האמריקאי, אפשר לראות כי עליות השכר המשמעותיות נבעו דווקא מהדרג הבכיר של השכירים. כאשר מחלקים את רמות עליות השכר בין בעלי ההכנסה הגבוהה לנמוכה, אפשר לראות שדווקא השכירים הבכירים ביותר זכו להעלאת שכר, ולא העובדים העניים יותר.

עליית השכר הממוצע באר"ב בחמש השנים האחרונות. מכ-19.9 דולר לשעה ל-22.3 דולר לשעה, עלייה של 12% בקירוב. הגרף מאתר טריידינג אקונומיקס traidingeconomics.com

מדוע נתון זה משנה? לעליות שכר בדרג המנהלים נוטות להיות השפעות נמוכות יותר על קצב האינפלציה מאשר עליות בשכר העובדים העניים. זאת מכיוון שאותם שכירים שזוכים לעליות שכר יוציאו שיעור נמוך יותר מהתוספת לה זכו על מוצרים. רבים מהם בוודאי יבחרו לחסוך את הכסף שקיבלו, או להשקיע אותו בשוק ההון. לשני אלו אין השפעה על הביקוש למוצרים. לעומתם, העובדים בעלי ההכנסה הנמוכה נוטים להוציא את מרבית ההכנסה שלהם על מוצרים, ולכן גידול בשכרם מהווה תמריץ גדול יותר לאינפלציה. נתוני התעסוקה של הבנק הפדרלי מראים דווקא כי פלח העובדים בעלי השכר הנמוך לא חווה עליה משמעותית מזה שנה.

כל זה עשוי להשתנות, כמובן. בארה"ב מדווחים על ביקוש הולך וגובר לעובדים. הצמיחה הגוברת והתגברות הביקושים במשק מביאים להתרחבות עסקים, ולביקוש גבוה יותר לעובדים. נתוני ההשתתפות בכוח העבודה האמריקאי, שעומדים היום על 62.3%, מראים כי יש הרבה מקום לכניסה של עובדים חדשים לשוק העבודה במידה והמעסיקים יציעו שכר גבוה יותר. כך, בעתיד בהחלט עשויה להתרחש עליה באינפלציה האמריקאית, אבל כרגע זה לא המצב.

האם הפד יעלה ריבית?

השאלה הגדולה, שתשפיע גם עלינו בישראל, היא מה יעשה הפד. ג'רום פאול, הנגיד החדש, עשוי להחליט להעלות את ריבית הבסיס בארה"ב בתגובה לקצב האינפלציה הגובר. האינפלציה האמריקאית כבר חצתה את גבול יעד האינפלציה השנתית של הפד, אך חריגות נקודתיות כאלו עשויות להתקבל על כלכלני הפד.

האינפלציה בישראל עומדת על שיעור שנתי אפסי מזה קרוב ל-3 שנים, הרחק מיעד בנק ישראל שעומד על 3%-1% לשנה. הגרף מאתר טריידינג אקונומיקס tradingeconomics.com

במידה וירצו נגידי הפד למנוע עליה נוספת באינפלציה הם עשויים להעלות את הריבית, ולהגביר את קצב הנסיגה מתכנית ההרחבה הכמותית. כך, האשראי יתייקר, ויינתן תמריץ לחסוך, מה שיוביל להשקעה פחותה בכלכלה הריאלית. כך ייפתחו פחות מקומות עבודה חדשים, הביקוש לעובדים נוספים יפחת, ואיתו גם השכר. ירידות שכר יובילו לצמצום ההוצאות, ירידה בביקוש למוצרים וכן הלאה.

יש לציין כי יעד אינפלציה של 2% הוא נמוך מאד, ובישראל יעד זה עומד על 1%-3%. יעדי אינפלציה נמוכים אלו עומדים בסתירה למדיניות הכלכלית אותה הובילו מרבית מדינות המערב עד לשנות ה-90 של המאה הקודמת. בשני העשורים האחרונים עומדים אחוזי האינפלציה על רמות אפסיות במרבית מדינות אלו.

השכר הממוצע בישראל בחמש השנים האחרונות. מכ-9,050 ש"ח בחודש, ל-10,200 ש"ח בחודש, עליה של 12.7%. הגרף מאתר טריידינג אקונומיקס, traidingeconomics.com

הדברת האינפלציה

כלכלנים ופוליטיקאים מרבים להזהיר מפני עלייה באינפלציה. עם זאת, פעמים רבות דבר זה נעשה כדי להצדיק קיצוצים תקציביים או מדיניות מוניטרית מצמצמת. זאת מכיוון שהרחבה תקציבית מגבירה את קצב הצמיחה של המשק, ומביאה לעליות שכר, עליות ביקושים ואינפלציה.

כך, לעיתים נעשה שימוש בנתוני האינפלציה כהצדקה למדיניות כלכלית מצמצמת, המפחיתה את קצב הצמיחה ובדרך כלל גם את שכר העובדים. כך, עשויים פוליטיקאים במדינות בהן הולך וגובר קצב האינפלציה לקרוא לצמצום נוסף בהוצאה הציבורית, ולצמצום מהיר יותר של תכנית ההרחבה הכמותית. בישראל, כאמור, קצב האינפלציה נותר אפסי מזה שנים.

ביקוש והיצע משפיעים על מחירי המוצרים בשוק. צילום בשוק מחנה יהודה בירושלים, למצולמים אין קשר לכתבה. (צילום: קולמן פודהורצר)