דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום חמישי י"ח באדר ב' תשפ"ד 28.03.24
21.4°תל אביב
  • 19.7°ירושלים
  • 21.4°תל אביב
  • 24.4°חיפה
  • 21.7°אשדוד
  • 25.0°באר שבע
  • 25.3°אילת
  • 21.1°טבריה
  • 20.8°צפת
  • 21.3°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל

טרומפלדור שלא הכרנו

"בכל לבי הנני מברכך, גרישה יקירי, בכל טוב.
זכוֹר, כי לארץ-ישראל אתה הולך לא לשם מעשי גבורה,
לא לשם הבאת קרבנות,
כי אם לשם עבודה"

(יוסף טרומפלדור לצבי שץ, 1909)

יוסף טרומפלדור נהרג בראשית מרץ 1920 בגיל 40 מספר חודשים אחרי עליתו השניה לא"י. הוא נהרג מוקף חברים שאת רובם הכיר רק מספר חודשים קודם לכן. רווק. ללא בת זוג. ללא ילדים. המנהיגות הציבורית של אז עיצבה עבורנו זיכרון שכולו צמוד לאירועי תל-חי כפי שרצו שנזכור: יוסף טרומפלדור היה חלוץ צעיר, לוחם אמיץ קטוע יד, חי אי שם בצפון הרחוק, אריה שואג שאמר טוב למות בעד ארצנו. את טרומפלדור המנהיג הבוגר והאחראי בעל העתיד המבטיח כמוביל ומשמעותי בדרך למדינה יהודית ריבונית אנחנו לא מכירים. יכול מאד להיות שלא במקרה. המילים הבאות נועדו למלא קצת את החלל.

***

הוא נולד בשנת 1880 בקווקז. אביו גויס בכפיה והיה חייל כבר בגיל 13. שבעת הילדים בבית טרומפלדור דיברו רוסית ולא דקדקו בהלכה היהודית. יוסף היה תלמיד מצטיין. בגיל 14 בחר להיות צמחוני. במקביל הושפע מהתנועה הציונית. בגיל 22 הוסמך כרופא שיניים. באותה שנה פרצה מלחמת רוסיה יפן ויוסף גויס לצבא. הצמחוני הציוני מצא את עצמו משרת את צבא רוסיה מתוך נאמנות לאומית רוסית ואולי גם קצת מתוך רצון לרצות את אביו איש הצבא.

במלחמת רוסיה-יפן שרת טרומפלדור בפורט ארתור, בסיס ימי גדול לא רחוק מסין, רחוק מאד ממוסקבה. הקרב נמשך כמעט שנה ובסופו נפלה המצודה בידי היפנים. טרומפלדור נפצע קשה בקרב ואיבד את ידו השמאלית. הוא הצטיין בלחימה, זכה לאותות גבורה והפך למפקד למרות שהיה יהודי. הצבא הרוסי גייס יהודים רבים אבל לא נטה לתת בהם אמון ולמנות אותם למפקדים. האנטישמיות המזרח אירופאית המסורתית היתה מנת חלקם של לוחמים יהודים גם כששילמו בחייהם עבור ההגנה על אימא רוסיה.

70 אלף רוסים נפלו בשבי היפנים בפורט ארתור. 1700 מהם היו יהודים. במחנה השבויים ביפן ארגן טרומפלדור הגנה יהודית ופעילות תרבותית יהודית. שם, רחוק מאד מהבית ורחוק בהרבה מא"י החל טרומפלדור לעצב את תפיסתו היהודית הציונית ולתכנן עליה של קבוצת לוחמים-חולמים לארץ ישראל.

כשהשתחרר מהשבי הועלה טרומפלדור לדרגת קצונה וזכה לפרסום בשל דבקותו בקרב ובשל ההתמודדות שלו עם יד קטועה שלא מנעה ממנו להמשיך ולאחוז בנשק. למרות היותו יהודי הוצע לו על ידי בית המלוכה קידום צבאי אבל הוא בחר להתמקד בעשיה הציונית וללמוד משפטים. במקביל ללימודיו המשיך לעסוק בעליה א"י גם כשרוב החברים מפורט ארתור "הבריזו" ושינו תכניות. בשלב הזה טרומפלדור כבר לא חשב על חברים קרובים אלא על המוני צעירים נוספים שיצרפו אליו לרעיון הקבוצות המגשימות. הרעיון אותו פיתח היה רעיון ההכשרה על אדמת אירופה לפני העליה לארץ ישראל. טרומפלדור טען כי עליה לארץ ישראל בסגנון העליה השניה ללא הכשרה מתאימה נועדה להיכשל. וההכשרה המתאימה צריכה להיות בלימודים ורכישת מקצוע, באימון למלאכות פיזיות קשות ובהקמת קבוצות שיתופיות כדי שיאפשרו תמיכה רגשית לחלוצים שהיו רובם צעירים, לפעמים צעירים מאד.

כשם שאינני יכול לתאר לי, כי יבוא יום ואני אשלים עם המשטר הקפיטליסטי הקיים, כך איני יכול לתאר לי, כי אשלים עם המצב הקיים – של עבדים תלוּיים בדעת אדוניהם – של העם היהודי …ולפיכך הנני יותר קומוניסט בעיני ציונים, ובעיני לא ציונים חדורי רוח קומוניסטית הנני יותר ציוני. ועל צד האמת הנני גם זה וגם זה. (מתוך מכתב משנת 1911 לליזה השלין, ידידה).

בשנת 1911 התכנסו שבעה חברים וטרומפלדור ביניהם ברומני לועידה בה הכריזו על תהליך הכשרה ועליה לארץ. חלק מהחברים מיהרו לעלות לארץ. נאמן לעמדתו שיש להגיע לארץ עם הכשרה מתאימה נשאר טרומפלדור ברוסיה לסיים את לימודיו. בשנת 1912 הצטרף לחבריו בקומונה במגדל שעל שפת הכינרת. אחרי כמה חודשים התפרקה הקומונה. טרומפלדור הצטרף לקיבוץ דגניה הצעיר.

לפיכך הנני יותר קומוניסט בעיני ציונים, ובעיני לא ציונים חדורי רוח קומוניסטית הנני יותר ציוני. ועל צד האמת הנני גם זה וגם זה.

בשנת 1914 פרצה מלחמת העולם הראשונה. אזרחי רוסיה מבין החלוצים הציונים ששהו באותה תקופה בארץ נדרשו על ידי העותמאנים לוותר על אזרחותם ולהצטרף למאמץ המלחמתי. טרומפלדור בחר כמו יהודים רבים אחרים לעזוב. הוא הצטרף לאלפי יהודים שיצאו לגלות באלכסנדריה שבמצרים. במצרים חבר טרומפלדור לזאב ז'בוטינסקי. השניים ניסו לשכנע את הבריטים להקים כח לוחם יהודי שיעזור להם לכבוש את ארץ ישראל. הבריטים שמעו התלהבו והקימו גדוד יהודי בפיקוד בריטי שיצא להלחם בגליפולי, לא רחוק מישראל אבל גם לא קרוב. התפקיד שהועידו הבריטים ללוחמים היהודים היה מעליב במקצת: נהגי פרדות. ז'בוטינסקי ראה בכך פגיעה ביעד העיקרי שהציב (בנית כוח לוחם שישתתתף בכיבוש הארץ ועל ידי כך יהווה בסיס לתביעות לאומיות יהודיות מהבריטים) ונסע ללונדון. טרומפלדור, גיבור המלחמה הרוסי קטוע היד, החליט לקחת את מה שיש ויצא עם לוחמים יהודים להלחם באחד הקרבות הקשים והעקובים מדם במלחמת העולם הראשונה ובהיסטוריה של המאה העשרים.

על הגדוד פיקד בריטי, ואת מלאכת הפיקוד על החיילים היהודים העניקו לטרומפלדור. המשימה היתה קשה מאד. שתי פלוגות ערקו, וגם השתיים האחרות התקשו לתפקד כשגילו שהבריטים לא משלמים שכר כמובטח. ביו היתר "זכו" היהודים לאפליה ביחס לחיילים אחרים. המשפחות באלכסנדריה לחצו לסגור את סיפור הגדוד בשל ההבטחות הבריטיות שהופרו ובעיות משמעת פנימיות יצרו עבור טרומפלדור קשיים אדירים. בין החיילים היהודים היו גולים מא"י, יוצאי עדות שונות מרוסיה ועד תימן, שדיברו שפות שונות והחזיקו במנהגים שונים. טרומפלדור, שרכב בין פגזים על פרדות והביא אספקה לקו החזית (עם יד אחת, כן?), נפגע באחת הגיחות לקו האש בכתפו מכדור אויב. למרות הפציעה, נשאר והמשיך לפקד על חייליו היהודים.  כשהמפקד הבריטי חלה ועזב את החזית, קיבל טרומפלדור את הפיקוד על הגדוד. את יחסו לגדוד כאל מפעל אישי שלו אפשר להבין מהמילים שכתב ביומנו לפני הכניסה לקרבות בגליפולי:

" – – – ילדי היקר! אל תּוֹנני ואל תכלימני! הנה צעדיך הראשונים לפנַי. עודך מתנודד, אבל הנך כבר הולך. עודך מגמגם, אבל כבר אפשר להבחין את שכל-מליך. עוד אינך אדם מבוגר, העומד ברשות עצמו, אבל הנך כבר אדם בכלל… גדל והצלח! – – –  (יומנו האישי, 1915).

ודווקא אז, מסיבות שניתן רק לנחש, חודש אחרי שקיבל את הפיקוד הישיר והמלא על "ילדו היקר" והיה למפקד גדוד בצבא הבריטי המיועד לכבוש את ארץ ישראל,  קיבל טרומפלדור את פקודת פירוק הגדוד.

טרומפלדור שהה כמה חודשים באלכסנדריה עם אהובתו אסתר רוזוב, בת למשפחה מגולי הארץ בעשירים. הסיפור יכול היה להגמר מול שקיעות יפות אבל בשלב הזה גברו אצל הלוחם הגעגועים למדים וטרומפלדור יצא עם כמאה יוצאי הגדוד ללונדון, שםהצטרף לצבא העברי שז'בוטינסקי המשיך להקים בזמן שטרומפלדור ספג אש בגליפולי וקבר 8 לוחמים. יהודי לונדון, אגב, לא בדיוק התגייסו לצבא הצעיר בהמוניהם. אבל הבריטים נענו לבקשותיו והסכימו בסופו של דבר להקים את הכח הצבאי עליו חלמו השניים עוד במצרים – הגדודים העבריים.

אפשר היה להניח שבשלב הזה הקצין היהודי האמיץ יזכה להצטרף לקרב על ארץ ישראל. אבל לא. גורלו של הקצין הרוסי שהפך לקצין בריטי ונלחם עם יד קטועה בשתי מלחמות קשות לא שפר עליו. הבריטים גייסו לוחמים מפליטי גדוד נהגי הפרדות, אבל לא את יוסף המפקד. היו שם עניינים ביורוקרטים בגלל אזרחותו הרוסית והיה שם גם קושי עם העובדה שהיה נכה וביקש תפקיד קרבי. ההמתנה לא עשתה ליוסף טוב, אבל משהו אחר קרה ממש מעבר לפינה והגורל שינה את מסלול חייו שוב.

טרומפלדור בחר לעזוב את לונדון ולחזור לרוסיה מולדתו. הוא קיבל אישור משלטונות המהפכה להקים צבא יהודי בן 100 אלף לוחמים איתם תכנן לשחרר את ארץ ישראל מצפון. אבל גם ברוסיה, כמו באלכסנדריה ובלונדון, הוא פגש באמת עצובה: היהודים רוצים את ירושלים בנויה אבל קצת פחות להלחם.

בזמן שחיכה לתשובת הבריטים אם יגויס לגדודים העבריים ויצא איתם לכבוש את ארץ ישראל פרצה ברוסיה מהפכת אוקטובר 1917. טרומפלדור בחר לעזוב את לונדון ולחזור לרוסיה מולדתו. הוא קיבל אישור משלטונות המהפכה להקים צבא יהודי בן 100 אלף לוחמים איתם תכנן לשחרר את ארץ ישראל מצפון. אבל גם ברוסיה, כמו באלכסנדריה ובלונדון, הוא פגש באמת עצובה: היהודים רוצים את ירושלים בנויה אבל קצת פחות להלחם. בסופו של דבר הצליח לגייס רק אלף חיילים, איתם הגן על יהודים מפני מתקפות אנטישמיות. כיבוש הארץ מצפון נאלץ לחכות. אבל הזדמנות אחרת צצה עבורו ממש אז. הקצין בן ה 38 פנה לפעילות ציבורית ולהנהגת ציבור צעירים יהודים שביקשו להצטרף לתנועה הציונית לאו דווקא כחיילים, אלא כחלוצים מתישבים. חלום חוות ההכשרה הפך עבורו למציאות שוב.

במרץ 1918 נבחר יוסף טרומפלדור למנהיג ארגון החלוץ. במסגרת הארגון פעלו תנועות נוער ציוניות שעסקו בהכנה לחיים יהודיים בארץ ישראל. עבור טרומפלדור זו היתה סגירת מעגל. בנעוריו הושפע מהתנועה הציונית.  בשנת 1905 תכנן בשבי יפן עליה לארץ עם קבוצת חברים. בועידת רומני 1911 הוביל החלטות על הקמת קבוצות צעירים והכשרתם לעליה לארץ. בשנת 1914 נאלץ להפרד מחבריו בדגניה אחרי שטעם את חיי הקבוצה וההגשמה. עכשיו עמד בראש ארגון גג של קבוצות צעירים ציונים שהצטרפו לתנועה הציונית וקיבלו את דעתו על מסלול הכשרה לקראת הגשמה ציונית.

בנובמבר 1919 עלה יוסף בפעם השניה לארץ ישראל. הפעם לא כמנהיג קומונת מגדל וחבר בדגניה, אלא כמנהיג תנועת החלוץ במזרח אירופה, מנהיג שהיה בעל עמדה ביקורתית כלפי האופן שבו התנהלו העניינים בארץ. עם הגיעו ליפו פגש יוסף בסכסכנות ומחנאות במחנה תנועת העבודה. הוא פרסם קול קורא לחניכיו שבדרכם לארץ לא להצטרף לקרבות בין מפלגות הפועלים השונות. התייצבותו של טרומפלדור כמנהיג החלוץ לצד הגישה הבלתי מפלגתית אמורה היתה להיות בעלת השפעה על המשך הדרך של התנועה הציונית. בשלב הזה עמדו מאחוריו אלפי צעירים שהתעתדו להצטרף למפעל הציוני, והגישה הזו של "אנחנו הצעירים לא משתתפים במלחמות הפוליטיות של ותיקי הישוב" יכולה היתה לשנות את התנועה הציונית.

אבל לטרומפלדור חיכתה שוב תפנית מעבר לפינה. התפנית האחרונה.

בדצמבר 1919, חודשיים אחרי שעלה לארץ בפעם השניה כמנהיג ארגון החלוץ התבקש טרומפלדור לסייע בהגנה על מושבות הגליל העליון. באותם ימים היה חבל הארץ הצפוני במשבר. הבריטים והצרפתים עסקו בחלוקת השלל של מלחמת העולם הראשונה ואי הודאות היתה אסון למתישבים היהודים באזור המרוחק. שלושה חודשים שהה טרומפלדור בתל חי. מתיישבי הגליל העליון התמודדו עם התקפות, איומים ובדידות. שוב ושוב שלחו בקשות לסיוע ולעזרה, וטענו שאם לא תגיע הם צפויים למות. ההנהגה הציונית היתה עסוקה בויכוח ולא הצליחה להחליט האם להלחם על הגליל או לוותר עליו. טרומפלדור, שנשלח רק לסייע, נשאר לשרת כמו שעשה בתפקידיו הצבאיים כל חייו.

ב 2 למרץ 1920, לאחר שתי מלחמות, שתי פציעות וכמה וכמה קרבות אותם שרד, טרומפלדור נפל. את המשפט "טוב למות בעד ארצנו" הוא כתב מספר פעמים בכתביו בצורות שונות. הכוונה, כך ניתן להבין עוד הרבה לפני קרב תל חי, היתה משהו כמו – אם נגזר עלי למות כי אני חייל, אז טוב שזה בעד הארץ שלי ולא בעד ארץ של מישהו אחר. כמעט מאה שנים מאז המשפט קיבל חיים משלו, וגם זכרו של יוסף טרומפלדור.

בדצמבר 1920, 9 חודשים לאחר מותו של טרומפלדור, נוסדה הסתדרות העובדים הכללית. יוסף היה וודאי שותף פעיל בהקמתה אם לא היה נהרג. גישתו הא-מפלגתית היתה באה לידי ביטוי בהמשך הדרך ואין לדעת איך היתה משפיעה על השיח הציבורי בימים שלפני קום המדינה.

בדצמבר 1920, 9 חודשים לאחר נפילת תל חי, נוסדה הסתדרות העובדים הכללית. יוסף היה וודאי שותף פעיל בהקמתו של ארגון משותף לכל קבוצות ומפלגות הפועלים בא"י אם לא היה נהרג. גישתו הא-מפלגית היתה באה לידי ביטוי בהמשך הדרך ואין לדעת איך היתה משפיעה על השיח הפוליטי והציבורי בימים שלפני קום המדינה. אבל בשלב הזה יוסף כבר מת, ומיתוס הלוחם הגידם גבר על העובדה שהיה מנהיג בעל יכולת השפעה גדולה ורלוונטית על המציאות בא"י.

אז אם יש לכם רגע פנוי ביום יא' באדר (26 בפברואר לשנה זו), עזבו לרגע את הקרב ההוא בתל-חי. מזגו כוס תה חמה וזכרו את  טרומפלדור היסודי, איש העבודה הקשה והדרך הארוכה, הסוציאליסט, הצמחוני, האיש שנלחם על זכותו לחיות כיהודי וציוני, שהאמין בחיי השיתוף,שידע שהמוות מחכה לו כחייל, שהיה פגוע בגוף וחסר יד ובכל זאת אחז בחיים.

יהי זכרו ברוך.

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״
נרשמת!