באפריל 1997 פרסם היועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין, את ה"דו"ח הציבורי" בפרשת "בר און-חברון". החלטתו לסגור את התיק נגד רוב המעורבים, לרבות ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר המשפטים צחי הנגבי, התקבלה בעצה אחת עם פרקליטת המדינה דאז, עדנה ארבל, אף שהיא כתבה בחוות דעתה באופן ברור: "לצערנו, מהראיות עולה החשש כי אנשים שעמדו לדין פלילי חברו יחד כדי לקבוע מי יהיה היועץ המשפטי לממשלה, מתוך אינטרסים אישיים, תוך שימוש בקשרים ובכוח פוליטי, ואף הצליחו בכך".

פרשת בר-און הייתה מקרה מובהק של ניסיון השתלטות של גורמים פליליים על מערכת אכיפת החוק, והיא חוללה, ובצדק, זעזוע חריף. בעקבותיה אף מונתה ועדה בראשות נשיא בית המשפט העליון בדימוס, מאיר שמגר, ששינתה את האופן שבו בוחרים וממנים יועצים משפטיים לממשלה; אין תימה שדווקא בתקופה שבה שרת המשפטים, איילת שקד, מבקשת להחזיר לפוליטיקאים את הכוח האבסולוטי למנות את מי שהם חפצים ביקרו, מתעוררים חשדות המאיימים להעמיד בצל את פרשת בר-און.

על-פי החשד ב"תיק 1270", בשנת 2015 שוחח יועצו ומקורבו של נתניהו, העיתונאי לשעבר ניר חפץ, עם יועץ התקשורת אלי קמיר, גם הוא עיתונאי לשעבר, על האפשרות שקמיר יפנה לידידתו השופטת בדימוס הילה גרסטל, שהייתה אחת המועמדות המרכזיות לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, בדבר האפשרות שזו תתמנה לתפקיד אם תתחייב לסגור את תיקי החקירה בעניינה של אשת ראש הממשלה, שרה נתניהו. קמיר וגרסטל אמנם נפגשו ושוחחו, וגרסטל המזועזעת הדפה את ההצעה המושחתת על הסף. בהמשך אף שיתפה בדברים את חברתה, השופטת אסתר חיות – כיום נשיאת בית המשפט העליון. אף אחת מהשתיים לא פנתה לדווח על ההצעה לרשויות החוק.

אמש נאלצה נשיאת העליון חיות לפרסם הודעה חריגה, לאחר שמוקדם יותר בערב מסרה עדות בנושא לחוקרי המשטרה. גרסטל כבר נפגשה שלשום עם חוקרי המשטרה שגבו ממנה את גירסתה. חפץ וקמיר מצויים בתא מעצר, לאחר שערר הפרקליטות על ההחלטה לשחררם למעצר בית התקבל.

תחושת הבהילות של המערכת – מוצדקת. אם מועמדת לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה קיבלה מסר כי תמונה אם תתחייב לסגור תיק חקירה המתנהל נגד אשת ראש הממשלה, מדובר בהצעת שוחד מהחמורות שידענו. זהו שוחד דו-צדדי, שכן במצב שבו ה"מזימה" מתממשת שני הצדדים אוחזים בכוח שלטוני, ולפיכך גם עצם המינוי לתפקיד היועץ וגם סגירת התיק, שניהם הן בגדר "מתת" והן בגדר "תמורה", ושני הצדדים הם משחדים ומשוחדים כאחד.

זוהי גירסה כפולה ומכופלת של פרשת רשות המסים: שם היה עצם מינויו של ג'קי מצא לתפקיד ראש רשות המסים בגדר "מתת", דהיינו השוחד ניתן לא בכסף אלא בדרך של מינוי, והתמורה המיועדת הייתה במתן החלטות מקילות בענייני שומה. וזוהי גירסה כפולה ומכופלת של פרשת בר-און, שכן בר-און עצמו לא היה חלק ממזימה להיטיב עם הנאשם אריה דרעי, אף שזו הייתה כוונתם של חלק מהדוחפים למינויו. בפרשה החדשה שלפנינו – אם יתבררו החשדות כנכונים – הייתה יוזמה למנות אדם לתפקיד היועץ המשפטי, אם יתחייב לטייח תיק חקירה נגד אשת ראש הממשלה.

במדרון הנורמטיבי שבו גולשת המדינה, נראה שלא ניתן לשבור שיאים נוספים, שימחישו לציבור את עומק השחיתות המתגלה בצמרת השלטון. הכול עובר בסך: חוקים המחוקקים לטובת מקורבים לצלחת או במטרה להסתיר את הראיות נגד נבחרי הציבור עצמם; החלטות רגולטוריות המעשירות את המקורבים ומרוששות את הציבור; מבחני נאמנות כאודישנים לשומרי הסף; וניסיונות להשתלט על מעוזי שלטון החוק.

יש בכך ברכה גדולה, אך גם סכנה בצידה: מצד אחד, טוב שאור בוהק וחזק, יחד עם חומרי חיטוי חריפים, ישטפו את הפינות הטחובות שבהן צומח הרקב של השחיתות השלטונית. הציבור מתעורר לגלות מה נעשה בשמו וכביכול למענו על ידי היושבים בצמרות. אך מצד שני, סף הריגוש העולה עלול להביא עמו גם אטימות לכל מה שאיננו רעידת אדמה משטרית.

ועדת האיתור שבחרה את אביחי מנדלבליט לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה הייתה פארסה מתחילתה ועד סופה. אם אכן הועברה למתמודדת גרסטל הצעה מושחתת כפי שפורסם, זוהי רק הערת-שוליים בין שלל הפגמים שדבקו בעבודת הוועדה, החל מפגישות דיסקרטיות שקיימה שרת המשפטים שקד עם חברי הוועדה, הלחצים שהופעלו מכיוון לשכת עורכי הדין, והאיום הבלתי מוסווה שאם לא ייבחר מנדלבליט, "תיאלץ" הוועדה לבחור מועמד גרוע יותר. העובדה שכל המעמסה הכבדה הזו מועמסת כעת על כתפיו של היועץ מנדלבליט, היא עוד טוויסט אירוני של הגורל. מי שסימני שאלה מלווים את התנהלותו ביחס לכל החקירות שעניינן נתניהו ומקורביו, ושעצם מינויו שלו הוא תוצר של עבודת הוועדה המפוקפקת, אחראי כעת לניקוי האורוות.

**

(עו"ד יובל יועז הוא פרשן משפטי והיועץ המשפטי של התנועה לטוהר המידות. גילוי נאות: הכותב ייצג כעורך דין בעתירות שונות הן בעניין מינוי אביחי מנדלבליט ליועץ המשפטי לממשלה והן בעניין חקירות נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו).