לפני שמונה ימים פרסם בית הדין הארצי לעבודה פסק דין די דרמטי שהמשמעות המרחיבה והעקרונית שלו קצת חמקה מהרדאר. מדובר בגלגול נוסף של מקרה מוכר משנת 2010, אז פוטרה המאבטחת ליה נאידורף שהועסקה בחברת החשמל באמצעות קבלן רק משום שלטענתה סרבה "להגיש שתייה" ולבצע משימות נוספות שקיבלה אשר חרגו מהגדרת תפקידה. בית הדין האזורי לעבודה פסק לה אמנם בשנת 2013 פיצויים בסך כ-40 אלף שקל, אולם הוא עשה זאת לאחר שהוכח כי החברה סרבה לקדם אותה באופן לא הוגן לכאורה – לא בשל האפליה המגדרית ממנה סבלה בפועל.

השופטת נטע רות, לעומת זאת, סברה הפעם כי המשימות השונות שקיבלה המאבטחת נעשו על פי חלוקה מגדרית מפלה ופסולה שמחייבת גם היא פיצויים בגובה 30 אלף שקלים נוספים. היא קבעה כי המשימות האלה שקיבלה "ביטאו באופן סמלי שוליות תעסוקתית והכפפה לעובדים (גברים) שלהם נדרשה לציית בעניינים שאין להם כל קשר לעבודתה ואף עומדים בסתירה לה". לזאת הצטרף לדבריה 'מהלך השתקה' של העובדת מטעם הממונה עליה כשניסתה למחות ולהשמיע את קולה על המשימה שהוטלה עליה, והדרתה באופן משפיל ממקום העבודה שהובילה לפיטוריה.

השופטת רות לא קיבלה את טענת החברה שלפיה מדובר בפרקטיקה מקובלת וכי גם עובדים אחרים נדרשו להביא משקאות לחבריהם, ואף הדגישה כי גם במידה ודרישה זו הייתה מופנית גם כלפי עובדים גברים – עדיין לא היה מקום לראות בה בהקשר זה 'דרישה נייטרלית בהקשר המגדרי', זאת בשל הפוטנציאל המנמיך והמדיר שלה בסביבה שיש בה תת ייצוג של נשים בתפקידים בכירים, ויחס לעומתי לנשים בהקשר של קבלה לעבודה ושוויון בשכר. "מכלול הסממנים וההקשר, לרבות ההקשר התרבותי-היסטורי עלול אפוא 'לצבוע' אמירה, דרישה או התנהגות, בנסיבות מסוימות, בגוונים של אפליה על רקע מין גם אם יוכח כי הן מופנות גם לבני המין האחר ואין בהפנייתן גם לבני המין האחר ללמד בהכרח על 'ניטרליות' בהקשר של דיני האפליה" כתבה רות.

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

למסקנה זו הגיעה השופטת רות לאחר שבחנה את עצם מושג האפליה והוויכוח הפנימי בהגות הפמיניסטית בנושא – לא פחות. לדבריה, בית הדין האזורי התמקד בפסק דינו באי קידומה של העובדת על רקע מינה, על בסיס העמדה הפמיניסטית הליברלית התובעת יחס שוויוני בין גברים לנשים, ומתן ייצוג הולם לנשים במקצועות בהם הן אינן מיוצגות כראוי. אולם, רות ביקשה להרחיב את המושג על בסיס ההגות הפמיניסטית החדשה בנושא, המנתחת את אי השוויון המגדרי במושגים של יחסי כוחות וכפיפות וכפועל יוצא של שימוש בכוח החברתי, הכלכלי והפוליטי העדיף המרוכז בידיהם של גברים – ולפיכך נדרש להשגת השוויון התמקדות גם בהיבטים ה'סמויים' וה'בלתי מודעים' של האפליה.

השופטות סיגל דוידוב-מוטלה ולאה גליקסמן שישבו בהרכב קיבלו את הניתוח התאורטי של רות באשר למהותה של אפליה מגדרית באופן כללי, אך הסתייגו מהמסקנה הסופית ביחס למקרה הספציפי וטענו כי לא השתכנעו שאכן הוכחה סביבת עבודה מדירה, מנמיכה או לעומתית כלפי נשים. הן גם לא מצאו כי נסיבות סיום עבודתה של נאידורף היו נגועות בסטריאוטיפים מגדריים. עם זאת, שני נציגי הציבור היושבים בהרכב, הן מטעם ארגוני העובדים והן מטעם ארגוני המעסיקים, הצטרפו לעמדתה של השופטת רות, ופסק הדין נקבע בהתאם לה. מדובר באחד המקרים המובהקים שמדגישים את חשיבות מקומם של נציגי הציבור בבתי הדין לעבודה, במיוחד כשגם נציג המעסיקים תמך בעמדה המרחיבה לטובת העובדת. את נאידורף ייצגו בדיון עורכי הדין ערן גולן והגר זוסמן, את חברת חשמל ייצג עו"ד חגי ורד ממשרד הרצוג פוקס נאמן. נציבות שיוויון זכויות בתעסוקה במשרד העבודה והרווחה יוצגה על ידי עו"ד שירי לב רן לביא.

הנתונים לא משקרים

ככלל, בית הדין הארצי לעבודה לא הסתפק במקרה הנקודתי של נאידורף והוא בחן את הנורמה שהונהגה ביחידת האבטחה של חברת החשמל לאורך זמן. על פי הנתונים שהוצגו בפני ההרכב, בין השנים 2009 ל-2012 הועסקו מדי שנה כ-75 עובדים ביחידת האבטחה של חברת חשמל, באמצעות חברות כוח אדם, ומתוכם היו בכל שנה נשים בודדות בלבד – שתיים או שלוש, ולעתים אחת. המאבטחות הועסקו תמיד בתפקידי אבטחת המתקנים שהשכר בהם נמוך – בעוד כלל תפקידי האבטחה הבכירים יותר אוישו על ידי גברים. על אף בקשותיה של נאידורף, וחרף העובדה שעמדה בתנאי הסף – לא התאפשר לה לגשת לקורס מאבטחי הליווי המתלווים לעובדי חברת החשמל בעת ביצוע עבודות מעבר לקו הירוק – תפקיד שההכנסה בו גבוהה יותר – וזאת רק בשל היותה אישה לכאורה ועל אף שעובדים גברים שנקלטו עמה לעבודה התקדמו בתפקידיהם. גם הטפסים שהוצגו בפני העובדת בהליך קבלתה לעבודה, נוסחו כולם בלשון זכר בלבד.

"ככל שמידת הפגיעה בשוויון חמורה יותר וככל שעולה מן הנסיבות כי התרומה או פוטנציאל התרומה של מזמין השירות לפגיעה זו הייתה גדולה יותר – כך תגדל הנטייה להכיר בו כמעסיק לצורך חוק שוויון ההזדמנויות", הסבירה השופטת רות בפסק דינה. "בהקשר זה יש להעיר כי בנסיבות מסוימות ובשים לב לפערי הכוחות המאפיינים לעתים את היחסים שבין קבלן השירותים לבין מזמין השירות ניתן יהיה ללמוד על תרומה מכרעת להתנהלות המפלה של מזמין השירות 'כבעל המאה שהוא גם בעל הדעה'. תרומה העשויה לעלות לעתים בהרבה על זו של קבלן השירותים, כפי שאף היה במקרה הנוכחי", היא הוסיפה. רות הדגישה את חשיבות העניין, היות ובקרב אוכלוסיית עובדי הקבלן שיעור גבוה של עובדים מאוכלוסיות המוגנות בחוק השוויון – נשים, עולים, בני מיעוטים ועוד.