הוועדה למינוי שופטים אישרה את מינויה של השופטת ורדה וירט-לבנה לנשיאת בית הדין הארצי לעבודה. וירט-לבנה תחליף את הנשיא הנוכחי, השופט יגאל פליטמן עם פרישתו לקראת סוף חודש מרץ. לסגנה של הנשיאה ימונה השופט אילן איטח.
השופטת וירט-לבנה (61), ילידת הארץ, התחנכה בבית הספר התיכון העירוני דתי צייטלין בתל אביב. למדה משפטים באוניברסיטת תל אביב, הוסמכה לעריכת דין ב-1981. ושימשה במשך שנה כיועצת משפטית ב"אגד". בין השנים 1986 ל-1989 עבדה במחלקה המשפטית של האיגוד המקצועי בהסתדרות. באוקטובר 1989 החלה לכהן כשופטת בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, שם התקדמה לתפקיד שופטת ראשית באפריל 1999.
בשנים 2000 ו-2002 כיהנה לשתי תקופות זמן כשופטת בפועל בבית הדין הארצי לעבודה ובמאי 2004 נתמנתה להרכב השופטים הקבוע בבית הדין הארצי. בדצמבר 2013 מונתה לכהונת סגנית נשיא בית הדין הארצי. וירט-לבנה ידועה בפסיקתה התקדימית ממרץ 2008 העוסקת בנושא יחסי מרות במקום העבודה, והקובעת כי כשאדם בתפקיד ניהולי מקיים קשר אינטימי ומיני עם כפיף לו – הדבר עשוי להיחשב להטרדה מינית, גם אם לכאורה היחסים היו בהסכמה וללא טובות הנאה במקום העבודה.
משפטנים העוסקים בתחום יחסי העבודה הקיבוציים בישראל מברכים על המינוי, גם כאלו המייצגים מעסיקים וגם כאלו המייצגים עובדים. הנשיאה וסגנה מגיעים שניהם מהתחום הנחשב לאחד ההיבטים המרכזיים בהם עוסק בית הדין, האמון גם על תחום הביטוח הלאומי ותביעות פרט מעולם העבודה, ותביעות מכוח חוק בריאות ממלכתי. בתחום הקיבוצי מהווה בית הדין הארצי לעבודה פעמים רבות גורם מתווך ומרסן בסכסוכי עבודה העשויים להגיע לכדי שביתות גדולות וארציות.
וירט-לבנה מתוארת כשופטת פתוחה, קשובה ומאוזנת המפגינה מחשבה יצירתית בניסיון לפתור סכסוכי עבודה בהסכמות, המאפשרות לשני הצדדים להימנע מהצורך בהכרעה משפטית. לצד זאת מתוארים פסקי הדין שלה כמעמיקים, יסודיים ואחראיים. פעמים רבות נקטה בדיעה שונה מיתר ההרכבים בהם ישבה, ונחשבת לבעלת עמדה עצמאית ואמיצה. נושא מרכזי שעסקה בו הוא זכויות נשים בעבודה ושוויון מגדרי.
סגנה המיועד, השופט אילן איטח (52) נולד במרוקו, עלה ארצה בגיל שנתיים ב-1968 ולמד בבית הספר מקיף ג' באשדוד. למד משפטים אף הוא באוניברסיטת תל אביב, וב-1995 הוסמך כעורך דין. לאחר שעסק זמן מה כעורך דין שכיר, ב-1996 נתמנה לסגן היועץ המשפטי באגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות, וכיהן בו עד שנת 2000, אז סיים גם תואר מוסמך במשפטים באוניברסיטת תל אביב. ב-2000-2003 עבד כשותף במשרד עורכי דין. ביולי 2003 מונה לשופט בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, ובפברואר 2012 לשופט בבית הדין הארצי.
מלבדם, מינתה הוועדה את רשם בית הדין האזורי לעבודה בירושלים, עמיצור איתם (39), לשופט. איתם הוסמך לעריכת דין ב-2009, וסיים באותה שנה גם לימודי מוסמך במשפטים באוניברסיטה העברית בשיתוף עם אוניברסיטת ג'ורג'טאון. לאחר מכן כיהן כסגן בכיר בפרקליטות מחוז ירושלים. באפריל 2016 מונה לתפקיד רשם בית הדין – תפקיד שיפוטי שלו סמכויות מוגבלות מאלו הנתונות לשופט.
בתי הדין לעבודה הוקמו בעקבות חוק שיזם שר העבודה יגאל אלון בשנת 1969, במטרה להיות גוף שיפוטי המתמחה בהיבטים המשפטיים הייחודיים של יחסי עובדים ומעסיקים. לשולחנם מגיעות כלל התביעות האזרחיות בין עובדים למעסיקים, ולהפך, כלל ההיבטים של המשפט הקיבוצי – ביחסי העבודה שבין ארגוני וועדי עובדים למעסיקים הנוגעים לסכסוכי עבודה, לשביתות ולהסכמים קיבוציים, וכן תביעות כנגד הביטוח הלאומי וקופות הגמל. לצד זאת, בית הדין לעבודה הוא הגורם הדן גם בעבירות פליליות שיסודן בחוקי העבודה. מערכת בתי הדין לעבודה כוללת חמישה בתי דין אזוריים, ובית דין ארצי המהווה ערכאת ערעור עליונה. בהרכב השיפוטי, מצטרפים לשופטים גם נציגי ציבור, הממונים על ידי שר העבודה והרווחה מתוך רשימות המוגשות על ידי ארגוני העובדים וארגוני המעסיקים. בבית הדין האזורי יושב על פי רוב שופט אחד עם שני נציגי ציבור, ובבית הדין הארצי ההרכב כולל על פי רוב שלושה שופטים ושני נציגי ציבור.
