דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום שישי ב' בתמוז תשפ"ב 01.07.22
28°תל אביב
  • 25°ירושלים
  • 28°תל אביב
  • 24°חיפה
  • 25°אשדוד
  • 26°באר שבע
  • 31°אילת
  • 28°טבריה
  • 23°צפת
  • 28°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל
דלק קידוחים

הגז והמיליונים / עסקת הגז של דלק קידוחים: הטוב, הרע והמוטל בספק

הממשלה בירכה, המניות זינקו, אבל האם עסקת יצוא הגז למצרים תתממש? | העסקה עשויה לשרת אינטרסים ציבוריים חשובים בעתיד, אבל גם אינטרסים פרטיים מיידים שישרתו בעיקר את יצחק תשובה. פרשנות

חתימת ההסכם למכירת גז טבעי בין דלק קידוחים לדולפינוס. (צילום: יח"צ)
ארז רביב
ארז רביב
כתב
צרו קשר עם המערכת:

הטוב

תוך דקות מפרסום עסקת הענק שנחתמה השבוע בין דלק קידוחים לדולפינוס המצרית זינקו מניות שותפויות הגז בבורסה בכ20%, עליות שהמשיכו גם בימים הבאים. הרוח האופטימית נבעה מההודעה על יצוא בהיקף משמעותי, שעשוי להגיע ל-15 מיליארד דולר, שמשרת כמה אינטרסים במקביל.

הוא מגביר ודאות לגבי פיתוח מאגר לוויתן, ותזרים המזומנים הצפוי ממנו. ודאות מוגברת בלוויתן, פירושה ודאות לגבי תכניות הממשלה לחבר לישראל שלושה מאגרי גז, ובכך להגיע ליתירות הנדרשת. על השגת היתירות הזו מתבססות תכניות הממשלה להוריד את השימוש בפחם במשק החשמל ל-20% בלבד, ובכך להפחית את זיהום האוויר.

במצב זה ניתן גם לפתוח דיון על הפחתה נוספת של השימוש בפחם לכיוון ה0%. העברת התחנות הפחמיות ל0% מוחלט – מצב שימור – עלולה להיות בעייתית בשל הזמן הרב שנדרש כדי להוציא אותן משימור במצב חירום, ולכן שיעור הפעלה קטן בפחם מוצדק בראיה של בטיחות האספקה, גם אם מבחינה כלכלית הוא מעלה את התעריף.

נדגיש, לא מדובר בשינוי התכניות, אלא בשני חוזי יצוא ממאגר לוויתן – לירדן ולמצרים, שמגדילים את הסיכוי לממש בהצלחה את התכניות הקיימות.

כשנחתם הסכם השלום עם ירדן, אמר ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל שי "השלום הוא מסגרת, הכלכלה תמלא אותו תוכן". עד כה הקשרים עם מצרים וירדן, שתי השכנות איתן חתמה ישראל על הסכמי שלום, התבססו בעיקר על אינטרסים ביטחוניים. עסקת הגז תורמת, במידת מה,  לחיזוק היחסים גם דרך הכלכלה.

בצד האינטרסים הפרטיים, העסקה שנחתמה השבוע מבטיחה את הדומיננטיות של מונופול תמר, שמוכר גז בקיבולת כמעט מלאה כבר היום. סביב 2021-2020, אמורים להיות שלושה מאגרים מחוברים לישראל, והיצוא למצרים הוא על בסיס מקום פנוי.

כלומר, אם קודם לכן מונופול תמר "נעל" את השוק הישראלי באמצעות חוזים ארוכי טווח, כעת יש לו אפשרות גם לפתוח אותם מרצונו, ולמכור את הקיבולת שמתפנה למצרים, לפי הערכת מחיר של 6.5 דולר ליחידת חום בממוצע – מעל המחיר בישראל, ולהקל על לקוחות ישראלים להפחית את רכש הגז מתמר באמצעות מאגרי כריש-תנין ומאגר לוויתן, שיקיימו רמה מסוימת של תחרות מול מונופול תמר.

אתמול (חמישי) דיווחה דלק קידוחים על חידוש ההסכם על כימיקלים לישראל (כי"ל), במסגרתו מתחייבת כי"ל לרכוש גז עד הפעלת האספקה ממאגרי כריש-תנין, בהסכם שניתן לחדש לתקופות של 6 חודשים בכל פעם. מבנה כזה של חוזה משקף איזון כוחות בריא יותר בין הספקים ללקוחות, לעומת החוזים שנחתמו עד כה בשוק.

כיום דלק קידוחים וחברת נובל אנרג'י הן בעלות ההחזקות המרכזיות גם בתמר וגם בלוויתן (הגדול יותר). לפי מתווה הגז, נובל תפחית את אחזקותיה בתמר ודלק קידוחים אמורה למכור את אחזקותיה במאגר עד שנת 2021.

אם החוזה עם דולפינוס יתממש לפי ההכרזה, אז מתוך הכנסות של 15 מיליארד דולר, קרוב ל7.5 מהם יגיעו לקופתה של מדינת ישראל בשלושה ערוצים: תמלוגים מהמכירות, מס חברות, ומס רווחי יתר.

הרע

עסקת הגז עם המצרים מחזקת את השליטה של גופים פרטיים בקביעת מצב משק האנרגיה הישראלי כולו. אחרי מסקנות ועדת צמח ב-2013 (הוועדה הבינמשרדית לבחינת מדיניות הממשלה בנושא הגז ), אושר יצוא של 50% מעתודות הגז, בהנחה שיישאר די גז לצורכי האנרגיה של ישראל למשך 25 שנה. הבעיה היא שלישראל אין תכנית-אב למשק האנרגיה, והחלטות ארוכות טווח ממשיכות להתקבל ללא הגדרה ברורה של האינטרסים הציבוריים.

הסכם ייצוא במחיר גבוה מזה שנגבה בארץ טוב לקופת המדינה, אך אם תיווצר תקלה שתפחית את קיבולת אספקת הגז יצוץ ניגוד העניינים – מפיקי הגז יעדיפו להנות מהמחיר הגבוה של הייצוא, בעוד שהמשק הישראלי יזדקק לגז הזה דווקא פה.

חברת הכנסת מהמחנה הציוני יעל כהן פארן, פנתה ליועץ המשפטי לממשלה בבקשה שימנע את עסקות יצוא הגז. לטענתה, יש מקום לעשות זאת בשל החשדות לגבי אבריאל בר-יוסף, שהיה הנציג היחיד של מערכת הביטחון בוועדת צמח וכעת נחשד בפרשת שחיתות לפיה ניסה (ולא הצליח) להכשיר החלטה על הקמת מתקני הנזלה (להעברת הגז למצב צבירה נוזלי, המקל על אחסונו ושינועו) ליצוא גז מישראל, בשירות תאגיד זר.

זה גם אחד ההסברים המשוערים להתעקשות המדינה על הקמת האסדה של לוויתן על קצה מדף היבשה (המדרון בשולי היבשת הנמשך אל מתחת לפני הים בשיפוע מתון ועד למקום שבו חל שינוי חד בזווית השיפוע) – קרוב יחסית לחוף, ולא מעל המאגר עצמו, למגינת ליבם של היישובים במישור החוף, החוששים מזיהום אוויר מהאסדה.

לברת הכנסת לא התייחסה לשתי עובדות חשובות: היקף ההסכם הנוכחי לא גדול במיוחד, ולא מסכן את העתיד האנרגטי של ישראל, אבל כן תורם להגברת היתירות כלפי המשק הישראלי. הבט בעייתי נוסף קשור לתמורות מהגז – רובן יצטברו בקרן התמלוגים ולא ייכנסו לתקציב המדינה. מדובר בהישג שנוי במחלוקת של האופוזיציה משמאל, בשאיפה לשמור את הכספים להשקעות חברתיות. הבעיה ברעיון הזה היא שלא מדובר בסכומים מספיק גדולים כדי להצדיק הקמה של קרן כזו, שתשקיע בכל שנה רק חלק קטן מהכסף שיצטבר בה. היא צפויה לשמש דווקא את המדיניות העקבית של פקידי האוצר לרסן את ההוצאה הציבורית. במילים אחרות, האופוזיציה, שראתה שלישראל יש הוצאות על חוב והוצאות שוטפות, דאגה לחשבון חיסכון במקום להגביר את ההוצאות על הציבור.

המוטל בספק

מצרים מפתחת שדות גז משלה, בראשם שדה "זוהר" הענק, שגדול בערך פי 2.5 ממאגר תמר. השדות האלה יאפשרו לה לעבור מעמדה של יבואנית גז טבעי לעמדת היצואנית. לכן הגיוני לבדוק מדוע בכלל המצרים זקוקים לגז ישראלי.

התשובה לא חד משמעית. הביקושים במצרים גם עולים מדי שנה, ולרשותה מתקני הנזלה בלתי מנוצלים לייצוא גז. אפשרות לייבא גז טבעי דחוס (CNG) מישראל ומקפריסין, במקום גז טבעי נוזלי (LNG) ממקורות מרוחקים ויקרים יותר, עשוי להגביר את הביטחון האנרגטי במצרים ואת שליטתה במשק הגז המקומי.

עם זאת, דולפינוס היא חברה פרטית, וככל שיהיו לה מקורות גז מקומיים וזולים יותר היא עשויה להפחית את תשלומיה בעסקה באמצעות הפחתת הכמויות או בדרכים אחרות.

דלק קידוחים ציינה בהודעה את התנאים תלויי הנסיבות בהסכם, שהבולט בהם הוא קבלת אישור רגולטורי במצרים ובישראל לקיום העסקה. על השולחן נמצאים פיצויים גדולים מאוד שמצרים מחויבת לשלם – 1.8 מיליארד דולר –  לחברת החשמל הישראלית, ועוד כמיליארד לחברת EMG (בעלת הזיכיון ממשלת מצרים לייצא גז ישראל), בגין הפסקת החוזה מ-2012.

בחברת החשמל אומרים כי לא יוותרו על גביית החוב, אבל ההצהרות ממצרים פחות ברורות. בעבר אמרו כי לא יאשרו רכש גז מישראל ללא וויתור על החוב. לפי דיווח בבלומברג, ראש ממשלת מצרים שריף איסמעיל הודיע מול עיתונאים על הבנות עם חברת החשמל, אך לא הוסיף פרטים בנושא, ולא פיזר את הערפל. גם אם קידום העסקה עם מצרים משרת אינטרסים לאומיים ישראלים, כדאי לפקוח עין ולוודא שממשלת ישראל לא מוותרת על המיליארדים שהמצרים חייבים לציבור כולו – כצרכני חברת החשמל – כדי לסייע ליזמים פרטיים לייצא גז לשכנה מדרום.

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״
נרשמת!